Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sheviit Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בכל שנה ושנה הן עושות או אחת לשלש שנים פי' אי דבכל שנה ושנה נצמח רק מה שנצמח בשנה זו נגמר סוף ג' שנים אי דלא נצמח כלל רק פעם אחת לשלש שנים, ובכל הג' שנים אינו נצמח כלל. ופשיט דבכל שנה ושנה הן עושות אלא שאין פירותיהן נגמרים אלא לאחר שלש שנים כצ"ל ופשוט הוא:
תני אר"נ בד"א באילן שהוא עושה שתי גרנות כו' גורן א' בשנה כו' ה"ה כלע"ל אר"י נהגו בחרובין כר"נ מתיב ר"ש קומי ר"י והתנינן בנות שוח על דעתך מה שעשו בשביעית יהא שביעית פי' דלא יהא שביעית אלא מה שעשו בשביעית ותו לא והוא מקבל מיני' פי' דלא הותיב לו תשובה תמן אמרין אילן שחנט קודם ר"ה ש"ע מתעשר לשעבר לאחר ר"ה ש"ע מתעשר לבא פי' דתמן אמרין הוא דלא כר"י ורשב"ל דאילו לר"י ורשב"ל נשאר בקישיא ממתניתן דב"ש על מה שנהגו כר"נ דאילו לר"נ לא יהא שביעית אלא מה שעשה בשביעית ומה שלא נגמר בשביעית אין עליו קדושת שביעית דלא אזיל ר"נ בתר חנטה כלל באילן דגורן אחד וקמפרשי אר"נ בד"א דאזלינן בתר חנטה בב' גרנות אבל בגורן אחד לא אזלינן בתר חנטה ועוקר החנטה מגורן אחד ולא שנתו אבל לרבנן דתמן גם ר"נ אזיל בתר חנטה רק דפליג ארשב"ג דס"ל שנתו בט"ו בשבט ור"נ פליג עליו וס"ל דלעולם הולכין אחר חניטתו רק באם דהחנטה הוא קודם ר"ה מתעשר לשעבר ואם נחנט לאחר ר"ה אע"פ שהוא קודם חמשה עשר בשבט מתעשר לבא ועוקרין שותו ולא חניטתו וע"כ לא קשה מב"ש דהא כיון שנחנט קודם ר"ה מתעשר לשעבר ושייך לשביעית אבל ר"י ורשב"ל דנשארו בקושיא על הא דנהגו כר"נ ולמה ב"ש הוי שביעית משום דס"ל דר"נ לית ליה כלל תנטה בגורן אחד ועוקר תניטתו ולא שנתו אלא דאזיל בתר לקיטה ולא מהני החנטה לא בט"ו בשבט ולא בר"ה ש"ע ובזה נפ"מ בין ר"י ורשב"ל לרבנן דתמן והתיב ריב"פ והרי חרובין הרי הן חונטין קודם ראש השנה של עולם ומתעשרין לבא וא"כ קשה על רבנן דתמן דפליגי על ר"י ורשב"ל וס"ל דר"נ אזיל בתר חנטה דר"ה ש"ע וא"נ קשיא מחרובין דס"ל לר"נ דמתעשר לבא והא חנוטן קודם ר"ה של עולם ואלא ע"כ כר"י ורשב"ל דר"נ לא ס"ל כלל חנטה אלא אזיל בתר לקיטה ומשני ולא שמע דמר רחב"פ חרובין שלשולן היא חנוטן פי' דהוי החינוט אחר ראש השנה של עולם בשעת שלשולן א"ר יוסי הביא שליש לפני ראש השנה ש"ע מתעשר לשעבר אחר ר"ה ש"ע מתעשר לבא דס"ל לר"י דלא ס"ל חנטה כלל בגורן אחד אלא תלוי בשליש ולא אזלינן בתר חנטה ועיקר בגורן אחד בין חניטתו בין שנתו ופריך ליה ר"ז מתמרים דבשנים אפילות מטילות שאור אחר ר"ה ש"ע ומתעשרין לשעבר כדאיתא במתניתין גבי הפרסאות דהוא תמרים כדאיתא בר"ש ז"ל וע"כ דאזלינן בתר חנטה והחנטה הוא קודם ר"ה ש"ע כרבנן דתמן וע"ז אמר ר"ז לא מן דעתי' אמר הדא מלתא אלא מן הדא דר"י ורשב"ל דס"ל דלא אזלינן בתר חנטה כלל באילן של גורן אחד וס"ל דר"נ עיקר באילן דגורן אחד חניטתו ומוסיף ר' יוסי דאף שנתו הוא עיקר לפיכך ניחא מב"ש משום דהביאו שליש לפני ר"ה ר"י ב"א בשם שמואל בר אבא הביא שליש קודם ט"ו בשבט מתעשר לשעבר אחר ט"ו בשבט מתעשר לבא וס"ל דר"נ עיקר בגורן אתר חניטתו אבל לא שנתו ולא קשה מב"ש משום דאזיל בתר שליש וב"ש הביאו שליש לפני חמשה עשר בשבט ונמצא בסוגיא הזה ד' מתלוקת בדבר דר"י ורשב"ל ס"ל דר"נ עיקר בגורן אחד חניטתו ולא שנתו ואזיל בתר לקיטה ורבנן דתמן אמרין דר"נ עיקר בגורן אחד שנתו ולא חניטתו ור' יוסי ס"ל דעיקר חניטתו ושנתו ואזיל בתר שליש וריב"א בשם שב"א ס"ל דר"נ עיקר חניטתו ולא שנתו ואזיל בתר שליש ור"ז מקשי על אוקימתא דר' יוסי מתמרים וע"כ דאזלינן בתר חניטתו ולא עקרת חניטתו כרבנן דתמן ואחר האוקימתא דריב"א בשם שב"א דר"נ עיקר חניטתו ולא שנתו ורק דלא כרשב"ל דעוקר חניטתו ומעמידו על לקיטתו ז"א אלא דעיקר חניטתי ומעמידו על שליש ולא קשה מב"ש משום דהביא שליש קודם חמשה עשר בשבט ע"ז אמר ויאות דא קימתא דריב"א בשם שב"א יאות יותר מאוקימתא דרבנן דתמן דהרי אתרוג עקרת חניטתו ולא עקרת שנתו ואילו לרבנן דתמן עקרת שנתו ולא עקרת חניטתו בתמי' א"ו כריב"א בשם שב"א דלר"נ עיקר חניטתו ולא שנתו ורק דעקר חניטתו ואזלינן בתר שליש ולא קשה מב"ש וזהו פי' מחוורתא דהאי סוגיא בע"ה והרמב"ם ז"ל אזיל בשיטת הבבלי במס' ר"ה (דף י"ד ע"ב):
מן הפגין עד השיתין הנובלות גי' הגר"א ז"ל בכ"י קדשו בירושלמי שת"י הבוחלות:
אמר להם והרי עמכם בציפורי כו' זה קאי על המתניתין דר"י ס"ל בפרסאות של תמרים דעושות לשתי שנים אמר להם והרי עמכם בציפורין והן עושות לשתי שנים אמרו לו הרי עמך בטבריא כו' כן פי' בשנו"א ז"ל:
ר"א בשם ר"י אתיא דר"י כר"א ודר' יוסי כר' יהושע דתנינן תמן העניים אוכלין אחר הביעור אבל לא עשירים דברי ר"י ר' יוסי אומר אחד עניים ואחד עשירין אוכלין אחר הביעור רבי אימי בעי קומי ר"י מתניתין כו' עד סוף הסוגיא מבואר בשנו"א ז"ל מתוק מדבש וה"פ עד שלא גזרו על הספיחין פי' מתניתין דקתני יעשה חשבון עם העניים ע"כ עד שלא גזרו על הספיחין דלאחר שגזרי א"כ אסור ספיחין א"ל וכי בעלי' היית פי' דכלום גזרו על הלוף שתאמר קודם גזירה הוי הרי לא גזרו על הלוף כלל סבר ר' אימי אין איסור ספיחין תורה מדאמר עד שלא גזרו א"ר ירמי' בעלי לוף שוטה היא מתניתא פי' דעלין שלהן אינו מתקיים בארץ ואינו הולך אחר העיקור ע"כ יש לו ביעור דבעלי לוף פיקח אין ביעור כמו בדעיקר אתא ר"ה ואייתי מתניתא דבר קפרא מדרומא ותני עלי לוף ועלי בצלים אית לך מימר עלי בצלים השוטין בתמי' וע"כ בפקחין מיירי מה עביד לה ר' ירמי' ומשני בששיקף בעלין פי' דדרך לתלוש העלין במקום הזה אינו הולך אחר העיקר ויש לו ביעור מילתא דר"י אמרה מדמ קי בעלי לוף שוטה בשלא שקפן ומחובר הוא להעיקר ומ"מ יש לו ביעור מזה מוכח דדבר שיש לו ביעור שנמצא בתוך דבר שאין לו ביעור יש לו ביעור ר"י פתר מתניתין ער"ה שביעית פי' ר' יוסי דמוקי פלוגתי' דר"א ור"י דמתניתי' בהכי פתר שנטע לפני שביעית פי' כמה שנים לפני שביעית ועשה ביצים לפני ראש השנה השביעית ודכן לפני ר"ה השביעית פי' שדכן את העלין שלא יגדלו לפני ר"ה אין תימר אין דיכון כעיקר כולו לעניים דגידולו אסור ואוסרין אף את ההיתר וא"ת דוכן כעיקר והוי כמו שנעקרו לפני ר"ה השביעית וא"כ אינן נאסרין מחמת הגידולין שגדל בשביעית ולא הוי כולו לעניים אלא יעשה חשבון עם העניים מה שגדלו לפני שביעית לבעה"ב ומה שגדלו בשביעית לעניים והשתא ר"א סבר דוכן כעיקר ולפיכך יעשה חשבון עם העניים ור"י סבר אין דוכן כעיקר והוי כולו לעניים לפיכך אין לעניים עמו חשבון אלא יטלו את כולו וה"ג א"ת אין דוכן כעיקר הוי כולו לעניים ואי דוכן כעיקר אין כולו לעניים אלא יעשה חשבון עם העניים ומספק מותר ר' חזקי' פתר מתניתא פי' פלוגתא דר"א ור"י במתניתין בשנטעו ער"ש ועשה ביצים בשביעית ודיכנו בסוף שביעית פי' אחר כמה שנים א"ת אין דוכן כעיקר כולו לבעה"ב פי' דגדולי היתר מעלין את האיסור וא"ת דוכן כעיקר א"כ הוי כאילו נעקרו בסוף שביעית ואין הגידולי היתר מעלין אותן ואין כולו לבעה"ב ועושה חשבון עם העניים וה"פ ר"א סבר דוכן כעיקר לפ"ז מה שגדל בשביעית אסור ומה שגדל אח"כ מותר לפיכך יעשה חשבון ור"י סבר אין דוכן כעיקר וא"כ בגידולין של אחר שביעית העלו את האיסור לפיכך אין לעניים עמו חשבון אלא כולו לבעה"ב וה"ג א"ת אין דוכן כעיקר כולו לבעל הבית ואין לעניים עמו חשבון וא"ת דוכן כעיקר אין כולו לבעה"ב לפיכך יעשה חשבון והשתא מפרש האיך יהיה החשבון כדמסיק עשה בארץ כו' ר' יוסי פתר מתניתא לפני ר"ה השביעית פי' שזרע לפני ר"ה וא"כ אותן הג' שנים היו ג"כ לפני ר"ה ר"ח פתר מתניתא ערב ר"ה פי' שנטע ערב ר"ה וא"כ אותן השנים היו אחר שביעית ע"כ הגהות ופי' בשנו"א ז"ל מתוק מדבש:
לוף של ערב שביעית רבי בון בר חייא בעי קומי רבי זעירא אף בשאר שני שבוע כן פי' כמה דתימר במתניתן דלוף של ערב שביעית מותר לעוקרו בשביעית ולא חיישינן להפסד דספיחי שביעית שנצמח בקדושה של שביעית א"כ כן תימר בשאר שני שבוע דלוף של שנה שני' יהא מותר לעוקרו בשלישית ולא ניחוש להפסד דעניים דשנצמח על מ"ע והא תני היתה שני' נכנסת לשלישית אינו מדכנו ואינו מונע ממנו מים בשביל שיהא מעשר פי' מע"ר ומע"ש היתה שלישית נכנסת לרביעית מדכנו ומונע ממנו מים בשביל שיהא מ"ע הדא אמרה שדוכן כעיקר פי' דלמה אינו רשאי לדכן בשלישית משום דחשוב כעוקרו והעיקר איסור דדוכן הוא משום איסור עקירה ודוכן כעיקר א"כ חזינן דאסור לעוקרו בשלישית להפסיד המ"ע א"כ קשה למה בשביעית מותר לעוקרו ומשני ר"י בשם ר"ל תפתר שעקרן עד שלא צמחו פי' דבשהתחיל לצמוח אז אסור לעיקרו בשלישית משום דמפסיד המ"ע וכמו כן בשביעית נמי אסור אבל קודם שהתחיל לצמוח מותר:
מאימתי מותר אדם ליקת לוף כו' ר"י אומר מיד כו' מ"ט דרבנן גזרו על הלוף ולא גזרו על הירק פי' דמקשה מ"ט דרבנן דס"ל הכא דאינו מותר רק משירבה החדש ואלו גבי ירק לקמן (בפ"ו מ"ד) מותר האפל משעשה הבכיר ומשני גזרו על הלוף ולא גזרו על הירק פי' דבלוף הוא דבר שדרכו להתקיים גזרינן שיצניע בשביעית אלאחר שביעית אבל ירק לא גזרינן ופריך מ"ט דר"י דמתיר גבי לוף מיד ומשני טמון אנן אמרין פי' דתלינן דמטמין מער"ש ופריך דלפ"ז אפי' בשביעית יהא מותר ומשני שלא ילך ויביא מן האיסור ויאמר מן הטמון הבאתי כן גי' השנו"א ז"ל ופירושו:
מחלפא שיטתי' דרב מחלפא שיטתי' דשמואל דאיתפלגון מכרה לו ביובל עצמה רב אמר קנה כו' מחלפא שיטתי' דרב דתמן אמר קנה וכא אמר לא קנה פי' דהתם ביובל נמי לא מצי מיעבד מידי בהאי שדה שקנה ומ"מ ס"ל לרב דלא מבטל מקח והכא בנמצא נגחן דלא מצי למיעבד מידי בהאי שור ס"ל לרב דכיון דלא מצי למיעבד בי' מידי בהאי מקח הוי מקח טעות ומשני תמן יובל מפורסם הוא והלכך סבר וקבל ברם הכא לא סבר וקיבל אלא לרדיא זבין ופריך מחלפא שיטתי' דשמואל תמן הוא אמר לא קנה דס"ל דכיון דלא שוי מידי לא קנה והכא ס"ל דקנה ומשני שאני הכא דהא ראוי לשחיטה וע"ז קנה:
ושמואל כב"ה דאי כב"ש הא ס"ל דלא תלינן בשחיטה ומשני אפי' יסבור כב"ש לית אורחא דב"נ מיכס תורא דרדיא פי' כיון דראוי לחרישה לית אורחא דב"נ לשוחטו והאיך יתלה בשחיטה משא"כ הכא דנמצא נגחן דאינו ראוי לרדיא ע"כ לשחיטה הוא עומד ועיי' בשנו"א ז"ל:
ר"פ בעי במה קנסו במקום שזורעין ואוכלין פי' בין במקום שזורעין בין במקום שאוכלין או במקום שזורעין אבל לא במקום שאוכלין כדמסיק ראו אותו לוקח מן הסרקי אם במקום שזורעין דווקא ולא במקום שאוכלין אם לקח מן הסרקי מותר דהא כיון שאינו זורע אלא אוכל לבד:
ר"י ב"ח בעי על כל פירקא איתאמרת כו' לפי השנו"א ז"ל נתחלף הציונים דזה קאי על הא דבסמוך על הציון וכולן לא אמרו אלא מפני ד"ש וכאן גרסינן תחלה על מה דמוקדם במשנה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה גרסינן תמן תנינן נחתום כו':
הך אמר חרוש בה טבאות כו' הגי' מדויקת כדלעיל (בפ"ד ה"ג) וכן גרסינן שם מ"ד חרוש בה טבאות מה שואלין בשלומן איישר מ"ד איישר מה שואלין בשלומם בשלום ישראל שלום עליכם פי' דלדידי' דבשביעית מתזיקין באמירת איישר וא"כ מה דמסיק ושואלין בשלומן הוא כבשלום ישראל שלום עליכם:
סליק פרקא בס"ד: