Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shevuot Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אר"י ד' שומרין הן ואין חייבין אלא דרך קנין כו' מתניתא אמרה כן המקבל שדה מחבירו כו'. פי' הפ"מ ז"ל דהוא התוספתא המקבל שדה מחבירו משזכה בה חבירו שמין אותה כמה היא ראוי' לעשות אם הובירה אלמא דבעינן שיזכה בה חבירו. והגם דאין שמירה בקרקע אך בדהתנה חייב כמבואר בס' מחנה אפרים ז"ל בה' שומרין סי' ח' ומביא הירושלמי הזה ומפרש ג"כ כ' הפ"מ ז"ל ובנו"י ז"ל מגי' כאן ובאמת מבואר היטב כפי' הזה כהפ"מ ז"ל ומחנה אפרים ז"ל:
תני וגונב מבית האיש לא מראש גגו. בכ"י של ידידי הרב הגאון הג' כש"מ מרדכי נ"י הגאבד"ק נאווא אלכסנדראווסקי כתב לפרש ולא מראש גגו דר"ל שהי' החפץ בראש גגו וגנב מראש גגו דווקא בגונב מבית וכדומה חייב בכפל. אבל גנב מראש גגו ר"ל במקום גלוי וכמו שכתבו התוס' ז"ל במס' ב"ק דף ע"ט ע"ב ד"ה כיון דראה גזלן היא כלומר שעושה במקום גלוי ולא דמי לגונב בבית או בחצר עכ"ל ז"ל. ובאמת אם גונב מר"ה פטור מכפל מה"ט כיון שעושה במקום גלוי. ולפיכך נקט במס' ב"מ דף ל"ד אגם דיוקא וזה שאמר ר"א הדא דתימר בגג שאינו מבוצר אבל בגג מבוצר כבית דמי ור"ל כיון שהיא מבוצר אינו עושה בגלוי עכ"ל:
תני וגונב מבית האיש ולא מבית השואל. פי' דהירושלמי אזיל לשיטתי' הא דשייך הכיפל להשומר כששילם היא משום גזה"כ כדאיתא בר"פ המפקיד וגונב מבית האיש היא השומר אם ימצא הגנב ישלם שנים הוא דישלם להאיש עי' שם ובדברינו ע"ז דרש מבית האיש ולא מבית השואל. ופריך ויאמר א"כ למעט אף ש"ש ושוכר דהא הקרא דבית האיש כתוב גבי ש"ח ומאי ראית למעט שואל יותר מש"ש ושוכר ומשני כיון ששמירתו עליו כמו שהיא עליו חסר כאן אות בית קודם עליו השני וצריך להיות בעליו. ור"ל כיון ששמירתו עליו כמי שהיא בעליו פי' דבשואל אין חיובו לשלם בעד זו הגניבה משום השמירה דלא שמרו ומשלם משום דלא נתקיים השמירה. ז"א גבי שואל דהא אין חיובו דשואל משום שלא שמר החפץ. ז"א דהא חייב על האונסין אפילו מתה כדרכה. והיא ע"כ משום השתעבדות על אחריות ולא משום דלא נתקיים השמירה וכיון דחיוב התשלומין שלו בעד הגניבה הזאת היא משום תורת אחריות ולא משום הטלת שמירה. ע"כ אינו משלם הגנב הכיפל להשואל משום דאינו כבעלים אלא אחריותו עליו משא"כ בש"ש דחיובו היא משום שמירה הוי כבעליו של החפץ והגנב גנב מאתו. וע"כ משלם לו הכיפל והקצוה"ח ז"ל סי' שמ"ט מביא האי ירושלמי ומפרשו אבל אין זה סגנון לשון הירושלמי בשום מקום. ע"כ נראה לפענ"ד שפירושי היא נכון:
היו אחרים יודעים שלא פשע מאי נשמעיני'. מן הדא קיצר כאן וסמך על ההיא דר"פ המפקיד ומביא כאן רק ראשי פרקים כדרך הש"ס בסדר הזה ובפ' המפקיד גבי הסוגיא דשילם ולא רצה לישבע דקני הכיפל גרסינן שם דהיו לו עדים שנגנבה ושלא פשע ואף על פי כן שילם מיבעיא לי' אם קנה הכיפל או לא דהא אינו רק כקונה כיפל מחבירו ע"ז מסיק שם הדא דמר ר"א המוכר קנסו לחבירו לא עשה כלום. וכאן מתחיל היו אחרים יודעים שלא פשע מאי והיינו ההיא דפ' המפקיד הנ"ל וקאמר נשמעיני' מן הדא בראשי פרקים ולא מסיק הפשיטות מההיא דאמר ר"א הנ"ל וסמך על ההיא דהמפקיד הנ"ל כדרך הש"ס הזה וביחוד בסדר הזה. ושאל עוד הרי שנמצא הגנב ואין לו נשלם מהו שיאמר לו בא השבע לי שלא נתת עיניך לגוזלה דילמא שלחת יד מקודם וקאי ג"כ על ההיא היו יודעין שלא פשע ונמצא הגנב ואין לו במה לשלם אם צריך לישבע שלא שלח יד. וע"ז קאמר נשמעיני' מן הדא ואם לא ימצא הגנב הא אם נמצא פטור אבל אם לא נמצא הגנב אע"ג שיש עדים שנגנבה בלא פשיעה מ"מ חייב דהא ש"ש בגניבה חייב ומזה למד הרא"ש ז"ל דבירושלמי איכא דבדאיכא עדים שלא פשע א"צ לישבע שלא שלח בה יד עי' בחו"מ סי' רצ"ד בהג"ה עיי"ש ושם קאי אש"ח והכא מיירי בש"ש דחייב אפילו על גניבה אך בנמצא הגנב פטור השומר כשלא פשע והאיבעיא היא על שליחות יד. ופשוט דכיון דפטור משבועה שלא פשעתי פטור נמי משבועת שליחות יד:
גניבה אם גנב יגנב מעמו אבידה ואם לרבות האבידה ע"כ כר"ע כר' ישמעאל. פי' הפ"מ ז"ל כר"ע דדרש וא"ו דואם:
שבויה מנין נאמר כאן ונשבר או מת ונאמר להלן מת או נשבר מה להלן שבויה עמהן דהוקשו והשוו שבויה לשבורה או מתה אף כאן שבויה עמהן דגמרינן נשבר או מת מנשבר ומת ומה להלן הוקש שבויה להם אף כאן הוקש שבויה להם. ע"ז פריך עד כדון כר"ע דס"ל ילפינן היקש אח"כ לג"ש וילפינן למד מלמד משא"כ לר' ישמעאל דלא יליף למד מלמד. והוא בפ"ק דמס' קידושין בירושלמי ה"ב עיי"ש ע"ז משני דר' ישמעאל ס"ל כר"נ דאו מרבה שבויה ומסיק וכר"מ דא"ל דון מינה ומינה וכיון דקילפית ג"ש שואל מש"ש א"כ דון ומינה מה להלן נשבעין על האונסין אף כאן בשואל נשבעין על האונסין בתמי' א"כ ע"כ ר"מ לא ס"ל הג"ש וא"כ מנלן שבויה ע"ז משני עוד היא דר"נ דלר"מ ס"ל ה"נ כר"נ. ולשון זה דלר"מ למד ג"ש ממקום שבאת היא בירושלמי בפ' שבועת העדות ושבועת הפיקדון:
את מר אם בעליו עמו לא ישלם מהו שישבע. ר"ל אם צריך לישבע שלא פשעתי דילמא בבעלים נפטר לגמרי מכל חיובא דשומרין ר"ז אמר נשבע ר"ח ור"ל תריהון אמרין אינו נשבע. מתניתן מסייעה לר"ת ולר"ל צ"ל לר"ז שבר שבויה ומתה שהן פטורין בנושא שכר והשוכר והשואל בבעלים פטור שלא בבעלים חייב. אבידה וגניבה שהן חייבין בנושא שכר והשוכר לא כ"ש בשואל בבעלים פטור שלא בבעלים חייב. פי' דהברייתא קמ"ל דילפינן גם לפטורא בבעלים בגניבה ואבידה בשואל משבורה ומתה דכיון דחיובא ילפינן מק"ו דשבורה או מתה ע"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון כדאיתא בבבלי במס' ב"מ דף צ"ה ע"א עיי"ש זה קמ"ל הברייתא. וע"כ פריך שפיר על ר"ז מברייתא הזאת מאן דמר פשיטא שהוא נשבע צריכה לו שישלם פי' כיון דפשיטא דבבעלים נשבע על פשיעה וצריך לישבע שלא פשע ע"כ צריכה לי' ר"ל מיבעיא לן על גניבה ואבידה וצריך הברייתא למילף על גניבה ואבידה לפטורא בבעלים. אבל אין תאמר דאינו נשבע ופטור על הפשיעה כיון דאפי' מפשיעה פטור למה צריך למילף על פטורא דבבעלים על גניבה ואבידה. ולשון כזה מצוי בירושלמי עי' בפ' כל הגט בה"א דגרסינן שם ג"כ מן מה דפשיטא לי' זאת ע"כ צריכה לי' זאת עיי"ש וה"נ דכוותי' ר"ח בשם ר' יודן מתניתא מסייעה לר"ז שואל שהחמירה התורה עליו בבעלים פטור שלא בבעלים חייב נושא שכר שהקילה התורה עליו לא כ"ש בבעלים פטור כו' א"ת לשבועה איצטרכת לי' נתני בנושא שכר והשוכר ר"ל דא"ת דצריך למילף אף פטורא דשבועת פשיעה למה יליף הפטור דבבעלים בנושא שכר יליף נמי על שוכר דכש"ח היא דבדידי' יש נמי ללמוד על פטור דבבעלים לענין שבועה שלא פשעתי הוי לא צריכה דלא לתשלומין. כל עיקר דצריכין למילף על הפטור דבבעלים היא אך על התשלומין ע"כ מביא רק ש"ש למילף על פטור דתשלומין בבעלים אבל לא ש"ח לפוטרו משבועה שלא פשעתי בה וקשיא על הדא דר"ז ר"ל אפילו דר"ז שפיר קאמר והלכה כוותי' מ"מ קשיא על הדא דר"ז כדמסיק דתנינן שואל אם בעליו עמו נשבע אין בעליו עמי ישלם. נושא שכר אם בעליו עמו נשבע אין בעליו עמו ישלם כגי' הפ"מ ז"ל. ש"ח בין שהבעלים עמו בין שאין הבעלים עמו נשבע ר"ל כך יכול מימר דאין נפ"מ בין שואל וש"ש וש"ח. אלא בזה. אמרת דברים שהשואל משלם ש"ש נשבע דברים שהש"ש משלם ש"ח נשבע דברים שש"ש נשבע ש"ח פטור לגמרי ע"כ כשבורה דנשבע הש"ש שנשבר או מת ע"ז פטור ש"ח משבועה ולא אמרינן דאין חלוק בין ש"ח לבין שואל וש"ש אלא בתשלומין מקום דהם משלמין הוא נשבע. ז"א אלא דאיכא נפ"מ גם בשבועה משום דכל אחד ואחד נחית מדריגה מן חבירו. מקום שש"ש אינו אלא נשבע ש"ח פטור לגמרי כך היא הברייתא. והשתא קשה לר"ז דהאיך קסברת דבבעלים כולם נשבעין על שלא פשעתי כיון דשואל וש"ש אין עליהם רק שבועה לחוד צריך להיות ש"ח פטור לגמרי מה את מתני בש"ח כשהבעלים עמו ר"ל ולמה תני ר"ז בש"ח בשבעלים עמו צריך לישבע ג"כ. ואית דבעי ר"ל דיש מקשים על ר"ז גם מש"ש מה את מתני בש"ח וש"ש בין שהבעלים עמו בין שאין בעלים עמו ר"ל הכל אחד בין בבעלים בין שלא בבעלים הכל שוה לענין שבועה הא כל אחד נחית מדריגה מחבירו וכיון דבבעלים בשואל נשבע צריך להיות ש"ח פטור לגמרי. וע"כ הגם דהלכה כר"ז אבל קשיא הדא על דר"ז למה תני סתמא דהכל נשבעין בבעלים וכולן שוה ש"ח וש"ש לשואל. ע"ז משני אמר ר' אבון על כל דבר פשע ר"ל דבפשיעה הוא חייב על כל דבר בין בבעלים בין שלא בבעלים בין שואל בין ש"ש וש"ח. ור"מ משני שנויא אחרינא א"ר מנא לא מצינו בתמי' שהשוות התורה בגניבה ואבידה בשואל ר"ל דהא כל עיקר פטורא דבעלים כתב רחמנא רק בשבורה ומתה בשואל גבי אונסין. ועכ"ז אמרינן דהושוו כולם לשבורה ומתה דאפילו בגניבה ואבידה פטור גם כן השואל בבעלים כמו על שבורה ומתה ולא אמרי' שאני שבורה ומתה שכן אונס כדאיתא במס' ב"מ דף צ"ה עיי"ש ועל גניבה ואבידה ע"כ דנשבע השואל שנגנב או שנאבד לכן נשוה חיובא דגבי ש"ש וש"ח לשבורה ומתה ע"כ כמו דנשבע על שבירה ומתה כן נשבע הש"ש על גניבה ואבידה שלא פשע וכן הש"ח דהשוו בבעלים כל החיובים לשבורה ומתה בבעלים לפטורא ולחיובא ואין שום נפ"מ ביניהם:
אר"ז ותני כן טענו טענת אבוד ונשבע לו והפריש קרבן מאחר שאילו הודה. כצ"ל וכן מוכח בהא דבסמוך:
אר"י הטוען את חבירו טענת גנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה. תמן אמרי משלם ארבעה וחמשה. והפ"מ ז"ל מפרש דהכל אחד והא דבסמוך ר"פ בשם ר' הושעי' תנוי תמן ומסייעין לר' יוחנן היא בלשון בתמי' ומסתבר כגי' הנו"י ז"ל דצ"ל ברישא אינו משלם ארבעה וחמשה. ותמן אמרי בשם ר' יוחנן משלם ארבעה וחמשה וע"ז אמר ר' הושעי' תניי תמן ומסייעין לר' יוחנן:
ר"פ בשם ר"ה תניי תמן ומסייעין לר' יוחנן איכן שורי א"ל נגנב משביעך אני ואמר אמן ועדים מעידים אותו שאכלו משלם את הכפל כו' ויש אכילה בלא טביחה. וכן היא בבבלי במס' ב"ק דף ק"ו ע"ב הרי חזינן דלא משלם ארבעה וחמשה וכה"ג מקשה בבבלי שם ומתרץ ר' חגי ששחטו אחר אבל אם הי' הוא שוחט הי' משלם ארבעה וחמשה. ויידא אמרה דא אמר לאחד מן השוק היכן שורי שגנבת והוא אמר לא גנבתי משביעך אני ואמר אמן חייב. והוא מתניתן דידן ומדייק ממתניתן הזה טעמא דאחד מן השוק הא אחד מן השומרין פטור מארבעה וחמשה דאל"כ למה נקט הדין הזה באחד מן השוק מאי מחדש בזה אם לא לאשמעינן דדווקא בגנב עצמו משלם ארבעה וחמשה אבל לא בטוען טענת גנב דאי מדהא דלא קתני ברישא גבי טוען טענת גנב דין דארבעה וחמשה. היא כדפירש התוס' ז"ל במס' שבועות דף מ"ט ד"ה והעדים משום דבקרא לא כתיב ארבעה וחמשה אלא בגנב עצמו ע"כ נקט משנה יתירה דינא דגנב עצמו ולאשמעינן דאין דין דארבעה וחמשה אלא בגנב עצמו ולא בטוען טענת גנב. ע"ז מדחה דממתני' אין ראי' בשאכלו ואח"כ נשבע לו מן מה דמר ר"י בשנשבע ואח"כ אכלו פי' דלכאורה קשה למה נקט במתניתן גבי אחד מן השוק נשבע דלמה צריך שבועה הא גנב עצמו משלם כפל בלא שבועה וכבר הק' התוס' ז"ל דף מ"ט ע"א ד"ה אמר. אך דקמ"ל בדינא דאחד מן השוק דאפילו נשבע משלם תשלומי כפל וארבעה וחמשה ולא קני לה בהשבועה כההיא דר"ה בבבלי במס' ב"ק דף ק"ו ובירושלמי לעיל בפ' כל הנשבעין ה"א משום דאכלה ואח"כ נשבע כדמוקי בפ' כל הנשבעין ה"א דבאכלה ואח"כ נשבע לא קני השבועה משום דכבר אינו בעולם אבל אם נשבע ואח"כ אכלה אינו משלם כפל וארבעה וחמשה משום דקני כבר בהשבועה. והנ"מ בגנב עצמו. אבל בטוען טענת גנב דגזה"כ הוא דלא קני לה בהשבועה כדאיתא בבבלי במס' ב"ק דף ק"ו ע"ב עיי"ש כיון דלא משכח"ל כפל בלא שבועה. והיינו דקאמר מתני' בשאכלה ואח"כ נשבע דהגנב אפילו כשנשבע משלם ג"כ כפל ומשכח"ל בשאכלה ואח"כ נשבע ולא מצית למידק האי דינא דר"י. דבטוען טע"ג אינו משלם דו"ה. ז"א דבודאי בשאכלה ואח"כ נשבע בודאי לא הוי דינא דר"י משום דדתנא דר"י היא דווקא בנשבע ואח"כ אכלה ושבועה לא קני בטוען טע"ג אבל באכלה ואח"כ נשבע כיון ששלח יד מכבר שוב אינו משלם כפל ולא ארבעה וחמשה כדאיתא במס' ב"ק דף ק"ז ע"ב במילתא דר"ש עיי"ש ומתורץ בדברינו קושית התוס' ז"ל במס' שבועות דף מ"ט ע"א ד"ה אמר דמקשים למה נקט נשבע באחד מן השוק. ובדברינו מובן מאוד הא דקשקיל וטרי הגמ' במס' ב"ק דף ק"ו ע"א בהא דאמר ר"ה א"ר ולא ס"ל הא דמסיק רבא דבטוען טענת גנב גזה"כ היא. ומודה רב בזה. האיך הוי ס"ד בזה מעיקרא כלל הא באמת גזה"כ היא אבל לדברינו ניחא דמתחלה קסברי דהקרא דטוען טע"ג יש לאוקמי' דאכלה קודם שנשבע ולא קני לה בהשבועה ולא ס"ל כר"ש דבשלח בה יד מקודם פטור מכפל והי' סבירא ליה כר"נ דפליג עלי' בדף ק"ז ע"ב עיי"ש ומובן היטב:
אמרי ר"י טענו טענת אבד ונשבע לו ואח"כ טענו טענת גנב פטור. כדאיתא בבבלי דף ק"ז במס' ב"ק או משום דהוי כשליחות יד דקנה בשבועה הראשונה או דכבר יצא ידי בעלים בשבועה הראשונה שאין עליו שום חיוב שבועה שנסתלק ידי הבעלים משבועה הראשונה ושבועה אחרונה לאו שבועת הדיינים הוא לחייבו כפל כדאיתא כ"ז במס' ב"ק דף ק"ז ע"ב וכדשקיל וטרי בסוגיא דידן בסמוך:
ר"י בעי שבועת טע"ג מהו שיהא חייבין משום שבועת ביטוי. אם השבועה היתה יתירה אם לא הי' חייב שבועה הזה ונשבע אם חייב משום שבועת ביטוי ע"ז מקשה מחלפה שיטתי' דר"י תמן אמר טענו טענות אבוד ונשבע לו אח"כ טענו טענת גנב פטור ומדקאמר פטור משמע דפטור מן הכל ע"ז משני דאח"כ פשטה:
ר"ח בשם ר"י בעומדת על איבוסו הוא. הכל כהשקלא וטריא במס' ב"ק דף ק"ז ע"ב וכגי' הפ"מ ז"ל כאן דמקשה דא"ת היא הדא היא הדא דאפילו בשאכלה נמי פטור מחלפא שיטתי' דר' יוחנן תמן אמר טענו טענת אבוד ונשבע לו כו' והוא כפירכת הבבלי מ"ט לאו משום דקנה לה בשבועה הראשונה והוי כגזלן. ומשני לא משום דיצא ידי בעלים בשבועה הראשונה וה"נ כשקיל וטרי בזה:
מקשיא ע"ד דר"ז. אמר לו איכן שורי א"ל נגנב כו' טבח משלם ארבעה וחמשה והכא כיון שמשך ר"ל דמשכו לשוחטו כטוענו טענת אבוד מכאן ואילך כטענו טע"ג ופטור כצ"ל:
תני לא להקל ולא להחמיר פטור. כצ"ל א"ר מתניתא אמרה כן אמר לשואל אמר לנושא שכר והשוכר ר"ל דבכל המשניות מבואר דבנשבע לא להקל ולא להחמיר פטור ואע"פ דמסיק בסיפא דמתניתן זה הכלל כל הנשבע להקל על עצמו פטור כ"ז הוא לאו דווקא אלא אפילו לא להקל ולא להחמיר דכן מוכח מרישא דמתניתן דאמר לשואל אמר לנושא שכר והשוכר וראיתי בס' נו"י ז"ל שרוצה להגיה דהאי מתניתא אמרה כן שייך לבתר האיבעיא מהו שיאמר לו בא והשבע לו שלא נתת עיניך בה לגוזלה ופשיט מהאי מתניתא דקתני אמר לו מת כו' משביעך אני ואמר אמן. למאי משביעו כיון דהוא עצמו מודה שחייב א"ו דמשביעו שא"ב ואינו מובן לי דהא גבי אמר לאחד מן השוק דאמר לא גנבתי קתני נמי במתניתן משביעך אני והתם לא מחייב כלל שבועה דהא כופר בכל אך משביעו ברצונו וה"נ כן:
סליק פירקא וכולא מסכתא בס"ד: