Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sotah Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מ"ט דרבנן ובאו בה פי' דכונת הכתוב דובאו בה דמכניס לתוכה המים תיכף ואח"כ כתיב ולקח הכהן מיד האשה את מנחת וגו' ולא שהכתוב הורה לן לענין מה צריך המים דהוא על השקאה דהא כבר כתב מפורש והשקה את המים אלא ע"כ דמורה שצריך בפועל להכניס לתוכה המים בעת מעשה וטעמא דר"ש ואחר ישקה ס"ל דואחר הוא מורה דלאחר הקרבה ומפרש מה מקיים ר"ש טעמא דרבנן מובאו בה וע"ז משני דלאו דאשמעינן דמכניס המים לתוכה תיכף בעת ההיא ז"א אלא דמורה הכתוב על מה צריך המים ומה יהי' בהמים ואי משום דכבר מורה שהוא על ההשקאה שנאמר והשקה את המים ומאי מורה לן בזה ע"ז קאמר דמורה עוד הוראה דצריך להכניס כולה ולא מקצתה ומה מקיימי רבנן טעמא דר"ש דכתיב ואחר ישקה ע"ז משני דלא תימא ואחר הוא לאחר הקרבה ז"א אלא דקודם הקרבה הוא ואחר מורה לן דאחר מחיקת המגילה וכ"ת מאי קמ"ל הא קמ"ל דאם אחר הוא כלומר דאם נמחקה המגילה אז בע"כ ישקה ודוק:
מה ביניהון מצוה כו' מה טעמא דרבנן פי' אעפ"י שהם סוברים דהסדר הוא מקודם השקאה ואח"כ הקרבה אבל מנ"ל דהבדיקה הוא במנחה כו' מה מקיימין רבנן טעמא דר"ש ובאו בה כלומר דהמים הם בודקים ע"ז משני דלעולם המנחה בודקת והא דמשמע דבמים יש בדיקה הוא דעיקר הבדיקה הוא ע"י המנחה והמים מוסיפין שמתחלחלין בכל האיברים אבל עיקר הבדיקה של בטן והירך הוא ע"י המנחה מה מקיים ר"ש טעמא דרבנן מנחת זכרון ע"ז משני דלעולם המים בודקין עיקר העבירה של הזנות והקרבן מוסיף עוד שנזכרין כל העבירות שבידה ודוק:
תני לעולם היא יכולה לחזור בה פי' ולאמר שנטמאת ולא מיירי באינה רוצה לשתות ודוק:
תני מגילתה נגנזת תחת צורה של היכל למה בשביל לשחקה והיא כמו דאיתא לעיל בפ"ב ה"ב גבי מגילת סוטה מהו שיטמאו את הידים כלום גזרו על הספרים שיטמאו את הידים לא מפני קדושתן והכא למחיקה נתנו ע"כ אלמא דכל עיקר כתיבתן הוא לתכלית המחיקה אין בהם קדושת ספרים ע"כ ס"ל דמותר לשחקה והרמב"ם ז"ל דלא פסק כההיא תניא משום דסמך על הברייתא דר"א בן שמוע לעיל בפ"ב ה"ב דאין כותבין מגילת סוטה על עור בהמה טמאה שמא תאמר איני שותה ונמצא השם גנוז על עור בהמה טמאה ע"כ משמע מזה דהא דהמגילה נגנז בצד ההיכל ולא תחת ציר ההיכל לשחקו ואינו נשחק לעולם ומתורץ קושית הכסף משנה ז"ל ועי' שירי קרבן ז"ל ודוק:
תני אין בהם משום קדושה כו' כדמסיק לגבל בהם את הטיט והא דהק' בש"ק ז"ל דהא היו מי כיור ומתרן דכבר נעשו מצותן כיון דלא באו אלא לברר בהן הספק והרי כבר נתברר אינו מובן לי דהא לא נתבררו ע"י. המים דנימא כבר נעשו מצותן אלא נתבררו ע"י דבר אחר ודומה לפסח שאבד ונתכפר באחר דהראשון ירעה ולא יצא לחולין ולא חשיב נעשית מצותו כיון דנעשה מצותו ע"י אחר ולא ע"י הו"ל הוא קדשים פסולין ע"כ נראה לפענ"ד דהוא דמי הכיור גופי' כבר נעשית מצותן ודמי לנסכים לאחר שירדו לשיתין וכמו מים הנוטפין מהידים ורגלים לאחר הקידוש והכ"נ מי כיור לאחר שירדו לכלי חרש על מי סוטה כבר נעשה מצותן שנתקיים כבר מים קדושים בכלי חרש וכלי חרש גופי' אינו מקדש וע"כ אין עליהם קדושה והא דפליגי לעיל בפ"ב סוף ה"ב ר"פ ור"א אם מי סוטה נפסלין בלינה סבירא ליה כהך ברייתא דמסיק תני יש בהם משום קדושה ונראה לפי עניות דעתי דהאי ברייתא דתני יש בהם משום קדושה. הוא לאו קדושת מי סוטה אלא קדושת מי כיור דסבירא ליה דכיון דכתב רחמנא גבי מי סוטה מים קדושים צריכין להיות לעולם בכלי חרש מים קדושים מים קדושים דכיור דקדושת מי כיור עליהם דאף בכלי חרש צריכין להיות מים קדושים והילכך סבירא ליה לר' פפא דנפסלו בלינה דמועיל פסול דלינה דכיור על המי סוטה ור' אליעזר סבירא ליה דלא מהני פסול הלינה דמי כיור על מי סוטה כדפירשנו בע"ה בספ"ד במס' סוכה עיי"ש והילכך לא כתב הרמב"ם ז"ל כלל לענין דינא של ר"פ ור' אליעזר בענין פסול דמי סוטה משום דפסק כהאי תנא הכא דאין בהם קדושה ודוק:
הדא אמרה שמנחת סוטה קדשה עד שלא תכתב המגילה פי' משום דמקרא מוכח דבכף האשה המנחה בעת כתיבת המגלה ואחר כתיבת המגלה לוקח הכהן מיד האשה המנחה ומשים בכלי שרת ומניף א"כ הא"מ דקדושת המנחה הוא לאחר כתיבת המגלה ע"כ קמ"ל דהמנחה נתקדשה אף בכפיפה מצרית עד שלא תכתב המגלה אלא נתקדשה בעזרה דאל"כ היכי תני במתניתין דמגלתה נגנזת ומנחתה נשרפת דמשמע דלא משכח"ל דמגלה נגנזת בלא שריפת המנחה לעולם אלא כיון דהמגלה נגנזת והמים נשפכין לעולם המנחה נשרפת ואי ס"ד דלא נתקדשה המנחה עד לאחר כתיבת המגלה א"כ משכח"ל זה בלא זה דהמגלה נגנזת והמנחה תפדה אלא ע"כ דהמנחה נתקדשה עד שלא נכתבה המגלה אלא בכניסתה לעזרה ומסיק ריב"ב דמתניתן מוכת דאפילו בעודה בדרך דאל"כ כשנתודע דבעלה בא עליה בדרך האיך היה מקדש המנחה אלא ודאי דבעודו בדרך נתקדשה ואף כשנתודע דבעת מעשה של קדושת המנחה כבר בא בעלה עליה בדרך מ"מ לא הוי קדושי טעות דהא נתקדשה קודם לכן ועי' בבבלי דף ו' ע"ב גבי מעיקרא בטעות אקדשי' ודוק:
ולית ליה לרבי עקיבא מערערים אותה לשתות עד שפניה מוריקות ומשקין אותה על כורחה פי' דע"כ בעת שפניה מוריקות שוב אינה רוצה לשתות דהא רואת שהמי' בודקין אותה מ"מ גומרין ההשקאה ומשקין אותה בע"כ ומשני א"ל בשהתחילה לשתות כיון שהתחילה לשתות גומרין משא"כ בשלא התחלה לשתות ודוק:
ולא כן סברנן מימר כולהון ולא מקצתן פי' דקשיא ליה דקאמר אינה מספקת לשתות משמע דלא היתה גומרת השתי' והא קי"ל דצריכה לשתות כל המים ומשני כאינש דאמר לא הספיק פלן למשתי וכו' כלומר דלעולם שתה הכל אבל התחיל להתחלחל באמצע השתי' אבל שתה כולו ודוק:
ואתיא כמ"ד הזכות תולה ואינה נכרת פי' דס"ל דהמים בודקין והא דאיכא עדים לאו דעדי שקר הם אלא דהזכות תולה וע"ז אמר ר"י דלעולם הזכוח תולה ונכרת וכיון דלא מנכר ע"כ דלא תלה לה זכות וע"כ י"ל דע"כ עדי שקר הם ע"ז אתא מימר לך שאין המים בודקין באשה שהיא אסורה לביתה דלא מהני בדיקת המים במקום עדים ונפקא מינה בין ר"י למעיקרא דמעיקרא סבירא ליה דיש בדיקת המים במקום עדים וע"כ דתלה זכות ור"י סבירא ליה דהזכות ניכרת וע"כ די"ל דעידי שקר הם ע"כ קאתא מימר לך שאין בדיקת המים במקום עדים: