Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sotah Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
משוח מלחמה למה בגין דכתיב ודיבר הרי ק"ש כו' אמירה הרי פרשת וידוי מעשר כו' אמר ר' חגיי נאמר כאן נגישה ונאמר להלן ונגשו הכהנים בני לוי מה נגישה שנאמר להלן בלה"ק אף כאן בלה"ק עד כדון כר"ע כר"י כו' הק"ע ז"ל פי' דלר"ע כיון דכתיב ודיבר אל העם ואמר אליהם מדכתיב דיבר ואמירה ע"כ לרבות דבלה"ק הוא ומגי' בירושלמי ובאמת דיבר ואמירה דהכא לא שייך כלל לפלוגתא דד"ת כלב"א דהא בכל התורה כולה כתיב כן דבר אל בנ"י ואמרת אליהם ולא שייך לד"ת כלב"א רק הלך הלכת נכסוף נכספת עזוב תעזוב וכדומה אבל הכא דמפסיק בינתים למי ידבר כמו אליהם או אל העם לא שייך כלל לד"ת כלב"א ואך ענית ואמרת וענו ואמרו שייך שפיר ללשונות ריבוין ותלי הירושלמי בפלוגתא דר"ע ור"י וע"כ נראה לפענ"ד דהכי פי' דלעיל בפ"ז במשנה ב' למדינן מקרא ביכורים מוענית ואמרת מג"ש דוענו הלוים קול רם דהתם פשיטא דהוי בלה"ק מקול רם בקולו של רם כדדרשינן שם ששיתף הקב"ה קולו עמהם וזה קאי אליבא דר"י דאי לר"ע הא ס"ל דלא אמרינן דברה תורה כלב"א וע"כ מגופה דרשינן מדכתיב עני' ואמירה ע"כ למידרש דבלה"ק נאמר ולקמן בר"פ עגלה ערופה דיליף דבלה"ק נאמר מקרא כי ימצא גרסינן שם לא מסתברא דלא וענו ואמרו עי' דעיקר הילפותא דלה"ק הוא מוענו ואמרו פי' או דילפינן מג"ש דוענו הלוים וגו' בקול רם כמו ביכורים או דלר"ע ילפינן מלשונות ריבוים ובמס' יבמות ר"פ הערל גרסינן בירושלמי ר' חגי בעי אי מה תושב ושכיר האמור בפסח פסל בו את האונן אף תושב ושכיר האמור בתרומה פוסל בו את האונן א"ל ר"ה לא למדו תושב ושכיר אלא לדברים האמורים בפרשה כו' אונן ממעשר שני בא עיי"ש והוא דע"כ ס"ל להירושלמי דדבר הלמד בג"ש אינו חוזר ולומד בג"ש דהא להירושלמי לא ממעטינן מוכל זר כמו בש"ס דילן דף ע' ע"ב עיי"ש היטב ותמצא כן וכ"כ שם במראה הפנים בד"ה שהוא למד מן הלמד שכתב להוכיח דהירושלמי ס"ל דאין למידין בג"ש דבר הלמד בג"ש א"כ קשה האיך ילפינן ג"ש נגישה נגישה מן משוח מלחמה מן עגלה ערופה דעגלה ערופה גופי' ילפינן ג"ש מוענו ואמרו וענו הלוים ואמרו דהא ר"ה השיב שם לר' חגי דאין למדין ג"ש דתושב ושכיר אלא לדברים האמורים בפרשה ולא ממה דגמר שם גופי' מג"ש אם לא לר"ע דלא צריך למילף בג"ש גבי ביכורים ועגלה ערופה בג"ש דוענו ואמרו אלא מוענו ואמרו גופי' מוכח דבלה"ק מלשונות ריבוים וע"כ פריך לר' חגי דיליף מג"ש דנגישה נגישה מעגלה ערופה עד כדון לר"ע דידעינן דעגלה ערופה בלה"ק מגופי' ולאו מג"ש אלא מוענו ואמרו כמו דס"ל לר' יהודה בפ"ו ה"ב דגרסינן תני בשם ר"י כ"מ שנאמר בלשון הזה עני' ואמירה הרי הוא בלה"ק דס"ל דלא צריך ג"ש עיי"ש ע"כ ניחא דילפינן משוח מלחמה אע"ג דלא כתיב גבי' עני' ואמירה מ"מ ילפינן בג"ש נגישה נגישה מן עני' ואמירה דעגלה ערופה [משא"כ במשוח מלחמה דכתיב ודיבר אל העם ואמר אע"ג דכתיב אמירה ודיבר מ"מ לא הוי לשונות ריבוין דכן לשון המקרא בכ"מ דבר אל בנ"י ואמרת אליהם משום דמפסיק בין דיבר לאמירה אל מי הוא מדבר והכ"נ כתיב ודיבר אל העם ומפסיק בין דיבר לאמירה אל מי הוא מדבר] דבלה"ק הוא אבל לר"י דס"ל דד"ת כלשון ב"א א"כ עגלה ערופה גופה לא ידעינן ממשמעות הריבוי דעני' ואמירה אלא מג"ש והאיך ילפינן ג"ש נגישה נגישה מן עני' ואמירה דעגלה ערופה דעגלה ערופה גופה אין בו משמעות כלל דבלה"ק הוא ומסיק רחב"ב דיליף נגישה נגישה מן ונגש משה אל הערפל מה נגישה שנאמר להלן בלה"ק אף נגישה שנאמר כאן בלה"ק וגבי ערפל גופי' מבואר דבלה"ק הוא ודוק:
ארכו של לוחות כו' תן ארכן תן רחבו בסוגי' הזאת רבו כמה פעמי' דצ"ל ארכן במקו' רחבן ורחבן במקי' ארכן ועי' בירושלמי מס' שקלי' פ"ו עיי"ש ודו"ק אר"ת איתקשיית קומי ר' פינחס אתיא כר"י ולא אתיא כר"מ מ"ט דר"י לקוח וגו' מצד ארון וגו' ע"ד דר"י כמין גלוסקיי' עשוי לו מבחוץ והי' ס"ת נתון בתוכו מ"ט דר"מ ונתת את הכפורת וגו' ואל הארון תתן את העדות וגו' פי' דכתיב ואל הארון תתן את העדות וע"כ מדכתיב אל ש"מ דבתוך הארון הוא ע"ד דרבי מאיר דו אמר אין מוקדם ומאוחר בתורה ואל הארון תתן את העדות ואח"כ ונתת את הכפורת פי' דהא כתיב ונתת את הכפורת על ארון העדות בקודש הקדשים אלמא דהכפורת הוא על ארון העדות דמתחלה הוא ארון העדות ואח"כ ונתן הכפורת וכן כתיב הכא ונתת אל הארון את העדות וגו' ואח"כ כתיב ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן וגו' ואי ס"ד דאל פי' לתוך הארון א"כ צ"ל בתחלה העדות ואח"כ הכפורת והכא כתיב דמתחלה נותן הכפורת ואח"כ מכניס העדות לארון אלא ע"כ צ"ל דאל הוא מתפרש אצל הארון ולא בתוך הארון ע"כ לאחר שיתן את הכפורת על הארון העדות שהלוחות היו בו ואח"כ מכניס הס"ת אצל הארון בגלוסקיי' דאי ס"ד דאל מתפרש בתוך הארון א"כ איפכא מיבעיא ליה דיכניס תחלה העדות לארון ואחר כך נותן הכפורת ע"כ מפרש על דעתי' דר' מאיר אין מוקדם ומאוחר בתורה ובאמת מכניס תחלה העדות לארון ואחר כך נותן את הכפורת ופירש ואל הארון פירש אל הוא בתוך הארון ובשקלים עי' בת"ח דמפרש באופן אחר ודוק:
אימתי הוא מחלל ברביעית ובחמישית כו' הסוגיא הזאת חמורה ונלאו המפרשים ז"ל לפרשה ונראה לפענ"ד לפרשו בפשוטות בע"ה עפ"מ דגרסינן במס' פיאה פ"ז ה"ה גבי נט"ר לא למדו נט"ר ממע"ש מעתה אל יהא לו קדושה קדושתו מאליו למדו קודש הילולים הרי הוא כקודש שקורין עליו את הלל כו' ר"ז בעי קומי ר' אבוה מנין שהוא טעון חילול קודש הילולים קודש חילולים לא מתמנעין רבנן בין ה"א לחי"ת ונתפרש בע"ה יפה ברידב"ז דה"פ מעתה אל יהא לו קדושה בנטע רבעי כתיב ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קדש הלולים לד' ומשמעות הכתוב דקדש קאי על הלילים שיהא ההלול קדש ולא שיהא עצם פריו קדש וע"כ פריך כיון דיליף ממעשר שני דאין נטע רבעי בשביעית מעתה אל יהא לנטע רבעי קדושה כלל בשביעית ואף דחילול ודאי דבעי דהא כתיב אשר נטע כרם ולא חללו דאלמא בעי חילול מהא לא ידעינן אלא דמצוה לחלל אבל לא שיהיו הפירות אסורין באכילה קודם החילול ובשלמא אי ילפת ממעשר שני שפיר ידעינן דיש על הפירות קדושה ובלא חילול אסורין באכילה חוץ לירושלים אבל בשביעית דאין מעשר שני נוהג כלל וילפת מנה גם לנטע רבעי אם כן יהא מותר לאכול ולחלל אחר כך. קדושתו מאליו למדו כו' כלומר לא כדקסברת דקדש קאי על הלולים אלא על גופי' קאי שיהא פריו קדש. הרי הוא עצמו. כקדש שקורין עליו את ההלל. כביכורים שקורין עליו הילול לד' ארמי אובד אבי וגו':
ר"ז בעי קומי ר"א מניין שהוא טעון חילול. ר"ז לית ליה הא דקאמר לעיל קדושתו מאליו למדו שהרי הוא עצמו כקדש שקורין עליו הלל וע"כ בעי מניין שהוא טעון חילול קודם האכילה דאסור לאכלו בלא חילול ואי משום דכתיב ולא חללו דילמא הוא רק למצות חילול אבל מותר לאכלו ולשלם כנגדו כל אימת דבעי דהא אינו טעון העמדה והערכה. ומשני קדש הלולים קודש חילולים. דהוא קדש עד שיחללנו וע"כ אסור לאכלו בלא חילול ומובן בזה מאי דגרסינן בברכות (ל"ה ע"א) חד דאמר רחמנא אחלי' והדר אכלי' ולכאורה שפת יתר הוא האי והדר אכלי' דהא בעי למילף דצריך חילול ודי אם יאמר אחלי'. אך לפי דברינו בדיוק גדול קאמר דמתחילה אחלי' והדר מותר לאכלו אבל קודם החילול אסיר לאכלו דהוא קדש ובעי פדיון וזהו עיקר הילפותא מהך קרא דעל החילול יש מקרא אחר. וכן כתב להדיא הרשב"א ז"ל בברכות שם בשם הראב"ד ז"ל וז"ל פי' לא שנחליף את האותיות ונעשה הלולים כמו חלולים אלא פירושא בעלמא הוא שההלול הזה שאמרה תורה היינו הילול של חילול כשמחללין קדושתו על פדיונו אבל עיקר החילול ממקום אחר למדנוהו מדכתיב אשר נטע כרם ולא חיללו ילך וישוב לביתו וגו' אלא שמשם לא למדנו מתי יהי' החילול וכאן גילה הכתוב שהוא בשנה הרביעית דדרשינן האי קדש הילולים שיהא מהולל כקדש שלא יאכל פריו בלא פדיון שיפדנו בשנה הרביעית עכ"ל. ועפ"ז נשכיל להבין בע"ה בסוגיא דידן דגרסינן אימתי הוא מחלל ברביעית ובחמישית מסתברא בחמישית אבל ברביעית דמים הוא חייב לו ורבנן דקסרין אמרין לא מסתברא אלא ברביעית דכתיב ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לד' ונתקשו המפרשים ז"ל לבארו ולפי דברינו מתבאר בפשיטות דבעי אימתי הוא מחלל אם דוקא ברביעית דאסיר לאכלו קודם שיחלננו או דהוא רק מצות חילול בעלמא ומותר לאכלו ברביעית ולחללו אח"כ אף בחמישית וקאמר מסתברא בחמישית דאחר אכילה ג"כ רשאי לחללו אבל ברביעית. אין איסור לאכלו דמים הוא חייב לו ר"ל דר"ק דמים הוא דחייב לו ולא שאסור לאכלו קודם הפדי'. ע"ז קאמר דרבנן דקסרין אמרי דלא מסתברא אלא ברביעית דוקא דקודם לכן אסיר באכילה דכתיב ובשנה כו' קדש הלולים והוא הדרשה דסוגיין הלולים חלולים דהפירות עצמן הן קידש עד שיחללם וע"כ אחלי' והדר אכלי' ודוק היטב כי זהו הפי' האמתי בע"ה:
כתיב ויספו השוטרים אין לשון זה ויספו אלא לשון תוספת כאינש דאמר מוסיף אני על דברי רבי תני האחרונים מן התוספת פי' המפרשים ז"ל לא הבנתי ונראה לפענ"ד דה"פ דהנה תנינן בברייתא בסמיך מפורש דראשונים אמרו הוא ואמרו רבו והאחרונים אמרו הוא ולא אמרו רבו וע"ז מפרש הך ברייתא איזהו נקרא אחרונים ע"ז מפרש תני האחרונים פי' בה"א הידועה האחרונים דקי"ל דאמרו הוא ולא אמר רבו הוא מן התוספת אבל עד פסוק האחרון של ויספו כולם נקראים ראשונים דקי"ל דאמר הוא ואמר רבי וע"ז קאמר ר' יוסי דתרי תנאי אינון מ"ד מוסיף אני על דברי רבי א"כ ע"כ דקאמר זאת רבו תחלה והוא מוסיף עוד הפעם ולא דמוסיף דבר אחר דא"כ ל"ל למימר על דברי רב א"ו דס"ל דגם רבי אמרה זאת והוא בא להוסיף עוד הפעם על הדברים שדיבר רבו וה"פ דברייתא אין ויספו אלא ל' תוספת כאינש דמוסיף על דברי רבו פי' דהתורה קמ"ל בהאי ויספו דהכל דיבר הכהן אף מי שנטע וארש אשה והשוטר משמיע ומוסיף עוד הפעם וקאי להורות שכן סדר כל הפרשה ולא להורות שעד כאן מדברי הכהן דמכאן ואילך מדבר השוטר לבד ז"א דאינו במשמע תוספת דברי עצמו אלא תוספת דברי הכהן א"כ הברייתא דנשנית דהראשונים אמרו הוא ואמר רבו והאחרונים אמרו הוא ולא אמרו רבו לאו ד"ה היא והאי תנא פליג עלה וס"ל דאחד הראשונים ואחד האחרונים אמר הוא ואמר רבו ומ"ד דמפרש דהאחרונים הוא מן התוספות ע"כ דס"ל כהאי ברייתא דהאחרונים אמר הוא ולא אמר רבו דהא לא כתיב בתורה דהכהן מדבר רק דילפינן מויספו דעד הנה הי' מדבר דברי כהן כדאיתא בבבלי דף מ"ג עיי"ש מדויספו לדבר הוא דברי עצמן מכלל דעד הנה הוא דברי כהן הוא כהך תנא האחרונים אמרו הוא ולא רבו אבל תנא קמייתא דרש ויספו לשון מוסיף וחוזר על דברי הכהן מזה ידעינן דדברי הכהן הוא וממילא הכל הוא דברי הכהן בין הראשונים ובין האחרונים ור"מ פליג על ר"י וס"ל דחד תנא הוא ולית מאן דפליג על הברייתא דהראשונים אמרו הוא ואמרו רבו והאחרונים אמר הוא ולא אמר ר' והא דתני כאינש דמוסיף על דברי רבו לאו דרבו אמר כן מתחלה והוא הוסיף עוד הפעם דברי רבו ז"א אלא דמוסיף דברי עצמו על הדברים שדיבר רבו מתחלה ע"ז פריך מתניתא פליגא על רבי יוסי דתנא שוטר שומע פרשה פי כהן ואומרה לעם בכל לשון פי' פרשה שמע ישראל וכו' וקשה על ר"י דהא בסיפא תני עוד דבר אחד הי' מוסיף ולשון עוד משמע דקאי על הרישא שומע פרשה מפי כהן ואומרה לעם ועוד הי' שומע דבר אחד ומוסיף אלמא ס"ל בהך תנא דס"ל ויספו הוא מוסיף על דברי רבו ועכ"ז תני ברישא שימע פרשה מפי כהן ואומרה לעם אלמא דרק דברי הראשונים אמרן הוא ואמרן רבו דאל"כ למה נקט פרשה הול"ל שוטר שומע מפי כהן ואומרה לעם בכל לשון ולמה נקט פרשה אלא ע"כ עד ויספו הוא הפרשה וויספו הוא הוספת הפרשה אלמא דרק הראשונים אמרו הוא ואמרו רבו אפילו לפי המ"ד כאינש דמוסיף על דברי רבו וסיפא פליגי דר"מ עוד דבר אחד היה מוסיף מלשון עוד משמע דעוד שומע מפי כהן דבר אחד ומוסיף א"כ קשיא רישא ר"מ וסיפא ר"י רישא ר"מ דהך פרשה שומע מפי כהן וסיפא ר"י דעוד שומע מפי כהן דבר אחד והי' מוסיף ומשני הגמ' משלו פי' דסיפא לא קשה לר"מ דהא דתני עוד דבר אחד היה מוסיף האי עוד לא משמע דעוד דבר א' שמע מפי כהן ז"א אלא דהיה מוסיף משלו וכמו שאמר דבר אחד הי' עוד מוסיף והאי עוד קאי על אומרה לעם ועוד היה מוסיף לאמר לעם משלו אבל לא קאי האי עוד על שומע פרשה למימר דעוד היה שומע ז"א אלא דקאי על ואומרה לעם ועוד דבר אחד היה מוסיף לאמר לעם משלו וקאי כל הברייתא אליבא דר"מ שוטר שומע פרשה מפי כהן ולא שמע יותר מן הפרשה מפי כהן ואומרה לעם ואח"כ הוסיף עוד לאמר לעם משלו ומסיק הגמ' אין תאמר כן דהאי עוד דבר אחד הי' מוסיף האי מוסיף קאי על הסיפא על ואומרה לעם בכל לשון וא"כ לפ"ז לא קשה ג"כ מהאי ברייתא על ר"י דכל עיקר הקושיא על ר"י הוא משום דמוכח מסיפא דמוסיף על דברי רבו וע"כ. קשה הרישא אבל בלא הסיפא לא הי' קשה מהרישא על ר' יוסי דהאיך ס"ל דאף האחרונים אמרו הוא ואמרו רבו הא הכא' קתני דשומע רק הפרשה ז"א דהא ר' יוסי יודע ג"כ דאיכא ברייתא דהאחרונים אמרו הוא ולא אמר רבו אלא דר' יוסי ס"ל דמ"ד דויספו הוי מוסיף על דברי רבו חולק על הך ברייתא. ולפי הא"מ הי' ס"ל דסיפא דהאי ברייתא ס"ל כמ"ד דמוסיף על דברי רבו וע"כ קשה הרישא דאינו שומע מפי הכהן רק הפרשה אבל לפי מה דמסיק דמוסיף דסופו הוא משלו א"כ לא קשה מרישא על ר"י דהא תני כך הראשונים אמרו היא ואמר רבו האחרונים אמר הוא ולא רבו והאי ברייתא ס"ל ג"כ כן והיינו דמסיק אין תאמר כן אפי' על דר"י לית היא פליגא דהא תני הראשונים אמרו הוא ואמרו רבי האחרוני' אמרו הוא ולא אמר רבו ור"י לא קאמר רק למ"ד מוסיף על דברי רבו דאחד הראשונים ואחד האחרונים אמר הוא ואמר רבו אבל פשיטא דאיכא תנא דסבירא ליה דאחרונים אמר הוא ולא רבו דהא תנינן דהראשונים אמרו הוא ואמר רבו והאחרונים אמר הוא ולא רבו ופשיטא דאיכא תנא דסבירא ליה כך ודוק: