Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sukkah Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
האיך מה דאת אמר תמן את רואה את התקרה כאילו היא יורדת וסותמת כך את אמר הכא את רואה את המלתירה כאילו היא יורדת וסותמת כו'. פי' דזה הוי לענין עירובין שייך זאת הסברא ולא לענין סוכה אבל כל מה שכשר בעירובין כשר בסוכה וכל מה שפסול בעירובין פסול בסוכה הילכך כיון שכשר בעירובין וע"כ כשר גם בסוכה דלא מצינו בעירובין כשר ובסוכה פסול ע"ז פריך דז"א דלא דמיא סוכה למבוי דנימא דכל דכשר בעירובין כשר בסוכה דיש דברים שהן כשרים בסוכה ופסולים במבוי כשרים במבוי ופסולים בסוכה כו' דוקרנין כו' כמו דמסיק וע"כ לא דמיא סוכה למבוי דנימא דכל הכשר בזה כשר בזה וע"כ ליכא טעמא רק במבוי דרבנן ור"י לדעת הון אזלי מגשרים המפולשין אבל אינו ענין לסוכה. ודו"ק:
אילו בית שהוא גבוה מכמה שמא אינו חייב במעקה אינו חייב במזוזה אלא בית מקורה ואין סוכה מקורה פי' דבית הוי מקורה ע"ג שאין חלל על התקרה דהיא מכוסה כולה משא"כ סוכה אינה מקירה אלא כיון דצלתה מרובה מחמתה כשירה אע"פ שהיא חלולה למעלה ופתוחה אינה מקורה בסכך למעלה רק דנעשתה באופן שצלתה מרובה אף שפתוחה בתוך הרבה ואין מעובה הסכך כמו מקורה ג"כ כשר ע"כ לא דמי סוכה לבית דבית הוא מקורה ואין פתוחה בתוך משא"כ הסכך אינה צריך להיות מקורה בהסכך אלא אפילו בפתוחה בתוך נמי שפיר דמי וע"ז פריך דז"א דמצינו סיכוך שהוא כקירוי לומר דצריך ע"כ להיות מקורה בהסכך כמו הבית מקורה בהתקרה דתנינן תמן הרחיק הסיכוך מן הדפנות ג' טפחים פסולה רק פחות מג' חשוב מקורה דכלבוד דמי אלמא דסיכוך נמי צריך להיות מקורה כמו בית מקורה בתקרה כן סוכה צריך להיות מקורה בסכך. אלא בית מגופף כו'. ודו"ק:
ר"ה בעי הביא נסר ונתנו ע"ג חוליא של עמוד פשיטא אם ימוד מן הנסר אין כאן כ' אמה ואם ימוד מן הקרקע יש כאן עשרים אמה כן גי' הק"ע ז"ל וכן מוכח וזהו עיקר האיבעיא של ר"ה מהיכן למדוד וע"ז מסיק עוד איבעיא אם מודדין מנסר לא איכפת לן כלל אפילו אם רחוק הנסר ד"א מהכותלים לא איכפת לן משום דאזלינן בתר מקום ישיבתו ומודדין הסוכה ממקום ישיבתו עד למעלה וכיון דליכא עשרים אמה ממקום ישיבתו ולמעלה לא איכפת לן ולאו דהנסר מכשר ליה אלא העיקר דמודדין כ' אמה ממקום ישיבתו ואם הוא יושב באמצע הסוכה דאין ממקום ישיבתו ולמעלה כ' אמה שפיר דמי והנסר הוא רק מקום לישיבתו שלא יוכל לישב באויר אבל אם מודדין מקרקע א"כ גבוה מעשרים אמה ופסולה ע"ז מיבעיא לן עוד אם הנסר גופיה הוא סוכה כשירה משום דאמרינן דופן עקומה בפחות מד"א ולאו משום דאזלינן בתר מקום ישיבתו ז"א אלא דהנסר גופיה הוי סוכה כשירה והנסר מכשיר ליה ומיבעיא לן אם יש לו דין דסכך פסול ודיינין לו כמו סכך פסול או לא משום דאימתי אמרין דיפן עקומה היינו דוקא בדאיתא לדופן אבל בדליתא לדיפן לא כדאיתא בבבל דף ד' התם הוא דאיתא לדופן אבל הכא דליתא לדופן לא עיי"ש בפירש"י ז"ל וע"כ י"ל דלא דיינין ליה דינא דדופן עקומה אלא דינא דאויר ובפחות משלשה דוקא כשר משום לבוד ולא דמספקא לן אם נקרא סכך פסול או לא דז"א רק דמיבעיא לן אם דיינין ליה דינא דדופן עקומה כמו גבי סכך פסול או לא משום דליתא לדיפן כנ"ל ורק בפחות משלשה כשר משום לבוד [עפ"ז לא קשה משיטת הירושלמי הזה על שיטת הרא"ש ז"ל וה"ר ישעיה ז"ל דנחלקו אם גבוה מעשרים אמה נקרא סכך פסול או לא. דבסוגיא דידן לא איירי בזה אלא עיקר הספק אם יש לו דין דדופן עקומה כסכך פסול או לא משום דליתא לדופן וצריך פחות מג' משום לבוד ומתורץ בדברינו קושית הפ"מ ז"ל] וע"ז מתמה ר' מיישא למה לא יליף מן דרבב"מ דס"ל גבי משלשל דפנות אם יישב ואוכל בצלן של דפנות כשירה אלמא דחשבינן ממקום ישיבתו ולמעלה אם יש סוכה כשירה לא איכפת לן מה שלמטה אינה סוכה אלא דלמעלה מג' טפחים כל הסוכה כשירה ולא איכפת לן מה שלמטה פסולה וה"נ גבי גבוה מעשרים אמה אם יושב על הנסר באמצע הסוכה בערך חצי הסוכה באמצע החצי ולמעלה כולו כשירה והחצי דלמטה כולו פסולה ואינו פסולה אלא למטה אבל למעלה כשירה וא"כ נפשוט האיבעיא דר"ה דפשטא דמודדין מהנסר ומשיעור הנסר ולמעלה כולו כשירה ולאו דהנסר מכשר ליה ז"א אלא דהנסר הוא רק מקום לישיבתו דלא ישב באויר אבל עיקר הכשרות הוא דמודדין ממקום ישיבתו וממקום ישיבתו ולמעלה כשר וממקום ישיבתו למטה פסול. ואם כן נפשוט שפיר מהא דרבי בא בר ממל הך בעיא דרבי הושעיה ושקיל וטרי עד דמסיק ים כרמלית ברם הכא מקרקע הסוכה את מודד עשרים אמה וכן גבי משלשל דפנות נמי דכוותיה דמודדין מקרקע הסוכה ואם פסולה למטה בקרקע פסולה ג"כ למעלה. ודו"ק:
היתה למטה מעשרה ותולה בה עיטורין שהן ראוין לסכך בהן פי' לא כמו הענין דאיתא בבבלי דף ד' גבי והוצין יורדין לתוך עשר אמה סבר אביי למימר אם חמתה מרובה מצילתה כשירה ז"א אלא דהכא קאמר ענין אחר דלא מיירי מצלתה מרובה מחמתה אלא דבר שהוא ראוי לסכך בהן הרי הוא בטל לגבי סוכה ע"כ ממעט לפסול בעשר אמות וגבי כ' אמה ממעט לכושר אבל דבר שאינו ראוי לסכך אינו בטל לגבי סוכה ועתיד לפנותו משם וכמאן דליתא דמי ואינו פוסל בעשר אמות ואינו מכשיר בעשרים אמות וע"ז א"ר שמי כשם שאמרו מלמעלן כך אמרו מלמטן דדבר העתיד לפנותו אינו ממעט ואינו עתיד לפנותו ממעט וכדמסיק קש ותבן אין ממעטין בה דעתיד לפנותו עפר וצרורות ממעטינן משום דאינו עתיד לפנותו. ודו"ק:
ר"ז בעי מנין לעגלות שהן גבוהות עשרה אמר רבי יוסי ואפילו תימר גבוהות עשרה לא כן תני בשם רבי נחמיה צב כמין קמרסטה הוי אילו חור ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה כו' כו' פירוש דכל עיקר ילפותא מן העגלות כמו דילפינן לכל מלאכות שבת ממשכן הם הורידו הקרשים מעגלה לקרקע ואתם אל תוציאו מרה"י לרשות הרבים וע"כ מדעגלות היו למעלה מעשרה ועומד ברשות הרבים הרי חזינן דינא דרשות הרבים דאם עומד בתוכו דבר גבוה עשרה למעלה מעשרה הוי רשות לעצמו ואינו רשות הרבים דהא גמרינן ממה שהיו עושין בעגלות אסור לעשות כן בשבת ומדעגלות היו למעלה מעשרה ש"מ דלמעלה מעשרה בר"ה הוי רשות אחרת ואינו ר"ה אלא רה"י דלפיכך אסור להוציא מרה"י לרה"ר בעמוד גבוה עשרה ורחב ד' העומד בר"ה משום שהיו עושין כן בעגלות ז"א דהא העגלות היו כמין קמרסטה מכוסה מלמעלן וא"כ אפילו שכל עגלה גבוה עשרה מ"מ הקרשים מונחים למטה והא דאסור בשבת מה שהיו עושין בעגלות הוא משום דהוי חורי ר"ה ולאו כר"ה דמי אבל מנ"ל למעלה מעשרה דאימא למעלה מעשרה הוי מקום פטור לעולם בר"ה אפילו כשעמוד בתוכו גבוה עשרה לאו רשות בפני עצמה הוא והוי מקום פטור ודוקא בדאית ביה חור למטה והוי חורי רה"ר אז הוי רשות בפני עצמו אבל למעלה מעשרה מנ"ל דלא הוי מקום פטור כמו רה"ר גופיה דילמא למטה מעשרה הוא דהוי תורי ר"ה דהא למטה מעשרה לא הוי מקום פטור וע"כ הוי חורי ר"ה וחשוב רה"י דלאו כר"ה דמי [עי' במס' שבת בבבלי דף ז' ע"ב] אבל למעלה מעשרה מנ"ל דלא הוי מקום פטור [והא דרה"י עולה עד לרקיע הנ"מ רה"י גמור אבל כשהוי רה"י משום חורי רה"ר אימא דהוי כרה"ר דלמעלה לא הוי רה"י] אלא בשעה שהיו מושיטין את הקרשים מזל"ז חרוטות היו והיו מושיטין מלמעלה מי' ומה דהיו עושין במשכן אסור בשבת. ודו"ק:
שני סככין זה עג"ז. העליון חמתה מרובה מצלתה התחתון אין חמתה מרובה מצלתה עי"ז ועי"ז צילתן מרובה מחמתן כמה יהא ביניהן ויצטרפו תרין אמורין כו' פי' דאם התחתון חמתה מרובה מצלתה ועליונה צלתה מרובה פשיטא דהתחתונה כשירה אפילו עליונה רחוקה הרבה מהתחונה נמי כשירה משום דהתחתונה כמאן דליתא דמי אך אם שניהן חמתן מרובין מצלתן רק עי"ז ועי"ז הוי צלתן מרובה אז דיינינן ליה דין צירוף ע"כ בעי כמה יהא ביניהון ויצטרפו דאם רחוקין הרבה אין שייך צירוף דהאיך מצטרפין שני דברים רחוקים זמ"ז ע"ז קאמר תרין אמורין חד אמר עשרה פי' דאם הסכך העליון רחוק עשרה מהתחתון מצטרפין זל"ז משום דעשרה הוא שיעורא דסוכה ונמצא דסכך התחתון עם סכך העליון מצומצם שיעור סוכה ומצטרף וחורנה אמר ארבעה משום דחשיבה הסכך התחתון עם סכך העליון מצומצם שיעור דאוהל אחד ומצטרפין אבל אם רחוקה יותר מד' טפחים א"כ הסכך התחתון לא מצטרף להעליון דוקא בד' מצומצמות דעי"ז ועי"ז נעשה אוהל מצומצם מצטרפין וכן למ"ד עשרה דוקא עשרה מצומצמות דעי"ז ועי"ז נעשה שיעור הכשר סוכה מצומצם ע"כ מצטרף מתיב מ"ד עשרה למ"ד ד' משום אוהל מצאנו אוהל טפח א"כ לא חשוב דעי"ו ועי"ז נעשה אוהל מצומצם ובבבלי קבעי בששתיהן צלתה מרובה כו' קבעי כמה יהא ריוח ביניהם דיהא נחשבים כשתים חד אמר עשרה וחד אמר ד' וחד אמר טפח הוא דבפחות משיעורין הללו לא חשוב סוכה תחת סוכה אך בשיעורין הללי וכ"ש ביותר משיעירין הללו אבל הכא לענין צירוף נחלקו באלו שיעורין כלומר דיותר משיעורין הללו אין מצטרפין וע"פ דברינו מתורץ קושית הש"ק ז"ל ועי' בגליון ודו"ק:
התחתון אין חמתו מרובה מצלתו ויותר נראה כגי' הק"ע ז"ל התחתונה חמתה מרובה כו' ודו"ק:
מה דיורין ממש או אפילו ראויה לדירה פי' אם די באין בה דיורין ממש אפילו שהיא ראויה לדירה אך מאחר שאין בה דיורין. כשירה התחתונה או דמלבד דאין בה ראוין צריכה להיות עליונה כ"כ לאו בת דירה דאפילו אינה ראויה לדירה:
חיננא בר שלמיא בשם רב קצר לסכך אין לו ידות כו' מה אנן קיימין קצר לסכך והוכשרו כו' הפ"מ ז"ל פירש דמה אנן קיימין הוא איבעיא ומילתה אחריתי הוא ולא הבנתי כי לא מצאתי מה אנן קיימין בירושלמי לשון איבעיא גם פי' הק"ע ז"ל לא הבנתי אלא לשון האיך עבידא משמש לפעמים בלשון איבעיא ע"כ נראה לפע"ד דאזיל כל הענין בב"א חיננא בר שלמיא בשם רב קצר לסכך אין לו ידות קצר לסכך וחושב עליהן למאכל בא במחשבה. ע"כ היא מימרא דרב. ואח"כ מתחיל הברייתא קצר למאכל וחישב עליהן לסכך אחרים אומרים עד שיהא הקש רבה על האוכל ועל היד ונמצא דרב קמ"ל בקצר לסכך וחשב לאוכלין דבא במחשבה על אכילה ויש להם יד כדקי"ל כל הכלים יורדים לידי טומאתן במחשבה ואחרים ס"ל זה הדין באופן אחר קצר לאכילה וחישב עליהן לסכך אז יש לה יד ע"ז שאל הגמ' רב כהדא דאחרים או לא או דיש נפ"מ בין רב לאחרים דלכאורה אין נפ"מ בין רב לאחרים בין שקצר מתחלה לסכך וחשב לאוכלן או דקצר לאוכלן וחשב לסכך בכולהו יש להן ידות כמו דקי"ל כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה וא"כ אין נפ"מ בין רב לאחרים או דילמא דכיון דרב אמר בלשון זה ואחרים אמרו בלשון אחר א"כ ע"כ יש איזה נפקא מניה וע"ז מפרש מה אנן קיימין כלומר הכא במאי עסקינן דאיכא נפ"מ גדולה קצר לסכך והוכשרו קודם שחשב לאכילה ואמר לכשיעשה מצותן אחזירם לגורן צריכין הכשר פעם שניה או כבר הוכשרו בידן כלומר דבזה נפ"מ בין רב לאחרים בזה אם צריכין הכשר פעם שניה או שכבר הוכשרו בידן אפילו בעת שלא היה עליו רק המחשבה לסכך. דרב סבירא ליה קצר לסכך וחשב. עליהן למאכל בא במחשבה דמהני המחשבה דמאכל אחר המחשבה דסכך ואינו צריך הכשר אחר וקמ"ל דתומ"י היא טמא דבא הטומאה. במחשבה דאוכל אפילו אחר הסכך ויש לו ידות דכבר הכשירן בידן ויבא הטומאה תיכף במחשבה והגם דעכשיו אין עליהן מחשבה דאכילה רק לאחר שנעשית מצותן וכ"ז משך מצותן אין עליהן מחשבה דאכילה מ"מ יש להן ידות דהא עכ"פ מהני ההכשר שלהן תומ"י בעת מצותן ויש להם ידות דהא לענין הכשר הרי יש להן ידות ולאחרים אינו בא במחשבה ואין להם ידות וצריכין הכשר פעם שניה אלא באופן זה שאמרו הם קצר לאכילה וחישב לסכך אז יש להך ידות ואיכא נפקא מינה בין רב לאחרים בזה בקצר לסכך וחשב לאוכלה על אחר החג דלרב לעולם יש להן ידות אפילו דהמחשבה לאכילה הוא על אחר החג משום דיש להן הכשר כעת ולאחרים אין להם ידות רק בהמחשבה דאכילה הוא קודם החג ודו"ק:
ר"א בשם ר' יוחנן מפני שהיא נראית כאוצר תני ר"ח תעשה לך לא מן העשוי לך מה נפק מביניהון ויש בה ע"ד דר"ח פסול ע"ד דר"י כשירה ע"כ והק"ע ז"ל והפ"מ ז"ל מגיהים ויש בה חלל טפח ומהפכים הגי' מדר"ח לדר"י והוא"ו דויש בה אינו דיוק כי כן ל' הירושלמי והוי כמו בבבלי ביש בה ומשמש הוא"ו במקום ב' ובגליון גרס ישב בה בדיעבד עיי"ש. ולפענ"ד אפשר דאין כאן שום ט"ס והגי' כמ"ש ממש אך תיבת ויש בה היא תיבה אחת והמדפיס חלק אותה לב' תיבות והיא תיבה אחת ישבה ופירושו היא כמו דמבואר לקמן פ"ג ואפשר שלא יקשור ומשני במיישב למעלן פי' דאינו מקשר אלא מיישב בלא קשר וזה שייך כשמדברים בהפועל הפעולה בל' הוה במקשר במיישב אבל כשמדברים בלשון עבר בהפועל שייך קשרה והיפוכו ישבה ונמצא דבירושלמי נקרא קשרה והיפוכו ישבה וגזירת אוצר הוא דוקא בחבילי כדאיתא בבבלי דף י"ב גבי חבילי קש וכו' עיי"ש ובפירש"י ז"ל וז"ל וחבילין שאדם מכניס כל ימות הקיץ לימות החורף קרי אוצר עכ"ל ז"ל ועיי"ש בסוגיא ותמצא כן מפורש ור"י קאמר הכא לאו משום גזירת אוצר אלא מפני שהיא עצמה נראית כאוצר וכ"ז לא שייך שנראה כאוצר רק בקשרה משא"כ בישבה ע"כ קאמר דנפ"מ ביניהון בישבה ע"ד דר"ח לעולם שייך תעשה ולא מן העשוי דאין נפ"מ בין קשרה לישבה אבל לר"י דהיא משום גזירת אוצר א"כ הנ"מ בקשרה משא"כ בישבה לא שייך גזירת אוצר ולא שייך שנראית כאוצר ע"כ כשר ודו"ק: