Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sukkah Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ר' אבין בשם ריב"פ היבש פסול ע"ש לא המתים יהללו וגו' וזה דלא כש"ס דילן דהוא משום הדר ז"א אלא פסולו דיבש הוא משום לא המתים יהללו וגו' עי' ברא"ש ז"ל בר"פ תני בשם ר"י היבש עצמו כשר הא דנקט לשון היבש עצמו תיבת עצמו הוא משום דברישא תני כמושין כשרים יבישין פסולים כמושין הוא קרוב ליבש ולא יבש עצמו ע"ז קאמר ר"י דלא מיבעיא כמושין אלא אף יבש עצמו כשר:
ר' יונה ורשב"ל בשם ר' יודה נשייא לולב טפח ר"ס בשם ריב"ל אזוב טפח ר"ז בעי לולב טפח ואזוב טפח המפרשים ז"ל עמלו על קושית ר"ז ולפענ"ד הוא בפשיטות דר"ז בעי לולב טפח אזוב טפח ולא מתפרש בבהמ"ד מהו שאל ע"ז מפרש א"ר יוסי קיימה ר"ס ר"ח ר"ס בשם ריב"ל לולב טפח אזוב טפח שופר טפח כו' ר"ז בעי לולב טפח מלבד שיזרה פי' דעל מימרא דר"ס ר"ח ר"ס בשם ריב"ל דקאמר הני תרתי לולב ואזוב טפח ע"ז שאל ר"ז לולב טפח מלבד שיזרו אזוב טפח חוץ מגבעולין וה"פ א"ר יוסי קיימה ר"ס כו' פי' קיימה פתר השאלה דשאל לר"ז הוא על הא דקאמר שתיהן לולב ואזוב טפח ע"ז קאי שאילת ר"ז אם לולב טפח חוץ משיזרו אם אזוב טפח חוץ מגבעולין ובבהמ"ד נשנית סתם בשם ר"ז לולב טפח אזוב טפח ולא נתפרש מאי בעי בזה עד שפירש ר' יוסי קיימה כלומר פתר הא דר"ז דקאי על הא דר"ח בשם ריב"ל דקאמר לולב ואזוב ע"ז שאל על שתיהן על לולב ועל אזוב וה"ה דהוי מצי למישאל על ב' המימרות על המימרא דר' יונה ורשב"ל בשם ר"י נשייא דקאמר על לולב ועל מימרא דר"ס בשם ריב"ל דקאמר על אזוב אך ר"ז דאוקמה הכי לשאלת ר"ז היה לו הקבלה על מימרא דלולב רק מר"ת ר"ס בשם ריב"ל דקאמר שתיהן לולב ואזוב ועל זה שאל ר"ז שאלתו ולפי הנראה דתרי ר"ס היו דאל"כ היכי שייך ר"ס ר"ח ר"ס בשם ריב"ל ודבר זה הוא מצוי בירושלמי דר"ז שאיל איבעיא ולא נתפרש כונתו דשאל סתם בבהמ"ד ופירשו אמוראים כונתו באיבעיא שלו מה שאל:
למה משום שאינן דומות לעצו או משום שנגמר פריו ע"ז פשוט מה נפיק מביניהון פי' דר"ח ב"א בשם רשב"ל מוקי מתניתין במשחירות שנו כלומר דסתם ענבים כשנגמרו פריים נעשו פריים שחורות. וע"כ מתניתין מיירי כשנגמר פריים ונעשו שחורות ויש לפרש בשני פנים או דהעיקר דקמ"ל רשב"ל דכל עיקר הפסול הוא משום שנגמר פריים ואז אי לכל הפחות אין ענביו מרובות לא איכפת לן אבל כשענביו מרובות אז פסול משום דהוי פרי ולא עץ עבות או דעיקר הפסול הוא משום דשחורות אין דומות לעצו ע"ז פשוט דע"כ הטעם משום דנגמר פריו דמה נפיק מביניהון פי' מאי ב' הטעמים בהיו דרכו לגדל ירוקים אפילו כשנתגדל ונגמר פריו הוי ירוק וא"ת משום שאין דומות לעצו הרי אינן דומות לעצו בתמיה הא דומין הן לעצו וא"כ לפי"ז הי' כשר וזה אי אפשר למימר דאיכא נפ"מ בדין דא"כ היכי נקט סתם במתניתין ענביו מרובות מעליו פסול אלא ע"כ הא דנקט רשב"ל במשחירות היא דדרך ענבים כשנגמר פריו למשחיר וה"ה בדרכי לגדל ירוקים נמי פסול מה"ט משום שנגמר פריו וליכא נפ"מ בדין והא דנקט רשב"ל במשחירות שנו היא דקמ"ל דמיירי מתניתין כשנגמר פריו ומדויק לשון במשחירות ולמה לא נקט שחירות כמו בבבלי והיא משום דבא לאשמועינן דווקא בזמן גמר בישולם שהתחילו למשחיר ואי היה תני בשחורות שנו הח"מ דממעט מין ירוקים ע"כ נקט לשון במשחירות דאורי לן דהגיע בישולם והן משחירות ולא ממעט ירוקים ותיבת מה נפק מביניהון הוא פשיטות להשאלה כלומר דע"כ נפיק מביניהון הילכתא חדתא וזהו אי אפשר וכה"ג איתא בירושלמי ספ"ג דמס' ברכות עיי"ש ובפי"ב במס' יבמות ה"א עיי"ש. ודו"ק:
ושתי דליות אחת שאינה קטומה כל הפוסקים ז"ל מביאין הירושלמי הזה ופירשו בו פירושים רבים עי' בר"נ ז"ל:
רבב"מ בעי קומי ר"א כמה דר"י מרבה בהדס ירבה בשאר כל המינים פי' דלא ניחא ליה הדרש הזה לרבות בהדס יותר משאר המינין דכמו כן יש לדרוש לרבות בשאר המינין דס"ל לרבב"מ דלא חזר בו ר"י וס"ל דבעינן לעולם ג' והא דקתני אפילו ב' קטומין וקשיא קושית הש"ס דילן ממנפ"ש אי ג' בעי למיבעי כולהו שלימן ובשביל זה מסיק בגמ' דהדר בי' ר"י וע"כ דהדר ביה בזה כו"ע מודי אף רבב"מ נמי מודה דהא ע"כ א"צ ג' כיון דקטומין ושאינו קטומין ביחד כשר ע"כ דלא צריך ג' משום ממנפ"ש וע"כ דהדר ביה ר"י דלא צריך ג' אבל לא מוכרח אם דסגי בחד או דצריך ב' ותלי בזה אם קטום היא הדר חזר ר"י מג' ומצריך ב' ואם שאינו קטום היא הדר חזר ר"י מג' וסגי בחד ורבב"מ ס"ל דקטום הדר אבל שאינו קטום לא הוי הדר וע"כ מצריך ר"י ב' והדר מג' והעמיד על ב' דאי ס"ד דהדר מכל הדרש וסגי בחד הול"ל במסקנא אפילו ב' אינן קטומין ואחד קטום דאז הוי משמע דסגי בחד דהוא ההדר אבל השתא דנקט אפילו ב' קטומן ואחד שאינו קטום משמע דלכל הפחות ב' בעינן ולא הדר מכל הדרש רק דלא דרש על ג' ודרש על ב' א"כ כיון דא"ל הדרשא שלו ומרבה בהדס כמו כן ירבה בשאר כל המינים גבי פרי עץ הדר וכפות תמרים ע"ז משני ליה מיסבר את סבר על דר"י קטום הדר והדר ביה מג' וסגי בב' וקמ"ל דהמסקנא דה"א אפילו אינו קטום והרבותא דאפילו היא על הא' שאינו קטום וא"כ לפ"ז מרבה ר"י אף במסקנא בהדס ז"א דע"כ הא דהדר ר"י מהדרש היא דלא דרש כלל וסגי אפילו בא' והרבותא דאפילו היא על ב' קטומין לאשמעינן דסגי בא' ולא הרבותא דאפילו היא על אחד שאינו קטום ואשמועינן דסגי בב' והראיה דקטום אינו הדר והתנינן ר"ט אומר אפינו שלשתן קטומין ואית בר נש אמר אפילו כו' מכלל דכ"ש בב' קטומין וא' שאינו קטום שפיר טפי ואי לדבריך מאי אפילו הא אדרבה בשלשתן קטומין שפיר עדיף טפי אלא ע"כ דר"י לא ס"ל קטום הדר מהרבותא דאפילו דקאמר ר"י היא על ב' קטומין לאשמועינן דסגי בחד והדר ביה מכל הדרש וכן ר' חגי בעי קומי ר' יוסי מה בא ר"ט להוסיף ס"ל ג"כ כרבב"מ דקטום הדר וע"כ הקשה מה מוסיף ר"ט והגר"א ז"ל באו"ח מפרש ג"כ כן על הא דר' חגי בעא קומי ר' יוסי ע"ז א"ל דלא כן אלא דר"י לא סבר קטום הדר ור"ט ס"ל קטום הדר וכן הגיה הגר"א ז"ל ומוכח הוא דע"כ גרסינן ר"י לא סבר וכו' ור"ט ס"ל קטום הדר פי' דאפילו קטום נמי הדר הוא וכ"ש שאינו קטום ואף דאליבא דר"ט ע"כ דתרווייהו הדר הם. בין קטום בין שאינו קטום. מ"מ לרבב"מ אליבא דר"י ע"כ דס"ל קטום הדר הוא. דווקא קטום אבל שאינו קטום לא הוי הדר והא דנקט אפילו היא על האחד שאינו קטום וע"כ דהדר ביה מהדרש דל"ל דס"ל דלעולם בעינן ג' ורק דס"ל דקטום יותר הדר אבל שאינו קטם ג"כ כשר וכן אי ס"ל דקטום לא הוי הדר והרבותא דאפילו היא על ב' קטומים אבל מ"מ ס"ל דהוי הדר וכשר ג"כ כמו אליבא דר"ט. ז"א דא"כ מ"ש ב' מא' דב' כך וא' כך הול"ל בין קטום בין שאינו קטום. אלא ע"כ דהדר ביה מהדרש ואי דקטום לא הוי הדר כלל או שאינו קטום לא הוי הדר כלל משא"כ לר"ט דלדידיה בין קטום בין שאינו קטום הוי הדר ואינו קטום חשוב יותר. א"נ תרווייהו כהדדי נינהו וקאמר אפילו הוא משום ר"י דלדידיה קטום אינו הדר ע"ז קאמר דאף קטום הדר היא כמו שאינו קטום. ודו"ק:
ור"ט סבר קטום הדר בדברינו כתבנו די"ל דקטום ושאינו קטום כהדדי נינהו ותיבת אפילו הוא אליבא דר"י א"נ דשאינו קטום חשוב יותר א"כ לפ"ז לכתחלה מצוה בשאינו קטום וכן נראה. שכן מוכח מס' יראים בשם הרא"ם ז"ל מובא בט"ז ז"ל סי' תרמ"ו ס"ק א' עיי"ש. ודו"ק:
רבב"מ בעי קומי ר"א כמה דר"י מרבה בהדס ירבה בשאר כל המינין עד דמסיק דר"י אינו מרבה בהדס יותר משאר כל המינים עיי' בדברינו ומהך סוגיא מוכח דע"כ דר"ט דנקט ג' קטומין היא על לישנא דר"י קאי אבל באמת א"צ אלא אחד דאל"כ קשיא לר"ט כמה דמרבה בהדס ירבה בשאר כל המינין עי' בר"נ ז"ל דמאריך בזה אם ר"ט קאי על לישנא דר"י או דצריך ג' ומהאי סוגית הירושלמי מוכח דע"כ דקאי אלישנא דר"י אבל סגי בחד. ודו"ק:
ניקב ולא פילש מבפנים כשר כההיא דתנינן תמן ניטל עוקצו ניקב ולא חסר כ"ש כשר ע"כ הרא"ש ז"ל מביא ראיה מהאי סוגיא דעילא בר חיננא קאי אסיפא על לא חסר מ"מ מפולש פסול ושאינו מפולש בכאיסר. דלא כשיטת הראב"ד ז"ל דס"ל דאפילו מפולש מ"מ בעינן חסרון כ"ש ז"א אלא דנקב מפולש כ"ש לאו פי' חסרון כ"ש אלא דהנקב היא בכ"ש אבל מפולש אינו צריך חסרון כלל ע"כ פירש דסיפא ניקב ולא חסר כ"ש כשר היינו באינו מפולש אבל מפולש אפילו לא חסר כ"ש נמי פסול. והרי מוכח מהאי סוגיא כדבריו ז"ל דתני ניקב ולא פילש כשר היינו ההיא דתנינן בסיפא דניקב ולא חסר כ"ש אלמא דאם פילש אפילו בלא חסרון כ"ש נמי פסול ונראה לפענ"ד לתרץ שיטת הראב"ד ז"ל דלא יקשה עליו מהאי סוגיא דידן בירושלמי דהנה בגי' המשנה מחולק הבבלי עם הירושלמי דבבבלי גרסינן במתניתין כך נקלף נסדק ניקב חסר כ"ש ואילו בירושלמי גרסינן ניקב נקלף בסדק חסר כ"ש ולפ"ז דע"כ דהבבלי והירושלמי מחולקין בזה דלגי' הבבלי הוי ניקב וחסר כ"ש הכל אחד ובסיפא ניקב ולא אסר כ"ש ג"כ אחד ע"כ יש לפרש כשיטת הראב"ד ז"ל דכולא מתניתין מיירי בנקב מפולש ובנקב מפולש נפ"מ בין אם איכא חסרון או דליכא חסרון ואפילו מפולש כיון דליכא חסרון כשר ועולא בר חיננא קמ"ל דנקב שאינו מפולש בחסרון כאיסר הרי היא כנקב מפולש בחסרון כל דהיא. משא"כ לשיטת הירושלמי דע"כ האי חסר כל שהו לא קאי אנקב וא"כ ע"כ דנקב מפולש אפילו בלא חסרון וע"כ הא דלא בעינן ברישא חסרון דאפילו בלא חסרון נמי פסול הוא ע"כ משום מפולש ובסיפא דתנינן ניקב ולא חסר כ"ש כשר היא ע"כ באינו מפולש והיינו דמפרש בירושלמי ניקב ולא פילש מבפנים כשר היינו ההיא דתנינן ניקב ולא חסר כ"ש כשר א"כ ע"כ דלשיטת הירושלמי בגירסת מתניתין הוא דבמפולש אפילו בלא חסרין פסול משא"כ לגי' המשנה בש"ס דילן ע"כ דמפולש צריך ג"כ חסרון וע"כ פסק הראב"ד ז"ל כש"ס דילן ומירושלמי אין ראיה משום דגי' הירושלמי במתניתין היא גירסא אחריתי וע"כ לפ"ז עולה דברי הרמב"ם ז"ל בפירושו עפ"י גירסת הירושלמי במתניתין כמו שידוע דדרך הרמב"ם ז"ל לפסוק תמיד כגירסת המשנה בירושלמי לנגד גירסת המשנה בש"ס דילן ועיין בב"י ז"ל סי' תרמ"ח שכ' פי' הרמב"ם ז"ל דנקב וחסר כ"ש תרי פסולי נינהו חד ניקב וחד חסר כ"ש. ופי' ניקב דמתניתין היא נקב מפולש וסיפא חדא קתני ניקב ולא חסר כ"ש כשר עיי"ש והרי הוא ממש כגי' הירושלמי בהמשנה. ודו"ק:
א"ר יונה אילו הוי כתוב ולקחתם לפני וגומר הייתי אומר כאן מיעט ובמקום אחר ריבה ובירושלמי מסכת ר"ה הגירסא כאן ריבה ובמקום אחר מיעוט והכונה אחת ודו"ק:
חברייא אמרין דברי ר' יוסי שמ"ע דוחה למצוה בל"ת וע"כ ס"ל כאביי בבבלי שם דל"ש אלא דלא נפיק ביה א"ל ר' יוסי לא מן הדא אלא מן הדא דא"ר אילא ותניי תמן כך היה המנהג בירושלים אדם הולך לבהכנ"ס ולולבו בידו כו' ע"כ פטור אפילו כשלא טעה במצות עשה גמורה אלא במצוה גרידא אע"פ שאינו עשה אלא מצוה גרידא ג"כ פטור. ולפ"ז מובן הא דאמר אביי ל"ש אלא דלא יצא בו דלכאורה קשה פשיטא מאי קמ"ל דפשיטא דהיכי דלא טעה במצות עשה חייב כיון דנפיק ביה כבר אבל לפי הירושלמי מובן שפיר דהא לר"י לאו דוקא טעה במ"ע אלא במצוה גרידא נמי פטור. ולפ"ז קמ"ל אביי דאינו כן אלא בעינן טעה במצו"ע גמורה ושמעינן מהכי דלפי מה דס"ל להאחרונים ז"ל דחצי שיעור דמצוה היא מצוה אבל אינו מ"ע אמרינן בי' טעה בדבר מצוה דפטור תליא בפלוגתא זו והא דקאמרי חבריא שכן מ"ע דוחה למצוה בל"ת י"ל דלאו משום דעשה דוחה ל"ת אייתינן עלה דז"א דהא אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת אלא דקמ"ל דבעינן טעה במצות עשה ואז נדחה החיוב דל"ת אבל כשלא קיים מ"ע אלא מצוה גרידא ולא נדחה חיוב דהל"ת. וע"כ דהכי היא דאלת"ה אלא דמשום עשה דוחה ל"ת קאתינן עלה א"כ אף לכתחלה היה לו מותר אלא ע"כ כדברינו. ודו"ק:
אף בסכין של מילה כן אף במצה כן איבעיא היא אם כמו דבלולב מצוה דלולב הוא כל היום אף דיצא בו מ"מ מצוה בעלמא איכא בנטילה כל היום כמו כן במצה דאף שיצא בכזית הראשון מ"מ מצוה איכא באכילתו כל הערב וכמו כן בסכין של מילה אם מל ונשאר ציצין שאין מעכבין אם חשוב מצוה או כיון דכבר יצא מ"ע דמילה ופסק שוב לא חשיב מצוה או דמ"מ חשוב מצוה כל יום השמיני ובזה פשיטא במצה דכ"ז שלא פסק הוי כולה מצוה כמו חגיגה ותרומה וכל דבר שאין שיעור למעלה ויש שיעור למטה כ"ז שהוא עוסק בהפרשה הוי כולו שם תרומה ופטור ממעשרות אע"פ דמ"ע יצא בחטה הראשונה אי באחד מששים מ"מ שם תרומה הוי על כל מה שהפריש אבל אם פסק וחזר והוסיף שוב לא הוי שם תרומה על ההוספה וחייב במעשרות כדאיתא במס' תרומות פ"ה וכן בחגיגה דכ"ז שמקריב הוי שם חגיגה על כולן אע"ג דנפיק בראשונה מ"מ שם חגיגה הוי על כולן כדאיתא ברש"י ז"ל במס' חגיגה דף ח' עיי"ש [ועיי' בדברינו בפ"ה דמס' תרומות] וה"נ אע"ג דנפיק בכזית הראשון מ"מ כשלא פסק הוי כולה מצוה ושם אכילת מצוה עלה אבל כשפסק מיבעיא לן אם חשוב מצוה או לו אם נימא דבערב תאכלו הוי המצוה בכל הערב אע"ג דנפיק ביה בכזית הראשון כמו הכא באתרוג אע"ג דנפיק בשחרית מ"מ ביום הראשון הוי מצוה כל היום או לא ופשיט ממה דאמר ר"י דברי ר"י אפילו פורש חוזר על הציצין שאין מעכבין את המילה דלא ס"ל כההיא ברייתא כ"ז שהוא עוסק במילה חוזר בין על הציצין שאין מעכבין המילה פירש על ציצין שאין מעכבין המילה אינו חוזר לא ס"ל כן אלא חוזר אפילו על הציצין שאין מעכבין המילה אלמא דס"ל הא דכתוב וביום היא דמצותו כל היום אע"ג דכבר נפיק בראשונה מ"מ מצוה בעלמא איכא כל היום ודחיית שבת במילה לאו משום עשה דוחה ל"ת אלא משום דאכשר רחמנא מילה בשבת ולא בעינן עשה אלא מצות מילה בעלמא ולדידיה פירש ולא פירש הכל אחד היא דכל שכבר ומותר ביום זה כל היום זמנו. ול"ש פירש ול"ש לא פירש זמנו כל היום הדא אמרה אף בסכין כן אף במצה כן דכל הלילה מומשך המצוה ור' יוחנן למד זאת דדברי ר' יוסי כן הוא דלמד כן מהא דר' יוסי מלולב כדאי' מפורש בירושלמי במס' פסחים פ"ו ה"ה אלמא דלר' יוסי ילפינן כל הדברים מלולב דבעושה כל היום המצוה והוציא סכין ומצה בתר דנפיק י"ח פטור: