Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Terumot Chapter 11
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ר"א ור"י חד אמר מפני שממעטו ממידתו כו'. עיין לעיל בפ"ב בדברינו שמבואר הסוגיא הזאת יפה בע"ה ע"פ שיטת הרשב"א ז"ל והגר"א ז"ל:
הוון בעי מימר מה פליגין בחומש אבל בקרן אף ר' יהושע מודה מה פליגין לשעבר כו'. ופריך והתנינן דבש תמרים ר"א מחייב במעשרות ור' יהושע פוטר א"כ מוכח דתרומת דבש לא הוי תרומה דהא פטור מלתרום על הדבש כל עיקר א"כ למה לכתחלה הוי תרומה ומשני כאן שזבו משנתרמו כאן שזבו עד שלא נתרמו פי' אם זב הדבש קודם שנתרמו התמרים ס"ל לר' יהושע דפטור מלתרום על הדבש אבל אם תרם מתמרים ואח"כ זב הדבש מהן ס"ל לר"י דלכתחלה אסור לזרים משום דבא מן תמרי תרומה ובדיעבד פטור כן גי' הגר"א ז"ל במקום שנטבלו גרס בכי"ק נתרמו [ומודה ר"א שאם עישר כו' גרס הגר"א ז"ל לקמן לאחר תני ר"נ] מילתי' אמר שהוא מעשר מן התמרים על הדבש ועל התמרים לפי דבש ולפי תמרים כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק וה"פ מילתי' דר"א אמרה וקאי על הברייתא דבש תמרים ר"א מחייב במעשרות ור"י פוטר ע"ז קאמר הגמרא מילתי' דר"א אמרה מדס"ל דדבש חייב במעשרות ע"כ דס"ל כשהוא מעשר תמרים צריך לעשר מן התמרים על הדבש ועל התמרים לפי דבש ולפי תמרים ר"ל לפי חלק הדבש והתמרים כן מילתי' אמרה מפשטת הברייתא כיון דר"א מחייב במעשר בדבש כשזב הדבש מהתמרים קודם שנתרמו ע"כ כשמעשר תמרים צריך לעשר לפי דבש ולפי תמרים תני ר"נ אומר לא שר"א מחייב במעשרות ר"ל מן הדבש אלא שר"א אומר לא יאכל עד שיתקן את הדבש מודה ר"א שאם עישר על התמרים אפילו באספמיא דבשן מותר כן הגי' הגר"א ז"ל בכי"ק [דלא כבשנו"א ז"ל] וה"פ דלעולם ס"ל לר"א דדבש גופי' אינו חייב במעשרות ר"ל שיתן תרו"מ על הדבש אלא שצריך לתקן את הדבש כלומר שלא יאכל בלא תיקון אבל מ"מ מודה ר"א שאם עישר על התמרים אפילו באספמיא אם התמרים שהדבש יצא מהן הן בעצמן כעת באספמיא ותרם מהן על עצמן לחוד נתקן הדבש ונמצא דלר"א אין צריך הדבש רק תיקון מהתמרים אבל הדבש בעצמו פטור ממעשרות מילתי' אמרה פי' לפי דתני ר"נ אמרה שהוא מעשר מן התמרים על התמרים ועל הדבש לפי תמרים ר"ל דלעולם בעי הדבש תיקון אבל לעשר על חלקו א"צ ואינו מעשר רק את התמרים ועי"ז מתוקן חלק הדבש:
ר"מ דו אמר אין מי פירות מבטלין לעולם. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:
חברייא בשם ר"א מודו חכמים לר"א במשקה סרוח מעיקרא שהוא טהור. כן גי' השנו"א ז"ל:
כיני מתניתא אין מביאין ביכורים משקין. בסוף מס' חלה גרסינן אין עושין ביכורים משקין אפילו משזכו בהם הבעלים וכן הגי' הגר"א ז"ל בכי"ק הכא ג"כ כן ופי' דהכהן שזכה בהם לא יעשה מהם משקין:
תמן תנינן הרכינה ומיצת הרי היא של מוכר והכא את אמר הכין אר"י לית כאן למוכר אלא ללוקח אריב"א משום יאוש. כן הגי' הגר"א ז"ל בכי"ק:
מנין לפרתו של כהן שאינו מאכילה בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה קנין כספו הם ולא בהמה יכול לא יאכילנה בכרשינין ת"ל נפש. כן גי' הגר"א ז"ל דתרומה אסור ליתן לבהמה אך כרשיני תרומה מותר מפני שהן מאכל בהמה ומפני שראוים קצת לאדם ע"כ הוי עליהם שם תרומה כדאיתא בתוס' ז"ל במס' יבמות דף ס"ו ע"ב:
ר"ח ר"י ר"ח בשם ר"י לי ת כאן תלתן. פי' דלא גרסינן כאן תלתן דתלתן אסור ליתן לבהמה ותיבות ד"ת לא כן מחק הגר"א ז"ל ומתחיל תני מנין לכהן כו' אפילו אחד ממאה שבו כו' ת"ל כי יקנה קנין כספו כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:
תני בר קפרא אחד זו ואחד זו. ר"ל בין שומא אצל ישראל בין שומא אצל כהן לא תאכל בתרומה ופליג על מתניתין דידן:
תני ר"ח ביקור חולים אין לה שיעור. פי' מהרא"פ ז"ל בין ביום בין בלילה ומביא ראי' ממתניתין דמדליקין בשמן שריפה ע"כ מיירי בלילה:
ר"י בעי קומי ר"ז עד כדון בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן. דאז מדליק הישראל בביתו בשביל כהן אבל בתרומת גורנו דצריך לקיים מצות נתינה לא קיים מצות נתינה בהא דמדליק בשביל כהן. ר' יונה כר"י ור"י כר"ז מ"ד בתרומת גורנו נחלק ואתא אתיי הגר"א ז"ל מחק תיבות הללו וגרס הא דבתרה מ"ד בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן בחלקו אתיא פי' ניחא דהוי אתא לו בחלקו ר"ל דאבי אמו נטל בחלקו מ"ד בתרומת גורנו ואינו צריך זכי' פי' בתמי' דהא צריך לזכות לאיזה כהן ומשני במזכה לו ע"י אחר:
תני ישראל וכהן שהיו שותפין כו' אעפ"כ זכיית. צ"ל צריך זכייה כלומר אפילו לעשות צרכיו של כהן נמי צריך זכייה א"ל במזכה ע"י אחר:
תני בת ישראל שנכנסה לעשות צרכיו של כהן. הגר"א ז"ל מהפך הגירסא וגרס כאן תחלה תני בת ישראל שנכנסה להדליק מכהנת טובלת פתילה שמן שריפה ומדלקת ואח"כ גרס תני בת ישראל שנכנסה לעשות צרכיו של כהן אבל לא של ישראל פי' דהא על הברייתא דטובלת פתילה שמן שריפה קשה האיך רשאי הישראל לעשות כן לילך לביתו בשמן שריפה ע"ז מסיק תני ר"ל דמפרש דתני עלה דההיא ברייתא דבת ישראל שנכנסה כו' טובלת פתילה בשמן שריפה והולכת לביתה דמיירי בבת ישראל שנכנסה לעשות צרכיו של כהן ע"כ מותרת לילך אפילו לביתה בשמן שריפה משום דזה הוי מלאכתו של כהן כדאיתא במס' שבת פ"ב ה"א וכן מסיק הכא בסמוך גבי ר"ח ציפורייא דר"ח אזיל לביתו בשמן שריפה ומסיק הטעם שזה נקרא צרכו של כהן דאי לא עביד כן לא הוי אתא ע"כ נקרא זה צרכו של כהן וע"כ בנכנס לכהן לעשות צרכיו של כהן הוי אפי' בחזרה ג"כ צרכי כהן ע"כ תני עלה דההיא ברייתא דבת ישראל שנכנסה לכהן טובלת הפתילה בשמן שריפה ומדלקת דמיירי בבת ישראל שנכנסה לעשות צרכיו של כהן ע"כ אפילו בחזרה נמי נקרא צרכו של כהן אבל ר"ח בשם ר' ינאי משני לה שינויא אחרינא דלעולם שלא נכנסה לעשות צרכיו של כהן רק הא דמותר משום דהוה סכנה כדמסיק שעת משלחת זאבים היתה והי' סכנה ולפיכך התירו וע"כ אפילו עכשיו שאין סכנה ההיתר במקומו דלא עמד ב"ד וביטל וכמה דתימר תמן לא עמד ב"ד וביטל זה שייך במס' שביעית פ"ד כדרך הש"ס הזה:
ר' יוסי צירניא בעי קומי ר' ירמיה דלא כן מה אנן אמרין ר"מ ור"ש אין הלכה כר"ש בתמי' א"ל של בית קודמין היא והא ר"י אומר מעין שניהם ור"י אומר מעין שניהם ור' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי פי' משום דקי"ל הלכה כדברי המכריע כגון ההיא דר"מ ס"ל אוכלין כל חמש ור"י ס"ל כל ארבע ור"ג מכריע חולין כל ארבע תרומה כל חמש קרא הגמ' לר"ג מכריע וקי"ל בכ"מ הלכה כדברי המכריע והכא הוי ר' יהודה ור' יוסי מכריעים דר"מ אוסר כאן וכאן ור"ש מתיר כאן וכאן ור' יהודה ור' יוסי מכריעין דכאן אסור וכאן מותר ע"כ הייתי אומר כמו דקי"ל בכ"מ הלכה כדברי המכריע וע"כ הוי הלכה כר' יהודה ור' יוסי לנגד ר"מ ור"ש ובין ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי [ועיין בירושלמי במס' פסחים פ"ק ה"ו דלהמכריע קרי הירושלמי מעין שניהם] וע"כ הו"א דהלכה כר' יוסי ע"כ קמ"ל דהלכה כר"ש:
סליק מסכת תרומות בסייעתא דשמיא: