Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Terumot Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מה יקב אי איפשר שיהא מקצתו טהור ומקצתו טמא. כן גי' הגר"א ז"ל בירושלמי שת"י בכתב יד קדשו:
עשה שינתן לאהרן הכהן בכהונתו. פי' בעבודתו ואכילת תרומה נקרא עבודה כדאיתא במס' פסחים (דף עב ע"ב):
תרו"מ לימדה על ת"ג שהיא נטלת מן המוקף דמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וגו'. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ונשתרבב מכאן להא דבסמוך היו שתי אגודות מה צורכה דאמר ר"י בשם ר"י ונחשב וגו' ושם מיותר ושייך לכאן פי' דילפינן מדכתיב כדגן מן הגורן דמשמע דנוטל הדגן מן הגורן גופי' במוקף דלפיכך יליף ר"י בשם ר"י מה יקב אי איפשר שיהא מקצתו טמא. ומקצתו טהור דמשום דע"כ נוטל במוקף מן היקב ע"כ אי איפשר שיהא מקצתו טמא ומקצתו טהור דאי ס"ד דאינו מן המוקף א"כ משכח"ל שיהא מקצתו טהור ומקצתו טמא אלא דדרשינן דגן מן הגורן ממש מלאה מן היקב ממש וע"כ מוכח דבעינן מוקף:
תרו"מ לימדה על ת"ג שלא תהא ניטלת אלא מן הגמור. גי' הגר"א ז"ל בכי"ק תרו"מ לימדה על ת"ג שלא תהא ניטלת אלא מן הטהור על הטהור והיא ניטלת [והוי כמו דגרס הר"ש ז"ל ברישא תרו"מ לימדה על ת"ג שלא תהא ניטלת מן הטהור ענ הטמא והיא ניטלת ולא מסיק מן הטהור על הטמא אלא והיא ניטלת וממילא מובן וכמו כן הכא נמי לא מסיק רק והיא ניטלת] ר"ל ניטלת מן הכל ומסיק תרו"מ ניטלת מן הטהור על הטהור ומן הטמא על הטמא ומן הטהור על הטמא אבל אינה ניטלת מן הטמא על הטהור ר"נ אומר כשם שאינה ניטלת מן הטמא על הטהור כך אינה ניטלת מן הטהור על הטמא ומודה ר"נ בדמאי כן גירסת הגר"א ז"ל בכי"ק וכן גרס הר"ש ז"ל בהתוספתא ועיי' במס' ב"ק (דף קטו):
עד כדון שהיה לו מאותו המין. פי' שהי"ל מאותו מין שצריך לאכלו היינו מן הטמא דיכול להפריש ממנו גופי' ולשייר כדי אכילתו אבל שאין לו מאותו המין אם מותר להפריש מן הטהור עליו נישמעיני' מן הדא ר"ח ענתונא סליק עם ר"ז לחמת גרר זבין לי' קלוסקא בעי מתקנא מיום לחישריה פי' דלא היה מספיק על אכילת ב' ימים והיה רוצה לקמץ אכילה של יום זה לעשות ממנו תיקון על אכילת מחר והיה רוצה לתקן מן הטמא על הטמא ולקמץ מיום זה לחבריה משום דחשש להא דר"נ דס"ל דאסור לתרום מן הטהור עליו א"ל לית אנן צריכין חששין ליחידאי ומותר להפריש מן הטהור על הטמא ואית לך מימר כשהיה לו מאותו המין וע"כ דלא היה לו מאותו המין (א"כ מוכח מזה דר"נ חשש אפילו כשאין לו מאותו המין נמי אסור לתרום מן הטהור עליו:
מכיון דתנינן היו ב' עיגולין בשנו"א ז"ל גריס כך היו ב' עיגולין ב' אגודות ב' ערימות לא יתרום מזע"ז ומפרש דכל אגודה היא מאגודות הללו שמקצתן טהור והו"א כשם שיכול להפריש ממנו עליו כן נמי מפריש ממנו למקום אחר קמ"ל דלא [והוי כההיא דרפ"ד המפריש מקצת תרו"מ תורם ממנו עליו ולא ממנו למקום אחר] ואח"כ גרסינן תיבות מכיון דתנינן וה"פ מכיון דתנינן אין תורמין מן הטהור היו ב' עיגולין ב' אגודות כו' מה צורכה ומשני כהדא היו לפניו ב' כריים מאחד הפריש ממנו מקצת תרו"מ וכו' מהו שיתרום מזע"ז כו' אין תורמין ומעשרין מזע"ז אלמא דאף דתורם ממנו עליו מ"מ מאחד על חבירו אין תורמין וה"נ כשב'. אגודות הוי כל אחד מקצתו טהור ומקצתו טמא אין תורמין ומעשרין מזע"ז אף דמפריש ממנו עליו:
בערימה של קישואין ודלועין היא מתניתא. דבערימה של דגן היינו אגודה ועיקר החידוש הוא בקישואין שאין דרכן לעשותן אגודה אלא הם נפרדים ואפ"ה תורמין כן פי' בשנו"א ז"ל ולפי הגירסא שלפנינו וכן הגר"א ז"ל בכי"ק לא הגיה כאן רק דמחק תיבת דמר ר"י בשם ר"י ונחשב לכם מכאן וכתב דשייך לעיל גבי מן המוקף ונשאר הגי' כמו שהוא לפנינו עולה ג"כ הפירוש יפה וברור וה"פ מכיון דתנינן היו ב' עיגולין שתי אגודות ושתי ערימות מה צורכה פי' דמקשה למה לי כולהו בסיפא גבי ב' עיגולין ב' אגודות ב' ערימות דאין תורמין מזע"ז הא בזה מיותר כולהו בשלמא ברישא קמ"ל רבותא במה דמחשב כולן כדאמרינן עיגולה גוף אחת אגודה תפושה אחת ובכל חד רבותא קמ"ל משא"כ בסיפא מאי קמ"ל כיון דתנינן היו ב' עיגולין א"כ מאי רבותא קמ"ל בב' אגודות ובב' ערימות ובאמת לא גרסינן במתניתין ב' עיגולין וב' אגודות וב' ערימות בוא"ו המחבר אלא ב' עיגולין ב' אגודות ב' ערימות וה"נ גרסינן ג"כ בגמרא בכאן מכיון דתנינן היו ב' עיגולין ב' אגודות ב' ערימות מה צורכה ומתחלת הקושיא מב' אגודות וה"פ ב' אגודות ב' ערימות מה צורכה פי' מאי רבותא קמ"ל באגודות ובערימות ובירושלמי שת"י בכי"ק של הגר"א ז"ל נמחק הוא"ו מן ושתי אגודות וכן גרסינן מכיון דתנינן היו ב' עיגולין שתי אגודות ושתי ערימות מה צורכה וזה סימן שהתחלת הקושיא מתחלת מן ב' אגודות ושתי ערימות דזה דבר מיותר ומאי רבותא יש בזה ע"ז משני אר"ח ב"א בערימה של קישואין ודלועין היא מתניתא פי' דאיתא במס' שבת (דף צא ע"ב) אמר חזקיה לא שנו אלא בקופה מלאה קישואין ודילועין אבל מלאה חרדל חייב פרש"י ז"ל דבקישואין ודילועין הוי ארוכין דממלא כל רוחב הקופה וע"כ דר"ל דאפילו הקופה ארוכה ביותר מ"מ תחובין אלו באלו ונמצא ממלא כל רוחב הקופה אבל חרדל הוי פירות קצרים וא"כ בשתי ערימות של קישואין ודלועין הסמוכים זל"ז במוקף מגיע עקרי הקשים ארוכים מערימה זו לזו נתחבים זב"ז משא"כ ענבים או דגן בב' ערימות במוקף כל אחד ואחד כרי בעצמו וא"כ בקישואין ודלועין שסוף ענפים של זה תחובים ומעורבים זה בזה הו"א דחשיבי כערימה אחת קמ"ל דחשיבי ב' ערימות ג"כ ואין תורמין מזע"ז ואילו תני עיגולין ה"א דוקא ב' עיגולין אין תורמין מזע"ז דהא אין מתערב ונתחב עגולה זו בזו אבל ב' ערימות של קישואין ודילועין דמתערב ונתחב זב"ז ה"א דחשיבי כערימה אחת קמ"ל:
תמן תנינן התורם את הבור ואמר על מנת שתעלה בשלום שלום מן השבר שלום מן השפיכה. פי' אפילו אם עלה ונשבר לבתר העלאה אינה תרומה דחשיב דלא נתקיים התנאי דהכונה שתעלה בשלום שלא ישבר ויעשה מדומע את החולין ולפיכך כשנשבר לבתר העלאה נמי אינה תרומה כלל מעיקרא כדי שלא ידמע ולא הוי תרומה אלא אם הניחו במקום שאם ישבר שם לא ידמע ואם נתגלגל אח"כ משם ונשבר ונדמע הוי תרומה ועושה מדומע כדאיתא בתוס' במס' טבו"י וכמבואר ברמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות תרומות. אבל לא מן הטומאה אם נטמא לבתר העלאה הוי תרומה טמאה רש"א אף מן הטומאה אריב"ח בטומאת טבו"י היא מתניתא וכדמסיק ר"א שכן טבו"י מצויין בין הגיתות ולפיכך התנה באם שיטמא בין הגיתות לא יהיה תרומה אלא טבל ובטבל לא יטמא בטומאת טבו"י כדמסיק ר' יוסי אין לטבו"י מגע אצל טבל דלא מטמא טבל. תני אר"י בד"א בת"ג שהיא צריכה לתרום מן המוקף פי' ע"כ כונתו שיעלה שלום אפילו לבתר העלאה אם ישבר בין הגיתות וידמע לא יהיה תרומה כלל דעיקר תנאו הוא לבטחון שלא ידמע כי צריך הוא ליטלו במוקף למטה וע"כ כוונתו בתנאי הזה לבטחון שלא ידמע החולין משא"כ בתרו"מ אין הכונה בהתנאי שלא ידמע משום דאי ס"ד דחושש לזה למה לו לקרא שם למטה יקרא לו שם לבתר העלאה כשיטלו לביתו וע"כ אין התנאי לבטחון על המדומע וע"כ אפילו נשבר אפילו שאר כל הדברים שלום הן ובתוספתא בפ"ב מטבו"י גרסינן אבל תרו"מ ושאר כל הדברים שלום הן פי' אבל בתרו"מ ושאר כל הדברים כמו מע"ש וביכורים שלום הן אם עלה בשלום למעלה אפילו שלא נתרחק עדיין מן הבור דאם נשבר יכול למדמע מ"מ שלום הן קרינן ביה דנתקיים התנאי דהכונה של התנאי אינו מחשש מדומע אלא תנאי בעלמא:
היה תורם תרומה ותרו"מ כאחת אינה שלום. פי' דאם נשברו מכיון דלא הוי שלום לענין התרומה וחוזרת הת"ג לטבלה ע"כ לא הוי נמי שלום לענין תרו"מ כדמסיק ר"י בר' אומר לא עלתה על דעתו של זה לעבור על דברי תורה פי' דכיון דלא הוי ת"ג א"כ לא עלתה על דעתו שיהא תרו"מ כדי שלא יקדים תרו"מ לת"ג מתיב רבב"מ והא תנינן אין תורמין מן הטמא על הטהור הגע עצמך שתרם ואמר לא עלתה על דעתו לעבור על דברי תורה וא"כ אמאי בשוגג תרומתו תרומה נימא ג"כ דכיון דאסור לתרום מן הטמא על הטהור בודאי אין רצונו לעבור והוא לא תרם אלא בשוגג וא"כ קשה אמאי הוי תרומה הא אנן סהדי דאין רצונו בזה ואלא ע"כ דלא אמרינן כן כיון שהיה שוגג ובשעת מעשה רצה שיהא תרומה אפילו לאח"כ שנתודע לו שהוא טמא נמי הוי תרומתו תרומה וכדמסיק רבב"מ גופי' הטעם דלא אמרינן דאין רצונו לעבור על ד"ת דאם אמר את כן דאין רצונו לעבור על ד"ת ואינו רוצה בתיקונו של הכרי א"כ מבריחו את מן הקלה ומכניסו לחמורה טבל דאם לא יתקן הטבל הוא בעון מיתה ותרומה טמאה אינה אלא בעשה וניחא ליה לתקן הפירות מאיסור טבל אע"פ שמכניס איסור עשה בפירות אחריתי ואולי צ"ל תורם מן הטמא על הטהור בעשה והוא או מתתן לו ולא לאורו והוי לאו הבא מכלל עשה או מכל חלבו כדאיתא בתוס' ז"ל במס' יבמות (דף פט ע"א) וע"כ מסתמא ניחא ליה שיתוקן הפירות מעון מיתה מלתקן הפירות מעון עשה ונמצא דרבב"מ אותיב על האי ברייתא דתרומה ותרו"מ כאחת ממתניתין דאין תורמין מן הטמא על הטהור וע"כ ניחא הא דלא הביא הרמב"ם ז"ל האי דינא דהתוספתא דהיה תורם תרומה ותרו"מ כאחת:
מתניתא בכלים גדולים כו' תרין אמוראין חד אמר בכלים שנטמאו בולד הטומאה וחרנה אמר בכלים שנטמאו באב הטומאה מתיב מ"ד בולד הטומאה למ"ד באב הטומאה כו'. פי' דקאי על הא דס"פ במה מדליקין דתני ספק חשיכה אין מטבילין את הכלים חד מ"ד מוקי בשנטמא בולד הטומאה וחד מ"ד מוקי שנטמא באב הטומאה וע"ז מתיב מ"ד בולד הטומאה למ"ד באב הטומאה דא"כ אפילו בחול נמי אסור לטבול בה"ש משום דצריך הערב שמש כדאיתא במס' ביצה דף י"ט ע"א רשש"ז אומר אף בחול אין מטבילין אותו מפני שצריך הערב שמש א"ל ברוצה להשתמש בהם חולין בטהרה וזה לא צריך הערב שמש ומייתי לה הגמ' הכא מפני מתניתין דידן המטביל כלים בשבת וכן כל הסוגיא מבואר במס' שבת ובמס' ביצה אגב גררא כדרך הש"ס הזה:
ר"י ר"ז בשם רחב"א אשה פיקחת מדיחה כוס כאן קערה כאן תמחוי כאן נמצאת מרבצת ביתה בשבת. איידי דאיירי לעיל דמערים להטביל כלים קטנים וכן דליו בבור נקט האי הערמה ג"כ:
ר"ש בשם ר' אבהו בשוגג באיסור ובמזיד באיסור. פי' דלאו דוקא ששגג ששבת היום אלא ביודע שהוא שבת ורק ששגג ולא ידע שאסור בשבת. והוי כההיא דגרסינן במס' גיטין בירושלמי פרק הנזקין גבי המטמא והמדמע והמנסך בשוגג עד כדון בשאינו יודע בו שהוא תרומה היה יודע בו שתרומה וסבר שמותר לטמאותה נשמעינה מן הדא כו' עיי"ש והכא נמי ה"ק דאפילו יודע שהוא שבת ורק סובר מימר שמותר להטביל בשבת נמי הדין כן ע"ז אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן פי' ברייתא מפורשת אמרה כן המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל בשוגג באיסור במזיד באיסור כן מסיים הברייתא מפורש הרי הברייתא אמרה כן מפורש:
ר"א אמר במזיד כר"מ. אבל בשוגג כר"י מותר מיד למוצאי שבת ולא בעינן כדי שיעשה ר' יוסי אמר בשוגג כר"י פי' דר"י דמתיר בשוגג למוצאי שבת הוא כדי שיעשה אר"מ ויאות א"ר יוסי פי' דע"כ ר"י דמתיר למוצאי שבת הוא בכדי שיעשה והראי' מהנוטע בשבת דס"ל לר"י בשבת בין שוגג בין מזיד יעקור וקשה למה במבשל ס"ל לר"י דבשוגג יאכל ובנוטע בשבת בין שוגג בין מזיד יעקור ואלא ע"כ מפני שהניית שבת עליו וכאן מכיון שאת אמר המתן למוצאי שבת כדי שיעשה כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום פי' כיוך דראוי לאכול תיכף ואת אומר לו המתן עד כדי שיעשה מוכח שהוא משום שלא יהנה מחמת שבת כלום אבל גבי נטיעה בשבת דאין הוכחה בכדי שיעשה דלא נהנה מחמת שבת כלום דהא לא משכח"ל בכדי שיעשה דאם הוא נטיעה של אילני סרק אינו ראוי לאכול כלל שיאמרו לו המתן בכדי שיעשה וליכא כלל בכדי שיעשה ואם באילני מאכל הרי אינו ראוי לאכול במוצאי שבת תומ"י שאת אומר לו המתן וא"כ לא משכח"ל בכדי שיעשה ע"כ ס"ל לר"י דאפילו בשוגג יעקור וע"כ הא דסבר ר"י גבי המבשל בשבת בשוגג יאכל הוא ע"כ למוצאי שבת בכדי שיעשה וע"כ יאות אמר ר' יוסי:
מ"ט דרבנן נחשדו על השביעית כו'. פי' דחשדינן ליה שיעשה במזיד וע"כ קנסו שוגג מפני מזיד ד"א מונין לשביעית וע"כ לפ"ז אין חילוק בין שוגג למזיד בלא"ה ולאו משום דקנסו שוגג אטו מזיד ומפרש האיך עבידא פי' למאי נ"מ ומסיק נטע פחות מל' יום כו'. ואתיא כמ"ד מפני מנין ברם כמ"ד מפני חשד וקנסו שוגג אטו מזיד צ"ל איפכא אתיא כמ"ד מפני חשד ברם כמ"ד מפני מנין וקנסו שוגג אטו מזיד בתמיה פי' דבזה לא שייך משום קנסו שוגג אטו מזיד ושייך התיבות הללו למס' שביעית פ"ב ה"ד ומייתי הכא אגב גררא כדרך הש"ס הזה כמובן לכל הרגיל בו ועיין בתוס' הרי"ד ותמצא מבואר:
כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן. פי' מדכתיב ב' פעמים חלב הוא ללמד שאין תורמין מן התירוש על היצהר [כדאיתא במס' בכורות דף נ"ג ע"ב] אם ללמד שהן תורמין מן התירוש על הדגן מדכתיב חד חלב אתרווייהו ז"א הרי תירוש ויצהר יוכיח כדמסיק שהן ב' מיני אילן ואין תורמין ומעשרין מזע"ז אף אני ארבה שני מינין שבדגן:
ר' ירמיה סבר מימר את רואה את הצמוק כאילו תפח ונסיב סלין כמה דאינון. פי' דר' ירמיה ס"ל להלכה דאמרינן את רואה את הצמוק כאילו תפח וע"כ מותר לתרום עשר גרוגרות על תשעים תאנים אבל את רואה את התפח כאילו צמוק לא אמרינן והילכך כשמפריש מתאנים על תאנים גופייהו במדה תורם אפילו מסל תפוח על סלין מתאנים פשוטים נמי ונסיב סלין כמה דאינון פי' סלין שוין ולא צריך ליטול תאנים תפיחין בסלין רברבי על סלין זוטרי משום דאל"כ הוי התפח כאילו צמק ונמצא חסר השיעור זה לא ס"ל לר' ירמיה אלא ר' ירמיה לנפשיה ס"ל להלכה דאמרינן את רואה את הצמוק כאילו תפח אבל אין את רואה את התפח כאילו צמק אבל ר"י ור"י ס"ל איפכא דדרך התפח לצמוק ואין דרך הצמוק לתפוח כן ס"ל לר"י ולר"י להלכה ע"כ נסיב סלין רברבין בתאני' פי' כשמפריש בתאנים גופייהו מתפוחין על שאינן תפוחין במדה אי איפשר דהא צריך ליטול סלין רברבין להפריש על שאינן תפוחין בתאנים גופייהו א"ל ר"א כן הוי ר"א רבכון הוי בה תמן תנינן כביצה אוכלין שנתנן בחמה ונתמעטו כו' הרי אלו טהורין ובסיפא מסיק הניחן בגשמים ותפחו טמאין ופירש"י ז"ל במס' מנחות דף נ"ד דלאחר שנצמקו בחמה חזר והניחן על הגשמים ונתפחו טמאין והנה מרישא מוכח דלא אמרינן את רואה את הצמוק כאילו תפח ומסיפא מוכח דלא אמרינן דאת רואה את התפוח כאילו נצמק ע"ז פליגי דרומאי ור"י ורשב"ל דרומאי אמרין והוא שיהא כזית מעיקרו ועל הסיפא ועל הרישא קאי דמיירי שהיה בו כזית מעיקרא וע"כ ברישא טהור משום דאין את רואה את הצמוק כאילו תפח ובסיפא אפילו דנתפח ואמרינן דאת רואה התפח כאילו נצמק ה"מ דהוי כזית רק ע"י התפוח אבל כשהיה כזית מעיקרו ונצמק וחזר ונתפח אפילו את רואה אותו לכמו שהיה מעיקרא הרי היה בו כזית מעיקרו אבל אם לא היה בו כזית מעיקרא רק שע"י התפוח נעשה כזית אמרינן דהוי לכמו שהיה [עיין בבבלי במס' מנחות דף נ"ד] ואת רואה את התפח כאילו צמק והוא כשיטת ר' יונה ור' יוסי אבל ר"י ורשב"ל ס"ל דאפילו אין בו כזית מעיקרו מ"מ מכיון שנתפח הוי חשיב כזית ולא אמרינן רואין את התפח כאילו נצמק וכן ס"ל לר"י ורשב"ל ברישא ג"כ דלא היה בו כזית מעיקרו אלא שנתפח והניחן בחמה ונתמעט וכגוונא דסיפא דהא סיפא על הרישא קאי כדפירש"י ז"ל הנ"ל דאל"כ אלא שהיה בו כזית מעיקרא א"כ למה כשנתמעט בחמה טהור הו"ל למימר את רואה את הצמק כאילו נתפח אלא ע"כ דמוקמי הרישא ג"כ בשאין בו כזית מעיקרו וה"פ. כשנתפח ונתמעט טהור חזר ונתפח טמא דכשנתמעט טהור משום דאפילו את רואה את הצמק לכמו שהיה הא מעיקרא לא הוי כזית וכשנתפח טמא משום דאין את רואה את התפח לכמו שהיה ופלוגתייהו דדרומאי ור"י ורשב"ל בין ברישא בין בסיפא ונמצא דר"י ורשב"ל הוא בשיטת ר' ירמיה וע"ז מסיק תמן תנינן אמרו לו אף היא היתה חסירה או יתירה ע"ד דר' ירמיה ור"י ורשב"ל [כגי' הפ"מ ז"ל ותיבת דרומאי טעות דמוכח הוא] שלשתן אמרו דבר אחד ביתירה דס"ל דאת רואה את הצמוק כאילו תפח ושלשתן ס"ל בהא להלכה כר"מ וע"ד דדרומאי ור' יונה ור' יוסי שלשתן אמרו דבר אחד בחסירה דס"ל כר"מ בהא דחסירה דס"ל דרואין את התפח כאילו צמוק דהנהו ס"ל להלכה כההיא דר"מ ביתירה והנהו ס"ל להלכה כר"מ בההיא דחסירה:
א"ר יוחנן דר"י היא דר"י מתיר מפני שהוא משביחו. פי' הרשב"א ז"ל בסי' כ"ד ח"א דה"פ דר"י הוא דס"ל בפי"א דתרומות דאין מבשלין יין של תרומה מפני שממעטו משותיו דכמה אנשים אין נוחין מיין כזה ואמר ר"י מחלפא שיטתי' דר"י פי' התם בפי"א מוחלפת השיטה והכי תנן התם אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעטו דברי ר"י וחכמים מתירין ומתניתין דידן דתנינן ולא מן המבושל על שאינו מבושל ר"י היא ר"א אומר אינה מוחלפת תמן בכהן כאן בבעלים דהתם בפי"א דמיירי בכהן ע"כ מתיר ר"י מפני שמשביחו דיין מבושל משובח לכו"ע ורק רבנן ס"ל דאין מבשלין מפני שממעטו ממידתו והילכך אפי' לר"י דמתיר התם משום דמשובח הוא וע"כ לא איכפת לן מה שנחסר מהמידה משום דעולה המעלה מה שמשובח בגופו משא"כ הכא בבעלים משום דהבעלים מפרישין אותו כמידתו שהיה קודם שנתבשל לפיכך אסור לפי שנותן לכהן פחות מן הראוי לפי מדתו דעכשיו וע"ז מסיק ר"א ור"י חד אמר מפני שממעטו ממידתו וחד אמר מפני שממעטו משותיו ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דאמר ר"י מחלפא שיטתי' דר"י ואמר ר"א אינה מוחלפת תמן בכהן וכאן בבעלים הוי ר"י דו אמר מפני שממעטו משותיו פי' מפני שס"ל שממעטו משותיו ונמצא דלכמה אנשים גרע מבושל אליבא דחכמים ור"י חולק וס"ל דלהכל הוא משובח א"כ קשה ' מתניתין דידן וע"כ דמוחלפת השיטה אבל אי היה ס"ל לר"י דממעטו ממידתו א"כ לא הוי מוחלפת השיטה דהא בבעלים אי איפשר לתרום מן המבושל מפני שממעט המידה דצריך ליתן לפי מידה דעכשיו והוא נותן לפי המידה דמעיקרא וע"כ ר"י דס"ל דממעטו משותיו ולא ממידה כן פי' הרשב"א ז"ל ומה דמסיק מתניתא פליגא על ר"י ואף משאינו מבושל על המבושל וכ"ש מהמבושל על שאינו מבושל לשיטת הרשב"א ז"ל ה"פ דבשלמא לר"א דהטעם הוא מפני שממעטו ממידתו ולעולם המבושל משובח יותר שפיר ניחא הא דתנינן בברייתא אף לא משאינו מבושל על המבושל וכ"ש מהמבושל על שאינו מבושל משום דמשאינו מבושל על המבושל הוי מן הרע על היפה וכ"ש מהמבושל על שאינו מבושל דחסר השיעור דמידה וחסרון השיעור גרע מן הרע על היפה משא"כ לר"י דהטעם הוי משום דממעטו משותיו דלכמה אנשים משובח מבושל ולכמה אנשים גרע א"כ היכי שייך ק"ו משאינו מבושל על המבושל שיהא כ"ש ממבושל על שאינו מבושל דאיזה כ"ש הוא דכיון דשניהם הוא מצד רע על היפה במאי גרע מבושל משאינו מבושל דהא רק ממעטו משותיו דלכמה אנשים גרע מאינו מבושל ולכמה אנשים משובח ומשני לא תני ר"י פי' ר"י לא תני הך ברייתא וא"נ כמו דגרסי תלמידי הגר"א ז"ל בירושלמי שת"י לא תני ר"י אף פי' בהא דקתני אף לא משאינו מבושל לא גרסי תיבת אף כן הוא שיטת הרשב"א ז"ל. והגר"א ז"ל בשנו"א מפרש באופן אחר א"ר יוחנן דר"י היא פי' דהא דתנן תורמין זית שמן על זית כבש דר"י היא דס"ל דתורם מן היפה דאילו רבנן הא ס"ל דתורם מן המתקיים ביותר [לעיל בהלכה ד'] וזית כבש הוי דבר המתקיים ביותר א"כ ע"כ דר"י היא [וע"כ דלא גרס דר"י מתיר מפני שמשביחו] ואר"י מחלפא שיטתיה דר"י דהתם בפי"א ס"ל דמבושל משובח והכא ס"ל דאין תורמין מן המבושל על שאינו מבושל ר"א אומר אינה מוחלפת תמן בכהן וכאן בבעלים ר"א ור"י חד אמר מפני שממעטו משותיו וחד אמר מפני שממעטו ממידתו כו' מן מה דאמר ר"י מחלפא שיטתי' דר"י ור"א אמר אינה מוחלפת תמן בכהן וכאן בבעלים הוי ר"א דאמר מפני שממעטו משותיו כצ"ל ומפרש דאם נאמר שפירוש ממעטו ממעטו משותיו והיינו מחמת שגרוע ואין כולם יכולין לשתותו ור"י סבר שמשביחו ולא איכפת לן מה ששאר בני אדם אין יכולין לשתותו כי אצלו הוא משביח א"כ לא קשה כלל מר"י אר"י דגם ר"י סבר שמבושל הוא גרוע ולכן אין יכולין להפריש מן המבושל אך שם מיירי. בכהן עצמו ויכול לעשות מה שלבו חפץ ואם נפרש מפני שממעטו היינו ממידתו ור"י סבר לא איכפת לן כיון שהוא משביחו וא"כ כ"ע סברי דהמבושל עדיף אך שהת"ק אוסר מפני שממעט ממידתו ור"י לא חש לזה וא"כ קשה דר"י אדר"י כיון שסבר שהוא משובח לכל אדם למה לא יתרום אף בעה"ב מן המבושל על שאינו מבושל דהא לפי מדה תורם וצ"ל מוחלפת השיטה וא"כ ר"א דמשני כאן בבעה"ב כאן בכהן ע"כ סבר שממעטו משותיו עכ"ל השנו"א ז"ל. ולפי זה מה דמסיק מתניתא פליגא על ר' יוחנן ואף מן שאינו מבושל על המבושל ה"פ דע"כ דלר"י דס"ל מוחלפת השיטה לאו דמוחלפת השיטה במתניתין דפי"א דז"א דאפילו אם נחליף השיטה וס"ל לר"י דאין מבשלין וחכמים ס"ל דמבשלין מאי מהני הא סוף סוף יקשה מר"י אר"י דהא כל עיקר הטעם דאין מבשלין הוא מפני שממעט ממידתו ולא משותיו א"כ לכו"ע משובח המבושל יותר וא"כ הכא דתורם נפי מידה קשה למה אין תורמין מהמבושל על שאינו מבושל דהא לא שייך כאן ממעטו ממדתו כיון דלפי מדה הוא תורם ואלא ע"כ דפי' מוחלפת השיטה היינו מתניתין דידן ומחלפינן השיטה וכך צריך לומר ומן המבושל על שאינו מבושל אבל לא מן שאינו מבושל על המבושל דמבושל עדיף וע"ז פריך מתניתא פליגא על ר' יוחנן ואף משאינו מבושל על המבושל וכ"ש מהמבושל על שאינו מבושל פי' דבברייתא תני דאין תורמיץ אף משאינו מבושל על המבושל משמע דכ"ש מן המבושל על שאינו מבושל וא"כ מוכח בפירוש דאסור לתרום מן המבושל על שאינו מבושל בשלמא מתניתין מצינו לומר דמוחלפת השיטה וצ"ל ותורמין מן המבושל על שאינו מבושל אבל מברייתא מוכח בפירוש דאין תורמין מן המבושל על שאינו מבושל בשלמא לר"א דפי' ממעטו משותיו דיש בני אדם שאין שותין אותו ולשאר בני אדם משביח א"כ ניחא שפיר דבעה"ב אינו תורם משאינו מבושל על המבושל דלשאר בני אדם מבושל משובח יותר וכ"ש ממבושל על שאינו מבושל דלשאר בני אדם מבושל גרוע והוא ק"ו דמשאינו מבושל על מבושל הרי יכול לבשלו ויהי' מבושל כמותו אבל ממבושל על שאינו מבושל דלשאר בני אדם מגרע גרע ואינו יכול לתקנו אבל לר"י קשה דהא בברייתא לא שייך לתרוצי מוחלפת השיטה דהא בפירוש תנינן אף לא מן שאינו מבושל על מבושל ומשמע דכ"ש ממבושל על שאינו מבושל ומשני א"ר אימי לא תני ר' יוחנן כלומר דר' יוחנן לא תני הך ברייתא כלל א"נ דלא תני תיבת אף כנ"ל:
סליק פירקא בס"ד: