Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ולא יקנסו בה אצל הראשון אר"י משום ריח ערוה נגעו בה פי' ערוה דסוטה דאסורה לבעל ופריך מעתה לא תהא צריכה גט משני כו' רבנן דקיסרין בשם ר"ה כדי לברר איסורו של ראשון מובא ברשב"א ז"ל במכלתין דף פ"ט דהוא שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת א"א יוצאת בלא גט ולא יתלו בנישואי טעות משא"כ בשקידש כיון דמותרת לחזור ולא עבדה איסורא ולא קנסוה רבנן לחזור לראשון ע"כ א"צ גט ותלינן בקידושי טעות. ונמצא דסוגית הבבלי והירושלמי הכל אחד דהא דצריכה גט בנישואין ולא בקידושין הוא הכל תלי באסורה לחזור דבמקום דאסורה לחזור ע"כ כדי שיהא מבורר איסורה על הראשון עשאוה רבנן כא"א על הראשון כמו כשגירש הראשון ונשאה השני והוי א"א על הראשון ולאחר הגט מחזיר גרושתו משנשאת אבל במקום דמותרת לחזור והוא בקידושין לא אמרינן דהוי כמו שגירש זה ונשאה זו ולא הוי כמו א"א אלא תלוין בקידושי טעות וע"כ לפ"ז לשיטת ר"ה דהוא כמו מסקנת הבבלי לא הוי ממזר מן הראשון מדרבנן רק כשהחזירה קודם שגירש השני דהרי עשאוה רבנן כמו א"א של שני אבל לאחר שגירש השני אינה על הראשון רק כמחזיר גרושתו משנשאת ואינה רק ח"ל ומזה מוכיח הרמב"ם ז"ל בפ"י מה"ג דאין הולד ממזר מדרבנן. רק קודם שגירש השני משום דכל עיקר דעשאוה רבנן כמו א"א להצריכה גט ולא אמרינן דיתלו בנישואי טעות הוא כדי שיהא ברור איסורה על הראשון ע"כ עשאוה כא"א להצריכה גט ממילא הוי הולד ממזר מדרבנן מהראשון דחד טעמא הוא כיון דצריכה גט מן השני ממילא הולד ממזר מן הראשון וממילא אין ממזר אלא א"א משום דבעי גט אבל לאחר שגירש דהוי ח"ל מהכ"ת דיהא הולד ממזר ומנ"ל דגזרו רבנן על הולד גזירה חדשה הא באמת חדא גזירה הוא כיון דצריכה גט משני משום כדי לעשותה א"א על הראשון ממילא הוי הולד ממזר ומה שרצה במה"פ ז"ל לחלק בדין הזה בין הרמב"ם ז"ל והרמב"ן ז"ל ומפרש לדעת הרמב"ם ז"ל פי' לברר לידע אימת כו' ולפי דברינו אין כאן פלוגתא ועי"ז יתבאר מה דמסיק לקמן:
ניחא דולד ממזר מן השני ולד ממזר מן הראשון בתמי' ר"ב בשם ר"ז דר"ע הוא דר"ע אמר הבא על סוטתו הולד ממזר גרושתו משנשאת הולד ממזר פי' א"כ בין לטעמא דריח ערוה בין לטעמא דשמואל משום שנשאה בהיתר והוי כמו שגירש הראשון ונשאה זה הוי הולד ממזר. ר' יוסי בשם ר' הילא ד"ה הולד כשר פי' מדאורייתא ואך כגיטה כן ממזירה פי' דר"ה לטעמי' דס"ל דהא דצריכה גט הוא משום לברר איסורה על הראשון שתהי' אסורה על הראשון כמו א"א וכיון דעשאוה רבנן כמו א"א על הראשון ממילא הוי הולד ממזר כמו מא"א גמורה וחד מילתא הוא ולא גזירה אחרת על הולד ותלי הולד ממזר משום דבעי גט דהא רבנן עשאוה כא"א ומסיק מה נפיק מביניהון נתן לה השני גט ואח"כ בא עלי' הראשון ע"ד דר"ב בשם ר"ז. הולד ממזר. כר"ע. כיון דמוקי לאו כד"ה אלא כר"ע וע"ד דר' יוסי בשם ר"ה דטעמא משום דתלי בגיטה ולא תלי בר"ע אלא לד"ה אפילו לחכמים ואז ממילא לאחר הגט לד"ה דהוא אליבא דחכמים הולד כשר ודוק:
סוטה כשם שהיא אסורה לבעל כך היא אסורה לבועל כו' יכול כשם שצרת סוטה כו' נשמעינה מן הדא כו' כל הסוגיא מפרש המ"ל ז"ל בפ"ו מה' יבום עיי"ש:
אמר רבי יודן אתיא כרבנן דתמן כו' דסבירא ליה דא"צ גט גבי אשת אחיו וע"כ אין ראי' מכאן דצרת סוטה מותרת לאחיו של בועל דשאני הכא דלא קני לה אף מדרבנן ולא חשיבה צרת סוטה אבל בעלמא כשעבר הבועל ונשאה ומת ונפלה לפני אחיו כיון דקני לה הוי צרתה צרת סוטה ופטורה ברם כרבנן דהכא כיון דצריכה הימינו גט אין הכי נמי כיון דקנה בה ערוה היא וערוה פוטרת בעלמא צרתה ואם כן הכי נמי אף דהוי מדרבנן מכל מקום דומה לבעלמא כיון דבעלמא צרתה כמותה ופוטרת צרתה כמו כן הכא צרתה כמותה כשם שהיא אסורה כך צרתה אסורה [והא דנקט לשון ערוה פוטרת צרתה הוא בעלמא] [ומתורץ קושיית המל"מ ז"ל] וע"ז אמר ר"ח דלא דמיא לבעלמא אף על גב דבעלמא צרת ערוה כמותה. אבל הכא דמדרבנן הוא בה קנסו ולא קנסו בצרה והא דלא הביאו הראשונים ז"ל האי ירושלמי דתמה ע"ז המל"מ ז"ל נראה לפי עניות דעתי משום דהירושלמי אזיל בשיטה אחריתא ואינו שייך לב' תירוצינו הנאמרין בתוס' ז"ל דף ג' ע"ב דלתירוץ הראשון סוטה לבועל הוי כמו סוטה לבעל אבל לא חמירא מסוטה לבעל וכיון דלגבי בעל לא משכח"ל צרת צרה כן נמי בסוטה לבועל אינו אסור צרת צרה. ובתירוץ הב' דלגבי בועל לא הוי ונטמאה כעריות כיון דלא כתיב לאו. והירושלמי אזיל לטעמי' דשיטת הירושלמי פליג רב ור' יוחנן דלרב צרת סוטה אסורה טומאה כתיב בה כעריות והוא כמו רב בש"ס דילן אבל ר' יוחנן ס"ל דצרת סוטה אסורה רק מדרבנן כדאיתא בסוף הסוגיא ר"י אמר מריח ערוה נגעו פי' דמדרבנן הוא וע"כ מיבעיא שפיר אם רבנן אסרו גם צרת סוטה גבי בועל דאין דומה גזירת חכמים זל"ז ואפילו לתירוץ הראשון שבתוס' ז"ל דגבי בועל הוי כמו גבי בעל מ"מ לירושלמי מיבעיא ליה דכיון דגבי בעל גופי' מדרבנן הוא האיסור דצרת סוטה אפשר דגבי בועל לא אסרו רבנן וכן לתירוץ השני שבתוס' ז"ל דגבי בועל צרת סוטה מותרת הנ"מ לרב דסבירא ליה דכל עיקר דצרת סוטה אסורה הוא רק משום דכתיב ונטמאה וגם כתיב לאו ממילא בבועל דליכא לאו מותרת משא"כ להירושלמי דהוי מדרבנן ולא משום דכתיב נטמאה וגם לאו רק מדרבנן הוא ע"כ מיבעיא לן אם כמו דגזרו רבנן בצרת סוטה גבי בעל כמו כן גבי יבם. ולהכי לא הביאו הראשונים ז"ל האי ירושלמי משום דלדידן דקי"ל כרב. דצרת סוטה אסורה מדאורייתא משום שנאמר ונטמאה. ע"כ תלי בב' התירוצים שבתוס' ז"ל הנ"ל:
צרת סוטה למה היא אסורה ר' יוחנן אמר מריח ערוה נגעו בה פי' מדרבנן רב אמר מפני שכתוב בה טומאה כעריות והוי מדאורייתא עי' במל"מ ז"ל ודוק:
תמן הוחזקו א"א בפני הכל ברם הכא לא הוחזקה א"א אלא בפני שנים לכשיבאו שנים ויאמרו זהו שקידש הכונה דתרוייהו בפנוי' קמסהדי והא דמסיים לכשיבאו שנים ויאמרו זהו שקידש תפס הלשון דאיתא בירושלמי ב' פעמים א' במס' יבמות פ"ב וב' במס' קידושין פ"ג והתם פירש הר"נ ז"ל בפ' האומר במס' קידושין דאינו בחזקת א"א דהא אותן שאומרים נתקדשה מודין דזהו שקידש ולא הוי עליו א"א ואינו אלא מברר דבריו של האב וקאי התם אמתניתין קידשתי את בתי וא"י למי נתקדשתי ובא אחד ואמר אני הוא דנאמן משום דאין העדים שיבואו ויעידו שקידש יאמרו גם כן שזהו שקידש ולא יעשו עדי קידושין עליו לאיסור אשת איש ע"כ תפס האי לישנא גם כאן כדרך הירושלמי והכונה דלא עשו אותה אשת איש במה שאומרין נתקדשה כיון דלא הוי עדים אחרים על הקידושין כי אם הם והמה אומרים שנתגרשה:
וסיפא פליג על ר' יונה אם נשאת לא תצא כצ"ל:
רב נחמן בשם ר' יעקב בשם רב נשאת ע"פ שנים אפילו אתא אמרין לה לית אתינן כן הגי' לקמן בפט"ו ה"ד ופי' הק"ע ז"ל ופ"מ ז"ל שם דאמרי לית את הוא ואינו מכירך:
ולמה לית ר' יוסי פתר הדא דרשב"ל כר"י בר"י אר"מ דהיא צריכה ליה כו' המפרשים ז"ל עמלים לבאר זאת הסוגיא דלכאורה אינו מובן דפריך דמ"ט מספקא ליה לר' יוסי אם למפרע או להבא ולמה צריכה לו הא יש לו למיפשוט מדרשב"ל דע"כ צריך לפתור הדא דרשב"ל כר"י בר"י וע"כ מוכח דלמפרע הוא ומתרץ דלפיכך לא פתר הדא דרשב"ל כר' בר"י משום דצריכה לי' הא ע"ז גופא אנו דנין מדוע צריכה לי' ולא פתר הדא דרשב"ל כר"י בר"י וליפשוט הספק מרשב"ל וגם כל עיקר הקושיא אינו מובן דמאי מקשה ולמה הוא ספק לר' יוסי ולא פשיט ספיקו מההיא דרשב"ל ז"א דכיון דספיקא היא לו למפרע נעשה איש או מכאן ולהבא ע"כ לא פתר הדא דרשב"ל כר"י בר"י והק"ע ז"ל מגי' דצ"ל דהוא צריכה לו לר' יוחנן אליבא דר"י בר"י ובלישנא קמא כתב לחבר הא דמסיק ניחא אלמנה ודחוק מאד וכן פי' הפ"מ ז"ל קשה להבין דמפרש דהא דרשב"ל איכא למימר לחומרא בעלמא קאמר עיי"ש וקשה להבין מאד דלפ"ז עיקר חסר מן הספר וכן הנו"י ז"ל עמל בזה הרבה להבין ומפלפל טובא וגם העיקר חסר מן הספר ע"כ נראה לפענ"ד לפרש הסוגי' בע"ה ומתחלה צריך להבין ראש הסוגיא ואם לבנו יעדנה לדעת א"ר יוחנן לית כאן לדעת א"ר יעקב בר אחא אית כן כר"י בר"י אר"ש בר אבדימא אפילו תימר אית כאן כר"י בר"י לא קטן הוא עי' בהמפרשים ז"ל שעמלים מאד לבאר הסוגיא הזאת ואני בעניי לא זכיתי להבין הפשט בזה הסוגיא ולא נתקררה רוחי עד שנראה לפענ"ד שיש כאן ט"ס קטן המצוי מאד מאד בדפוס וקצת מוכרחני לזה הא דפליגי ר' יוחנן ור' יעקב בר אחא ולא מצינו דר' יוחנן יחלוק עם ר' יעקב בר אחא ובעלמא איתא ר' יעקב בר אחא ר' יוסי בשם ר' יוחנן הרי דר' יוסי תלמידו דר' יוחנן ור' יעקב בר אחא תלמידו דר' יוסי ע"כ נראה לפענ"ד דהא דגרסינן א"ר יוחנן לית כאן לדעת הי' כתוב בר"ת אר"י והיא ר"ת ר' יוסי והמדפיס הדפיס ר' יוחנן [ודבר זה מצוי כמה פעמים בירושלמי ובמדרש אר"י בר"ת ובעו"ה אין אנו יודעים מי הוא הבעל מימרא עד שיבוא משיח צדקינו ויגלה לנו וכן כתב המחבר מתנות כהונה ז"ל על המדרש בהקדמתו עיי"ש] ועפ"ז יהי' דבר גדול אצלינו ויאיר עינינו בע"ה בכל הסוגיא בלא שום שיבוש ועי"ז יאיר עינינו האיך דקאמר אמורא על הברייתא דלית כאן דמנ"ל דלית כאן אלא הענין הוא דבראשית הסוגיא קאמר הגמ' סתם ברמז ואח"כ מבאר הגמ' שיטה אחרת ועי"ז יאיר עינינו מה דקאמר לעיל וכמה פעמים מצוי בירושלמי דגרסינן סוגיא סתומה לנו וע"י סוגיא אחרת אנו רואין האיך אור גנוז בסוגיא הסתומה אצלינו במקום אחר וכמה פעמים נתבאר מהסוגיא שלאחרי' תומ"י ועצמו מספר ולדוגמא עי' בר"פ כ"ג ובדברינו שם ובמס' כתובות פ"ק ה"ב [וה"נ מתחיל ב' שיטות ואם לבנו יעדנה חדא סמוכה לחבירתה ומהסוגיא השני' נתבאר הראשונה] וה"פ דאמר ר' יוסי לית כאן לדעת דהא קשה לו מהברייתא דמביא בסוגיא אחרי' דמתחיל אח"כ ואם לבנו יעדנה דגרסינן שם בן תשע שנים עושה אלמנה לכה"ג דמבאר בסוגיא השני' דלא משכח"ל רק ביעוד לקטן ע"כ קאמר ר' יוסי לית כאן לדעת ע"ז השיב לו סתם ר' יעקב בר אחא אית כאן ודוקא מדעת ואך דאתיא כר"י בר"י כמו דמשני בסוגיא השני' ר' אבין כן משני ר' יעקב בר אחא והוא ר"י בר"י דמובא בסוגיא השני' דר"י בר"י אומר סימן ומשכח"ל בבן תשע שיעשה אלמנה לכה"ג אף בלא יעוד אף דיעוד ליכא בקטן מ"מ אתיא הא דבן תשע עושה אלמנה לכה"ג משום דלר"י בר"י בן תשע לאו קטן הוא וכמו דמפרש תומ"י ר"ש בר אבדימא כמו ר' יעקב בר אחא אר"ש בר אבדימא אפילו תימא אית כאן ומ"מ ניחא דכר"י בר"י ולא [ובמס' קידושין גרסינן ולא קטן בוא"ו] קטן אליביה דר"י בר"י בניחותא אבל שלא לדעת לא מהני ביעוד בקטן והסוגיא הזאת סתומה ואח"כ מתחיל סוגיא אחרת פלוגתא דר"י ורשב"ל בזה והסוגיא הזאת נשנית מפורש פלוגתן של האמוראים וכל השקלא וטריא בזה הענין דפריך על דרשב"ל דס"ל דצריך דעת ביעוד מהברייתא דבן תשע ומשני ר' אבין מפורש דאתיא כר"י בר"י ומביא הברייתא דר"י בר"י מפורש דס"ל דמשכח"ל בן תשע שאינו קטן ואח"כ מביא הא דר' יוסי מיבעיא ליה אם למפרע או לאח"כ מכאן ולהבא ומפרש דר' אבין פשיטא ליה ע"כ דלר"י בר"י למפרע נעשה איש. והשתא מסיק הגמ' לפרש ולהסביר הטעם דלפ"ז מובן הא דבהסוגיא הקודמת מדוע אמר ר' יוסי לית כאן לדעת ולמה לא רצה לאוקמי' כר"ש בר אבדומא דאית כאן לדעת כר"י בר"י ויפתור גם הוא הא דרשב"ל כר"י בר"י ולמה לי' למימר על הברייתא לית כאן לדעת ומ"ט דידי' ע"ז מפרש להו ר' מנא משם דלר' יוסי צריכה לי' אם למפרע או מכאן ולהבא כמו דמסיק ר' יוסי בעי עמדו בו סימנין למפרע כו' וע"כ לא פתר ר' יוסי הדא דרשב"ל כר"י בר"י וא"כ אמר לית כאן לדעת ובהאי סוגיא השני' דמפורש האיבעיא דר' יוסי מסמיך הגמ' הא דפילפלו הבני הישיבה עם ר' מנא בההיא דר' יוסי דסוגיא דלעיל. וזה מצוי כו"כ פעמים כן נראה לפענ"ד בע"ה פירוש דהאי סוגיא:
שמואל אמר דברי ר"מ עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול ודכוותי' נעשה חליצת בן תשע כו' הכל מדברי ר"מ היא כדמוכח מהבבלי דף צ"ו ורבנן אמרי אין חליצת בן תשע כלום וכדמפרש למה עשו ביאת בן תשע כו' פירש דקשה ליה מ"ש ביאה ומ"ש חליצה עי' לעיל בדברינו בפרק ה' ה"ז שביארנו שם יפה האי סוגיא לשיטת התוס' ז"ל והרמב"ן ז"ל הכא איתמר חולצת והכא איתמר מתייבמת הן דתימר חולצת רבי מאיר ורבי שמעון והן כו' פי' דהתם בפ"ג דפליגי רבי שמעון ות"ק לענין מאמר לענין אשת ב' מתים דת"ק סבירא ליה דעל ידי מאמר הוי אב"מ ורבי שמעון סבירא ליה דעל ידי מאמר לא הוי אב"מ וסבירא ליה שם הת"ק דשתיהן חולצת ולא מתייבמת אף הצרה דאב"מ אינה מתייבמת והכא ס"ל הת"ק דר' שמעון דעל ידי מאמר הוי אב"מ דהצרה מתייבמת ע"ז משני דהכא הת"ק דר"ש והתם הת"ק דר"ש לאו חד תנא הוא אלא הכא בפ"ג הת"ק דר"ש הוא ר"מ דס"ל כל שאין מיבמוני אין את מייבם צרתי והכא הת"ק דר"ש הוא רבנן והיינו דגרסינן ההיא דאת אומר חולצת ר"מ ור"ש וההין דאת אמר מתייבמת רבנן ור"ש ולאו חד ת"ק הוא אלא הכא ר"מ ור"ש והכא רבנן ור"ש ודוק:
כמה דתימר בן תשע שנה ויום אחד עד בן שתים עשרה שנה ויום אחד שהביא ב' שערות למפריעו אינו נעשה איש כצ"ל ודכוותי' בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות פי' האי בן עשרים שלא הביא ב' שערות השנוי' במשנתינו דומיא דבן תשע כו' מכאן ואילך הוא הוא נעשה איש אפילו אם יביא בשנת העשרים: