אמרין יאות כתובה ד"ת ומזון הבנות מדבריהן כו' אלא בכסף כתובת אמן פליגין מבואר בע"ה יפה הסוגיא הזאת בפ"ו עיי"ש:

ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן ר' הילא בשם ר' אלעזר מודה ר"מ בראשונה באחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת דלא הוי הכחשה הגם דבעדים כה"ג כשבאו בב"א לא תנשא אבל בב' נשים תנשא ודווקא באחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג בזה הוי הכחשה. וכדמסיק מה בין שני' לראשונה ראשונה לא עשו בה דבר אצל חבירתה כלום כדאיתא בתוס' ז"ל בשם רבינו יואל ז"ל דבצרה אומרת לא מת לא הוי הכחשה דכיון דמכחשת צרתה אין לנו להאמינה אבל בסיפא דאומרת נהרג הוי הכחשה דשתיהן באות להתיר עצמן ואין מכונת דבריהם דאמרי בדדמי עכ"ל התוס' ז"ל ומובן עי"ז כונת הירושלמי דברישא הרי באתה להעיד על חבירתה ולא עשו דברי צרה אצל חבירתה כלום משא"כ בסיפא דלא באתה להעיד על חבירתה אלא על עצמה:

אמר ר"א מודה ר"י ור"ש בעדים כדמסיק דלא עשו דברי צרה אצל חבירתה כלום משא"כ בעדים הוי הכחשה וס"ל כר' יוחנן לקמן דהכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות. ע"ז אמר ר' יוחנן אם אמרה ר"א מני שמעה ר"ל דהוא שמע שיטתי דהכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות משא"כ לרב ה"ה בעדים דהכחיש עדות בתוך עדות לא בטלה העדות ולאו משום דלא עשו דברי צרה אצל חבירתה כלום ז"א דווקא אליבא דר"מ דס"ל הכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות וס"ל דהוי הכחשה מ"מ מודה ברישא ע"ז צריך לומר משום דלא עשו דברי צרה אצל חבירתה כלום משא"כ במת ונהרג דלא מעידה על חבירתה אלא על עצמה כנ"ל אבל אליבא דר"י ור"ש דס"ל דתנשא לאו משום טעמא דלא עשו דברי צרה אצל חבירתה כלום אלא דאפילו הי' הכחשה אין בכך כלום ולפ"ז ממילא כיון דאנן קי"ל כרב ממילא ה"ה עדים וע"כ שפיר פסק השו"ע מתשו' הרא"ש ז"ל דה"ה בעדים משום דקי"ל כרב וכן מפורש בירושלמי:

ותהא נאמנת לומר מת חמי לא כן סברינן מימר כשם כו' פי' המפרשים ז"ל קשה מאד וגם הנו"י עמל הרבה וג"כ קשה להבין ונראה לפענ"ד דמתפרש בפשיטות עפ"מ דגרסינן לעיל בפרקין ה"ד רב נחמן בר' יעקב בשם רב נישאת ע"פ עדים שנים אפילו אינן אמרין לי' לית אתנו [והוא כדאיתא בש"ס דילן ע"פ שני עדים לא תצא אפילו כשבא בעלה כדמסיק שם ל"צ בשאין ידעינן לי' ויכר יוסף את אחיו וגו' עיי"ש בגמ' דבלא ידעינן לי' אפילו ע"פ ע"א לא תצא אך בדאתא בי תרי ואמרין אנן הוינן בהדי' מכי נפק עד השתא אז בנשאת ע"פ ע"א תצא וע"פ שנים לא תצא] ר"ל לית את אין אנו מכירין אותך ר"ש בר רב יצחק בעי הגע עצמך שהוא אדם מסוים כגון אימי אר"י בר"ב ולית כמן בר נש דמיי לר' אמי ועפ"ז מבואר היטב הסוגיא הזאת בפשיטות דלשון המשנה הוא כך האשה שהלכה היא ובעלה למדה"י באת ואמרה מת בעלי תנשא ותיטול כתובה וצרתה אסור' ומסיים הפלוגתא דר"ט ור"ע בענין תרומה וכן באמרה מת בעלי ואח"כ מת חמי תנשא ותיטול כתובה וחמותה אסורה ומסיים ג"כ הפלוגתא דר"ט ור"ע לענין תרומה. משמע מלשון זה האשה שהלכה היא ובעלה למדה"י משמע דהיו בכאן והלכו מכאן למדה"י היא ובעלה כן ברישא לענין צרתה כן בסיפא לענין חמותה ומדלא נקט בסיפא שהלכה היא ובעלה וחמיה למדה"י משמע דחמיה הוא מעולם במדה"י אך חמותה באת לכאן והוחזקה א"א ואח"כ הלכה היא ובעלה למדה"י ואמרה שמת בעלה ואח"כ חמי דאינה נאמנת על הצרה ועל חמותה ע"ז מקשה דלמה אינה נאמנת על חמותה הא כל עיקר הטעם דאינה נאמנת משום דחשודה לקלקלה מפני שנאה כדאיתא לעיל בחמותה וצרתה וכל החמש נשים דהוא מפני שנאה חשודים לקלקלה וכמים פא"פ כו' א"כ הכא גבי חמותה לא יקלקלה דהא אנן לא ידעינן לי' הכא ואין מכירין לו וכשיבוא בעלה ג"כ לא יקלקלה כלל והיינו דפריך ותהא נאמנת לומר מת חמי לא כן סברינן מימר כשם שאינן נאמנות כו' והרי הוא רק משום שנאה וחשודה לקלקלה ולא מטעם אחר והכא האיך יקלקלה. ומשני אר"ח תיפתר שהי' חמי' כאן וסיימה ר"ל דמכירין לו כאן מלשון אדם מסוים דלעיל לענין דמכירין לי' וכיון שהיה כאן ומכירין לו בכאן ע"כ תקלקלה. ובזה לא שייך החשש דקילקול שמא יבואו עדים ממדה"י להעיד שהוא הוא בעלה ז"א בשביל זה לא שייך החשד דקילקול דלא סלקא אדעתיה להכי שמא יבואו עדים ובעלה ממדה"י ולא מצינו רק שמקלקלה בביאת בעלה לחוד דכיון דבעלה חי בודאי יחזור כדאיתא בתוס' ז"ל:

רבי חנניה בעא קומי רבי אילי מאן תנא חוששין לדבריה חולצת רבי טרפון דלא כרבי עקיבא אמר ליה דברי הכל הוא הכא אוף רבי עקיבא מודה בה היא כפירוש המפרשים ז"ל ויש בירושלמי כמה פעמים בדרך הזה דמתחלה רצה לתלות דתלי בזה הפלוגתא דמאן דאמר כך סבירא ליה כהדא מאן דאמר בענין זה ומאן דאמר דסבירא ליה כך סבירא ליה כאידך מאן דאמר. ומדחה דד"ה היא הכא ולא תלי זב"ז ולא מפרש מה טעמא דלא תלי זב"ז ועי' במס' סוטה פ"ב ה"א ולעיל בפ' הערל הלכה ב' עי"ש ותמצא דכן דרך הירושלמי לפעמים ואף הכא כן דמסיק דלא תלי בדרבי טרפון ורבי עקיבא אלא ד"ה היא הכא ולא קאמר שום טעם ע"ז: