Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yoma Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמר ע"א נולד איש פלוני בשבת כו' מלויתא איברותא דזהרא על סוסיתה. בפי' המלות הללו נחלקו הק"ע והפ"ע ז"ל ולא אוכל להכריע אך תיבת סוסיתה היא שם העיר כפי' הפ"מ ז"ל שכן מבואר בירושלמי כתובות פ"ב ודו"ק:
שאלו את בן זומא מה מקום לטבילה זו א"ל מה אם בשעה שהוא נכנס מקודש לקודש טעון טבילה מחול לקודש כ"ש לא צורכה דלא מקודש לקודש לא יהא טעון טבילה מחול לקודש יהא טעון טבילה אר"ש וכיני כו'. כדי להבין הקושיא דפריך ל"צ דלא מקודש לקודש כו' וכדי להבין הנפ"מ בין בבלי וירושלמי בזה דלהבבלי מרכיב תרווייהו בהדדי מה הנכנס מקודש לקודש וממקום שענש כרת למקום שענש כרת ואילו בירושלמי מחלקין להו ולק"ו דמקודש לקודש מיפריך ורק נשאר הק"ו דכרת כדי להבין זאת נדקדק דקדוק אחד דבלשון הבבלי גרסינן ממקום שענש כרת למקום שענש כרת ובלשון הירושלמי גרסינן מקודש לקודש שאינו ענוש כרת ועי"ז יתפרש לן באר היטב הסוגיא הזאת וגם הסוגיא שאח"כ בע"ה דשיטת הבבלי דהא דהצריכה התורה טבילה לכ"ג בנכנס מקודש לקודש הוא לאו משום חשש טומאה אלא מעלה בעלמא גזה"כ הוא דטעון טבילה וק"ו הוא על מחול לקודש נמי דמעלה בעלמא הוא להצריכו טבילה אף בלא חשש טומאה ולאו משום טומאה וטהרה נגעו בה אלא כך הילכתא דביאת מקדש טעון טבילה ולאו משום טהרה ובזה ס"ל כר"י דס"ל ג"כ דלאו משום טומאה וטהרה נגעו בה אלא סרך טבילה כדפירש"י ז"ל לסרך ולתפוס בשם טבילה עכ"ל ז"ל והוא משום שיזכור טומאה ישנה ויפרוש מן העזרה אלמא דלאו משום טהרה וטבילה נגעי בה דלא עשאו רבנן טמא עד שיטבול ז"א אלא דטובל בלא חשש טומאה ולאו מדין טהרה וטומאה נגעו בה וכן ס"ל לב"ז ג"כ דלאו משום טומאה וטהרה נגעו בה אלא מעלה בעלמא ורק לב"ז הוא מדאורייתא ולר"י הוא מדרבנן אבל שיטת הירושלמי אינו כן אלא דלב"ז הוא הא דצריך טבילה מקודש לקודש הוא משום לתא דטומאה וטהרה והוי מעלה בנכנס מקודש זה לקודש אחר דצריך טבילה משום טהרה דשמא נטמא בקודש ראשון ועשאו התורה טמא על ביאת קודש השני וצריך טבילה וטהרה ככל טבילות והשתא ניחא כשעשה הק"ו מקודש לקודש פריך הגמ' מאי ק"ו הוא מה מקודש לקודש טעון טבילה מחול לקודש לא כ"ש משמע מזה דמחול לקודש טעון יותר טבילה כשנטמא משנטמא בחול ונכנס לקודש ע"ז פריך דמאי ק"ו הוא דמ"ש קודש מחול דכך לי אם נטמא בקודש כמו שנטמא בחול והיינו דקאמר ל"צ דלא מקודש לקודש לא יהא טעון טבילה מחול לקודש צריך טבילה בתמיה דמהכ"ת נימא נפ"מ בין שנטמא בקודש לבין שנטמא בחול ע"ז השיב ר"ש דשפיר ק"ו הוא דבשנטמא בקודש אינו ענוש כרת כשהולך בקודש ואם נטמא בחול ענוש כרת וא"כ הגם דלענין איסור אין נפ"מ בין בשנטמא בקודש בין בשנטמא בחול אבל לענין כרת נפ"מ דבשנטמא בקודש אינו ענוש כרת כשהולך במקדש ע"ז פריך ואפילו מקודש לקודש ג"כ יהא ענוש כרת כיי דתנינן תמן השתחוה וכו' וע"י דברינו אלה יתבאר הסוגיא שלפנינו בע"ה:
מה חלוק ר"י על טבילת סרך או משם כו'. פי' טבילת סרך הוא דבר הצריך טבילה בלא שום טומאה ולא עשאוהו רבנן טמא שצריך טבילה אלא טבילה בעלמא ולא משום דטומאה וטהרה נגעו בה כמו בכניסה לעזרה שצריך טבילה דלר"י הוא לאו משום דעשאוהו טמא אלא כדי שיזכור שמא בעל קרי הוא וכן טבילת עזרא לב"ק הוא ג"כ משום שלא יהו מצויין אצל נשותיהן כתרנגולים כדכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה"ת דהאי טבילה לאו משום טומאה וטהרה נגעו בה אלא כדי שלא יהו מצויין אצל נשותיהן טבילה הזאת נקראת טבילת סרך וע"כ כשמיבעיא ליה על המתניתין דזב שראה קרי דר"י פוטר אם ר"י חולק רק במתניתין הזאת משום מה מועיל הוא שהוא טובל או דר"י חולק לגמרי על כל התקנה דטבילת סרך כדמיבעיא בבבלי ומה נפיק מביניהון ראה קרי ר"ל ראה קרי בעלמא ולא בזב שראה קרי א"ת דר"י פוטר במתניתין דזב שראה קרי משום מה מועיל הוא וא"כ לפ"ז בראה קרי בעלמא מועיל הוא א"ת דחלוק ר"י על כל עיקר טבילת סרך ד"ת הוא בתמיה א"כ פשיטא דא"צ טבילה לב"ק משום דלאו ד"ת הוא אלא טבילת סרך ור"י חולק על טבילת סרך ע"ז קפשיט מהא דידן דר"י ס"ל טבילה לכניסת עזרה משום טבילת סרך אלמא דר"י ס"ל טבילת סרך:
כתיב בתמיד בבוקר כו'. כל הסוגיא מתפרשת יפה כמו שכתוב בגליון. ודבר זה מצוי הוא שנפל טעות הדפוס בהסידור. ועפ"מ שמסדר בגליון עולה יפה הסוגיא. ודו"ק:
מ"ט דר"מ ופשט כו' ורחץ כו' אר"מ קומי ר' יודן ע"ד דר"מ רחיצה חוצצת. והוא כמו דס"ל לרבי אליבא דר"ח בבבלי דף ל"ג עיי"ש כו' אינו כן אלא פשט וקידש ורחץ ולבש וקידש כדאיתא שם דף ל"ג הנ"ל הך קידושא בתרא לר"ח כשהוא לבוש מקדש:
שמואל אמר אחת פשוט ואחת לבוש שתיהן לבא. פי' דשמואל מפרש דהנך תרי קידושי דבכל עבודה היא אחת לפשיטה ואחת ללבישה אבל לא לעבודה אחת ז"א אלא כל א' וא' הוא על להבא על העבודה שצריך הוא להתחיל לעבוד וקודם שהתחיל העבודה צריך קידוש אבל ל"צ קידוש על העבודה שעבד בה הילכך לאחר שלבש צריך לקדש על העבודה שיעבוד ולאחר שגמר העבודה צריך עוד הפעם לקדש לרבנן קודם הפשיטה ולר"מ ורבי לאחר הפשיטה הוא בשביל העבודה דלהבא והקידוש שעל הפשיטה הוא על העבודה דלהבא. וב"ק אמר אחת לבא ואחת לשעבר ושתיהן לבוש פי' דס"ל דעבודה אחת צריך ב' קידושין אחת להבא קודם שהתחיל לעבוד צריך קידוש לאחר לבישה תומ"י קודם עבודה ומה שטובל קודם הפשיטה הוא ג"כ קידוש של אותו עבודה ולא על הפשיטה דעבודה דלהבא ז"א אלא דס"ל דכל עבודה ועבודה צריכה ב' קידושין אחד לפניה ואחד לאחריה ושתיהן על הלבישה רק אחת קודם העבודה ואחת לאחר העבודה. ובזה נחלקו שמואל וב"ק דשמואל ס"ל דקידוש אחת על הלבישה וקידוש אחת על הפשיטה וקודם הפשיטה או לאחר הפשיטה מקדש בשביל עבודה דלהבא אבל על הלבישה הזאת קידוש לאחריה ז"א אלא על הפשיטה שנדרש לו הפשיטה בשביל עבודה דלהבא אבל לאותו עבודה א"צ פשיטה ונמצא דשניהן על העבודה דלהבא קאי וב"ק ס"ל דבעי שני קידושין על הלבישה אחת קודם שעבד ואחת לאחר שעבד וע"ז אמר ר"י דהכל מודים בקידוש ראשון שהוא לבא והכל מודין בקידוש האחרון שהוא לשעבר דבקידוש האחרון ע"כ אלשעבר צריך ב' קידושין על הלבישה האחרונה אחת קודם העבודה ואחת לאחר העבודה דל"ל על הפשיטה ז"א דאי על הפשיטה א"כ היא על להבא לר"מ לאחר הפשיטה ולרבנן דקודם הפשיטה נמי על עבודה דלהבא דעיקר הקידוש הוא על הפשיטה דבגדים זו כדי שילבוש בגדי קודש אחרים לעבודה שניה אבל לאותו עבודה א"צ להכשיר בפשיטה אבל בהא ל"ל כן ויש אדם מקדש ללבוש בגדי חול הילכך אפילו לשמואל דס"ל דהקידוש אחת קאי על הפשיטה בשביל עבודה דלהבא הנ"מ כשילבוש להבא דהוא לאחר הפשיטה בגדי קודש לעבוד עבודה אבל לא כשילבוש אח"כ בגדי חול וכן בקידוש הראשון הכל מודים דהוא על להבא אפי' לב"ק דס"ל אחת לשעבר ואפילו לר"מ ורבי מ"מ בקידוש הראשו אפילו לר"מ דס"ל דצריך קידוש ראשון לאחר הפשיטה דבגדי חול ע"כ דהקידוש הזה הוא על להבא ולא נחלקו שמואל וב"ק אלא בקידושין דאמצע בין עבודה לעבודה. ודו"ק:
בד שיהו חדשים וכו' אפילו שחקים. ע"כ דממעט בשעשאן להדיוט כפי' הפ"מ ז"ל ר"ח בשם ר"י במחלוקת דאיכא תנא דס"ל דבנעשה להדיוט מותר לגבוה וכמו שמבואר לקמן על הא דקאי ר"ח בשם ר"י על הברייתא דעושה כלי לגבוה וכמו דמסיק אח"כ במסקנא. ואגב גררא מביא הגמ' הברייתא אחריתי עור שעיבדו לשם קמיע מחלוקת ת"ק ורשב"ג א"ר יוסי הוינן סברין מימר מה פליגין להדיוט כפי' הק"ע ז"ל לתפילין מקמיע אבל לגבוה לצורך בהמ"ק ובגדי כהונה לא מן מה דתני אבני קודש צריך שתהא חציבתן בקודש כו' משמע אבל אם נחצבו להדיוט אסור לגבוה ואר"ח בשם ר"י במחלוקת היינו ההיא דמביא לקמן עיקר מילתא דאמר עלה ר"ח בשם ר"י במחלוקת דס"ל דנחלקו בזה במחלוקת בברייתות אם בשנעשה להדיוט אם מותר לגבוה הדא אמרה אף לגבוה פליגין ת"ק ורשב"ג ומביא ההיא דאמר עלה ר"ח בשם ר"י במחלוקת דתני העושה כלי לגבוה עד שלא נשתמש בו גבוה מותר להשתמש בו הדיוט וכו' והא תני העושה כלי לגבוה אסור להשתמש בו הדיוט אע"פ שלא נשתמש בו גבוה ע"ז אמר ר"ח בשם ר"י במחלוקת דתני העושה כלי להדיוט עד שלא נשתמש בו הדיוט מותר להשתמש בו גבוה כו' והא תני העושה כלי להדיוט אל ישתמש בו גבוה כ"ז סיומא דר"ח בשם ר"י כמחלוקת הוא מהדיוט לגבוה כמו כן מגבוה להדיוט כ"ז הוא שיטת ר"ח בשם ר"י דאיכא פלוגתא מהדיוט לגבוה והילכך מוקי האי בד שיהא חדשים לשם גבוה אבל בשנעשה להדיוט אסור במחלוקת דאיכא תנא דס"ל בשנעשה להדיוט מותר לגבוה והיינו הך תנא וכן מוקי הברייתא דאבני קודש צריך שתהא חציבתן בקודש אבל בנחצבו להדיוט אסור ס"ל לר"ח בשם ר"י דבמחלוקת הוא דלחד תנא דברייתא מותר והילכך מוקי האי ורמינהו דפרכינן על העושה כלי לגבוה עד שלא נשתמש בו גבוה דתני חדא מותר ותני אידך אסור. מוקי כתנאי מהברייתות הללו דלחד ברייתא עד שלא נשתמש בו הדיוט מותר לגבוה ואזיל ר"ח בשם ר"י בחד שיטה דהא דתנינן דנעשה להדיוט אסור לגבוה הוא במחלוקת דלחד תנא מותר וע"ז מסקינן דרב חונה בשם רבנן דתמן נחלקו על ר"ח בשם ר"י דאשכח תנא בברייתא דס"ל בשנעשה להדיוט מותר לגבוה והילכך מוקי הנך ברייתות במחלוקת זה אינו תיפתר שבא מתרומת הלשכה שהמעות היה מתחלה מתרומת הלשכה וצריך לכתחלה לעשותם לגבוה הילכך אף אם שינה בהם ועשאם להדיוט מותר לגבוה כגון שלא נשתמש בהם אבל העושה כלי להדיוט ממעות הדיוט אף שלא נשתמש בו הדיוט אסור לגבוה וליכא תנא דס"ל דפליג בזה בעושה כלי ממעות הדיוט להדיוט שיהא מותר לגבוה ע"כ לית ש"מ כלום ודו"ק:
התיב רבי חייא בר בא והא כתיב ושחט והזה כו' לא הוכשרה באשה כאיש. פי' וא"כ מדפסול באשה ע"כ דפסולה נמי בזר א"ל הרי הזיי' מימי' הרי היא כשירה בזר ופסולה באשה א"ל תמן לית כתיב בהן וליידא מילתא כתב איש להכשיר את הזר פי' בתמיה למה לן האי איש להכשיר את הזר דהא ממילא ידעינן מדלא כתב כהן אלא ע"כ איש למעוטי אשה ואיש דווקא ולא אשה היא איש היא אשה בתמיה ברם הכא כתיב כהן היא זר היא אשה א"ת כשירה בזר תיכשר באשה לפיכך לא דמי להזייה דהתם אף דפסולה באשה כשירה בזר מכיון דלא כתיב כהן וע"כ כשר בזר ואשה פסולה מדכתיב איש אבל הכא דכתיב כהן מהכ"ת למעט אשה יותר מזר:
ויעשו דדין זה ע"ג זה. פי' דמקשה למה לא עשה ב"ק יותר מי"ב דדין וע"כ הוא משום דלא היה מקום מחזיק יותר מי"ב דדין [עיי' בתוי"ט ז"ל דמיגע למצוא מקום על י"ב דדין] ע"ז מקשה נהי דבהיקף לא היה מחזיק יותר מי"ב דדין הא יכול לעשות ב' מדרגות דיעשה דדין זה ע"ג זה ע"ז משני א"ר יונה כיום מרובה של תמיד ר"ל דהא דעשה במספר י"ב דדין הוא משום דצריך י"ב ליום מרובה של תמיד דבשבת בי"ב כהנים היה נעשה התמיד והיה צריך כדי שיהא שנים עשר אחיו הכהנים העוסקים בתמיד מקדשין ידיהם ורגליהם בב"א כדאיתא בבבלי ולזה היה צריך המספר י"ב וע"כ לא היה צריך יותר:
העליון משום כלי פחות ברובו והתחתון אין בו משום אוירו של כלי. בתמיה פי' דהירושלמי קאי בשיטתיה דר' ישמעאל דס"ל במס' סוטה דף ט"ו ובירושלמי בפ"ב שם דמי כיור מי מעיין הם דהוא בעצמו היה מי מעיין ומבואר היטיב בתוס' הרי"ד ע"כ מקשה האיך הוי מעיין הא הוי מים שאובין דהא הוי כלי ומשני אריב"ל אמת המים היתה מושכת לו מעיטם והיו רגליו בדרום פחותים כרמונים ונתבטל מתורת כלי והוי מעין ובתשובה בענין מקוה הארכתי בזה: