מניין שהוא מחוור בעשה. עיין במס' מע"ש ועיי"ש בדברינו מבואר כל הסוגיא בע"ה ביאור מספיק:

תני ר"ח לא יאמר עונש במלאכה שא"צ הייתי למד מן העינוי מה אם העינוי הקל חייבין כרת מלאכה התמורה אינו דין שיהו חייבין עליה כרת הא לא נאמר עונש במלאכה אלא ליתן אזהרה לפניו. ואח"כ גמרינן ג"ש עונש עונש עינוי ממלאכה מה עונש שנאמר במלאכה אזהרה לפניו אף עונש שנאמר בעינוי אזהרה לפניו אר"ז הדא אמרה למידין מג"ש אפילו מופנה מצד אחד אר"י ולא דר"ע היא פי' הק"ע ז"ל דכל סתימתאה אליבא דר"ע היא והפ"מ ז"ל מפרש דלמה לך לדייק מדר"ח דהא מדר"ע דהוא קודם דר"ח מוכח והנה הכי פי' האמיתי בע"ה לפענ"ד דהא תני ר"ח דעונש הנאמר במלאכה מיותר דהא ידעינן ק"ו מעונש דעינוי הקל מלאכה החמורה לא כ"ש דחייבין עליה כרת [וע"כ כיון דמיותר הוי ג"ש מופנה מצד אחד] והנה לכאורה קשה הא קי"ל אין עונשין מן הדין וא"כ האיך יליף ק"ו על חיוב כרת מעינוי אך בירושלמי במס' יבמות פי"א גרסינן וכר' ישמעאל דר' ישמעאל אומר למידין מק"ו ואין עונשין מק"ו עיי"ש והיינו דאמרי' הכא א"ר יודן ולא דר"ע הוא פי' דע"כ הא דתני ר"ח הוא כר"ע דס"ל עונשין מק"ו דר"ע אמר ג"כ למידין בג"ש אע"פ שאינה מופנה אבל לר' ישמעאל דס"ל אין עונשין מק"ו ע"כ לא קאי אליבא הא דתני ר"ח וכן ג"ש שאינה מופנה ס"ל ג"כ אין למידין ממנה ובאמת לדידיה אזהרה גבי מלאכה ג"כ לא גמרינן מהא דמיותר עונש במלאכה דלדידיה לא מיותר עונש גבי מלאכה כלל ועיין ברפ"ק בירושלמי במס' יבמות דמפורש כן דיליף ק"ו שאר עריות מאחות אשה פריך עד כדון כר"ע כר' ישמעאל ומשני דלר' ישמעאל' יליף במה מצינו הרי מפורש כדברינו וז"ב בע"ה ודו"ק:

תני ר"א בן יעקב אומר נאמר בעצם וכו' במלאכה וכו' עד כדון כר"ע. פי' דס"ל דג"ש שאינה מופנה למידין כר"י תני ר"י והיתה וכו' בחודש השביעי הקיש עינוי למלאכה מה מלאכה שאסרתי לך מלאכה שחייבין עליה כרת פי' במקום אחר כגון בשבת כדאיתא בר"פ אף עינוי שאסרתי לך עינוי שחייבין עליה כרת פי' דהיא אכילה דחייבין עליה כרת במקום אחר וזה גבי אכילה ולא שישב בחמה ויצטער כדלעיל בר"פ ע"כ חזינן דר' ישמעאל לא יליף מג"ש עינוי למלאכה אלא מהיקש דבחודש השביעי וכמו כן יליף ללילה כמו דבמלאכה ביום ובלילה אף עינוי ביום ובלילה ועל היקש אין משיבין:

סליק פירקא וכולא מסכתא ברחמי ובסייעתא דשמיא: