אלא שנטל מלא חבל כו' שנאמר ים ודרום ירשה כו'. מפרש"י בחומש הוא ים כנרת אבל ים הגדול במערב א"י הוא ופי' הכתוב ים כנרת שנפל בחלקו וגם מצדו לדרום כדי צורך להם מלא חבל של מצודה היה להם ירושה וק"ל:

שאין לו בהר ובשפלה ובנגב ובעמק שנאמר פנו וגו'. בעמק לא נזכר בקרא מפורש ואפשר דהיינו חוף הים דכתיב בקרא ועיין בפרש"י בחומש:

וכן אתה מוצא בכנעניים כו'. פרש"י אע"פ שכתב כאן הר האמורי כנעני ופרזי כך היו כו' ע"ש ולפי זה ל"ג ובאמוריים שלפניהם כו' וק"ל:

גזרתינהו לשקיך בגיזרא כו'. עיין פרש"י ובערוך בערך גזר ועוד נ"ל לפרש ע"פ מה שאמרו פרק במה בהמה גבי ולא ברצועה שברגליה דעבדו ליה לגיזרא ופרש"י בהמה שפסיעותיה קצרין עושין לה כו' ולזה אמר בדרך משל ממש לזה שהייתי עושה לך לגיזרא דפרזלא שהייתי מרחיב לך פסיעות שוקייך וק"ל:

שבילי הרשות כו' מה הבריות מזיקות לו כו'. הא דפשיטא לן פ' כיצד הרגל בדר בחצר חבירו שלא מדעתו אם הוא חצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר דא"צ להעלות לו שכר היינו מהך דהכא מיהו משמע התם שלא מדעתו דוקא אבל אם הוא מוחה יכול למחות ואין כופין אותו על כך כי הכא ויש לחלק כיון דדרך החצירות להשכיר גם אם זה הוא לא קיימא לאגרא יכול הוא למחות ולא מיקרי רע מה שאין כן הכא דאין דרך למחות לילך בשדות פנויות וכופין אותו על כך מקרא דאל תמנע טוב וגו' וק"ל: