ואמר דהיינו דאמר ר"א מפני מה כו' זרת זו קמיצה כו' מ"ט משופות כו'. יש לכוין בזה האי קרא דמייתי דכתיב לעיל מיניה ויד תהיה לך מחוץ למחנה וגו' ר"ל שהיד בכלל אצבעותיך תהיה כל חדא וחדא מלתא מחוץ למחנה מלחמה דהיינו במחנה שכינה הוא דצריך חלוקן דאמר מר זו זרת וזו קמיצה כו' אבל במלחמה אין אתה צריך לה כמ"ש אל תאמר כחי ועוצם ידי וגו' וכמ"ש בענין ולתת אויביך לפניך שאין אתה צריך לגבורת ידך אבל מ"מ יש צורך מה במלחמה בשיפוע יתידות ואצבעות ידיך שתניח אותן על אזנך כו'.

ואמר מפני מה כו' והאליה רכה שאם כו'. מבואר לפי טבע הבריאה הסחוס של האוזן הוא קשה שהוא מקבל הקול שיכנס לתוך האוזן גם כי הוא מכסה לאוזן שלא יפול בו שום דבר אחר אבל הרך שלמטה לפי טבע הבריאה אין לו מקום כאן אלא לצורך שאם ישמע כו' שיכוף לתוכה ממטה למעלה:

אל ישמיע כו'. אחר שאמר לעיל באיסור לשמוע דבר שאינו הגון והוא דבור [האסור] הוסיף בזה שגם הדבור המותר כגון דברים בטלים שאינן צריכין אל ישמיע את אזניו אלא לדבור המצות משא"כ בשאר חושים כגון בחוש הראות שאין אתה מוזהר להעצים עיניך מראות דבר המותר ואמר הטעם מפני שהן נכוות תחלה כו' ר"ל שבקל יבא משמיעת דבור הבטל לידי שמיעת דבור האסור שע"כ היא נכוות תחלה לשאר אברים ששאר החושים יוצאים ממנה לפי שהאיסור מצוי בו יותר: