וא"תאלכה כו' ושקויי דברים שהאשה כו'. משום דשקויי סתמא משמע יין שהוא סתם משקה שהמים כבר נזכרו במפורש גם חבירו שמני מוכיח עליו דהיינו תירוש ויצהר וע"כ הוצרכו לדרוש מלשון תשוקה וק"ל:

ואחרי שתה שתה ולא שתתה כו'. אע"ג דכוס אחד יפה לאשה כדלקמן מ"מ אשמעינן דלא שתתה יותר מהשיעור ואין להקשות נמי דלמא לא שתתה משום שהיתה מתענה כמ"ש ולא תאכל דמ"מ לכתוב אחרי שתתה ויהיה פי' אחר שעת שתיה כמו אחרי אכלה כמ"ש התוספות וק"ל:

שומרת יבם היתה ולא ענו כו'. דלקמן פ' מציאת האשה אשכחן דפסקו לה ד' מאות זהובים לקופה של בשמים כו' וענו אחריה אמן וע"כ אמר דהכא לא קאמרי אחריה אמן משום דהיתה השתא שומרת יבם והתם בבעלה קיים איירי וק"ל:

אמר רבא ל"ש אלא שאין בעלה עמה אבל בעלה עמה כו'. נראה דלא קאי אלא אשנים כדאמרינן לעיל בפני בעלה ב' כוסות אבל ג' שתובעת בפה בבעלה נמי אסור דהוה מבני חצופה כדאמרינן בנדרים ואפשר דבבעלה עמה אינה תובעת ע"י ג' ודו"ק:

השתא אין מעיקרא כו'. ומטעם זה קאמר בב"ר ר"פ לך לך דהדרך ממעט פריה ורביה:

קטלת לך תלתא ואתת כו'. דלכ"ע במתו לה ג' אנשים שאסור לישאנה ונקראת קטלנית כדאמרינן ס"פ הבא על יבמתו ובת רב חסדא חשדה שעשתה כן שישאנה רבא מתוך יפיה: