מנין שנשבעין לקיים את המצוה שנאמר נשבעתי גו' והלא מושבע ועומד כו'. ואגופי' דקרא דכתיב נשבעתי ואקיימה גו' לא הוה קשיא ליה והלא מושבע ועומד כו' משום דאיכא לפרושי אה"נ אהך שבועה דהר סיני קאמר כבר נשבעתי בהר סיני ועתה אקיימה אלא ארב דמפרש לה אשבועה דהשתא פריך והא מושבע כו' ומשני דלא שבועה ממש קאמר אלא דשרי איניש לזרוזי נפשיה ובהכי יתיישב ההיא דבפ' המפלת תשבע כל לשון גו' זה יום הלידה שמשביעין אותו תהי צדיק ולא רשע כו' דשבועה זו למה והלא מושבע ועומד כו' אלא דהך שבועה נמי אינו אלא לזרוזי נפשיה ובמסכת נדה עי' תירוץ אחר בזה:

האומר אשנה פרק זה כו' נדר גדול נדר לאלהי ישראל כו'. אבל שבועה שהיא בשם ודאי דליכא לספורי ביה דדעתו לשמים אלא בזה הלשון שאמר אשנה פרק זה כו' איכא לספוקי ביה לפי מה שאמרו לקמן פ' קונם יין לאהבה את ה' שלא יאמר אשנה שיקראוני רבי כו' הנה גם זה לא פירש דבריו ושמא כוונתו שלא לש"ש ולא חל הנדר בדיבור בעלמא אלא במתפיס בדבר הנדור ולהכי קאמר דאפ"ה נדר גדול נדר לאלהי כו' דמסתמא כוונתו לש"ש ולא מחזקינן אינשי ברשיעי וחל הנדר בדיבורא בעלמא לדבר מצוה כמו בצדקה ואין מתירין נדר כזה כדלקמן פרק ב':