דכתיבותיטב לה' משור פר אם כו' פרש"י ותיטב לה' תפלתי משופר ובשור משתעי קרא עכ"ל עיין ע"ז בחידושי הלכות:

אין כ"ג נכנס בבגד זהב לפני כו' לפי שאין קטיגור נעשה סניגור כו' והא דאמרינן קח לך עגל בן בקר יבא עגל ויכפר על מעשה עגל למאי דמסיק הכא מבפנים קאמרינן ניחא דקרבן העגל מבחוץ היה מיהו יש לתת טעם בזה שנאמר דדבר שהוא קטיגור מבפנים יהיה סניגור וכפרה מבחוץ ועיין ברא"ם בפרק שמיני.

קורין לדכרא יובלא כו'. מפורש בפ"ק:

קורין לנדה גלמודה מאי גלמודה גמולה דא כו' ברוב המקרא כתיב גלמוד בלשון זכר בלא ה' אחרונה וי"ל ג"כ בלשון זכר גמול דא ע"ש יחיד המופרש ומובדל כנדה מכל כמ"ש בכפן ובחסר גלמוד מיהו בב"ר דריש ליה נמי בלשון נקבה בחסר ובכפן הוי רואה את אשתך כאלו היא גלמודה דהיינו כנדה:

היו קורין למעה קשיטה כו'. והיינו דכתיב ויחן את פני העיר ואמרינן פרק ב"מ מטבע תיקן להם דהיינו מטבע קטנה כגון מעה שהיא ששית הדינר תיקן להם שלא היה להם מקודם והוא ודאי תיקן לישא וליתן כפי הצורך במטבע קטנה:

מי שת בטוחות וגו' אילו כליות כו' שהם שני יועצי הלב כמפורש פרק הרואה: