לאתוי' לחכה נירו. בתי"ט הקשה לר' יוחנן דמחייב טמון לאתוי' מאי ותי' דלר"י אתי' לאתוי' כלים כמ"ש תוד"ה אש לפטור בו כו' הנה מ"ש לר"י לחייב כלים הוא תמוה דהא לר"י בבור נמי מחייב כלים וצ"ל לחייב אאדם לולי דקלב"מ אמנם בלאה"נ דברי' תמוהים דשביק תי' הש"ס לחכה נירו וכן הק' בס' משנת חכמים והנלע"ד דלר"י דמחייב אנזקי כלים בבור ואפי' נזקי כלים ישנים שאינם מקלקלים בהבלא כמ"ש תו' א"כ גם בור מועד לאכול שאינה ראוי לה וא"כ לפמ"ש הרא"ש דנותני' להצד השוה כל דיני בור א"כ ממילא הוה ידעי' לחכה נירו באש מנזקי כלים ישנים בבור והש"ס דמשני לחכה נירו היינו למאי דקי"ל כשמואל בור לחבטה וא"כ הוה הכל ראוי אבל מ"מ לרב דמשום הבלא אין תי' הש"ס מספיק מש"ה כ' תי"ט תי' לכ"ע וק"ל:

תאמר הני דברשות. הק' תו' למ"ד שור לרגלו כו' נראה דאבריתא לק"מ מ"ט מחייבי פותקי' ביבותיהן ברה"ר דדיו כרגל די"ל דנילף מביניהו דבור וקרן מועדת וכ"כ בנימוק"י וא"כ לדינא לק"מ רק אשקלא וטרי' דש"ס דקאי אמתני' דלא מיירי מקרן ומשמע דמייתי לי' מרגל ובור ומהא קשי' להו ועברא"ש וצל"ע וק"ל: