איזהו נשך כו' המלוה סלע בה' דינרין. נקט בכה"ג שהוא חומש דבמלוה סלע בסלע והוסיפו עליו עד חומש מותר כדאי' בב"ק צ"ח וע"ש ברא"ש קמ"ל דהכא שמתנה בתחלה להרבות להדי' דינר א' הוה ריבית דאורי' אפי' לא זילי פירי ובאוכל נקט סאתים חטין בשלש ולא נקט נמי ד' בחמשה משום דלא פסיקא ליה דבדבר מאכל מותרים ת"ח להרבות עד חומש כמבואר בש"ע סי' ק"ס אך הש"ך כ' שם דוקא חומש מלגו ולא מלבר וא"כ אסור ד' בחמשה: המרבה בפירות. נראה היינו טעמא דקרי לי' תרבות ומרבה בפירות משום דמיירי בלקח בהלואתו וקי"ל אין קונין במלוה נמצא זה המוכר שהי' מעותיו של זה מובלעים בנכסיו וחייב לזה ואלו היה רוצה היה לוקח היין עתה בל' דינרין שהרי יצא השער ואז היה משמר היין אצלו עד שיצטרך זה ואנינו נשוך אבל זה מתרבה שלא היה יכול לקנות בהלואתו שאין קונין במלוה:

ותיסברא דאיכא נשך בלא תרבית כו'. עי' גי"ת שהק' דקי"ל האומר תן מנה לפלוני ואלוך אלף זוז ה"ל ריבית דאורי' א"כ ה"ז נשוך והונו של זה אינו מתרבה ועי' קדושין ח' א' וברשב"א שם דבכה"ג חייב לשלם מדין ערב ונמצא זה פוטרו מערבונו מפני הנאת המלוה וה"ל כאלו הונו מתרבה ובמעי' חכמה הקשה מלעיל י"ד ב' המוכר שדה ונמצא שאינו שלו. גם לדידי הוה ק' לי לשי' הראב"ד דמייתי רא"ש בב"ק צ"ח א' הנ"ל ע"ש ואמנם כד מעיינת שפיר ק' אלו יש להם תירץ ואין להאריך בכמה דברים כאלו:

לעבור עליו בב' לאוין. ולמאי דקי"ל דאין לוקין על לאוי ריבית דניתנו לתשלומין א"כ לא נ"מ מידי אלא לקוברו בין רשעים גמורים כביבמות ל"ג ב' ויבואר לקמן אי"ה גבי לא תגנובו ע"מ למיקט וערמב"ן עה"ת פ' בהר מה שפי' ע"ד הפשוט למה נקט נשך בכסף וריבית באוכל דוקא ודפח"ח: