א"ר בא תחומין עשו אותן כמידת הדין וכו'. נ"ל פירושו דהואיל והאי מלח ותבלין נבלע ונתערב בתוך העיסה ואפילו אי היה גזל כה"ג ובעליו צווחין תן לנו מלח ותבלין בעינא ואפילו מלח סתרוקנית שלא נשתנה אין לו אלא דמי מלח ודמי תבלין ואין הבעלים צריכין להפריד העיסה ולהוציא חתיכת המלח והתבלין ממנו ומכ"ש שלא יסחטו מימיו להחזיר לו מימיו אם היה אפשר דהיינו בכלל תקנת מריש שבמשנת גטין נ"ה ע"א וא"כ מכ"ש כשהשאילה לה ומרצונה של האשה נתנה לה ואינה חייבת לה אלא דמים ונהי דאמרינן דלא מהני מחילה ולא מתנה לשביתה שיש בין השמשות על שם בעלים הראשונים מ"מ די לנו כשהוא בעין אבל כשתבע בכפלים מן ההיתר כבר בטל שמה של הראשונים אפילו בגזל מכ"ש כשרצונה למחול ע"כ אמר שעשו תחומין כמידת הדין של תורה דמקעקע כל הבירה ומחזיר מריש לבעליו הכי נמי אין מועיל זה מה שנבלע ונתבטל בכפלי כפלים מן התורה ולעולם שם בעליו עליו לענין תחומין כנ"ל ודלא כבעל קרבן עדה כי דבריו צריכין עיון ע"ש כי היכן מצינו מן התורה דשאלה והלואה קונה בלא משיכה דוקא במכירה קונה בכסף לר' יוחנן אבל שארי קנינים א"א בלא משיכה והוא פשוט:

רבי אומר אלו ואלו וכו'. מבואר להדיא דאיכא כאן איסור תחומין ורוצה להוכיח מכאן דמותר לטלטל מה שבא חוץ לתחום ואנן לא קיי"ל הכי וא"כ מוכח מזה דרבי לא ס"ל מוקצה מחמת איסור דרק מוקצה מחמת ייחוד לסחור ולחלוב ולגדל וכדומה וכהס"ד דש"ס חולין דמוקצה מחמת איסור קיל משאר מוקצה. ועיין בתוס' שבת י"ט ע"ב ד"ה הני כרכי ותוס' שבת מ"ה ע"ב ד"ה דבריו וכו' ובמג"ש שם ועיין מ"ש אני עני בחי' על שיטת מוקצה גבי הורה במנורה כר"ש בנר ויובנו דברי אלו: