כיון ששמע משה כן אמר כו' התחיל ואמר מזמור לתודה כו'. ובילקוט [) לפלא כי לא נמצא זאת בילקוט ואולי נמצא זאת במדרש אחר.] גבי מזמור לתודה אמר כשנכנס אדם לבהכ"נ ואמר הוא עשנו ולו אנחנו עמו וכו' ישמח שמחה גדולה. נ"ל דיל"ד אמרו הריעו לה' כל הארץ וחזר ואמר לנוכח עבדו את ה' בשמחה משמע לישראל מדבר ולא לכל הארץ ועוד שינוי לשון הריעו ושוב אמר בשמחה ולא בתרועה. וי"ל דנוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא וכתב תוס' פ"ק דע"ז דוקא או"ה אבל צדיקי ישראל אשרי להם ולדורם. והנה תרועה הוא גנוחי וילולי ע"כ אמר הריעו לה' כל הארץ בבכי ואנחה כי נוח להם שלא נברא אבל אתם ישראל עבדו את ה' בשמחה ובואו וכו' כי דעו את ה' אלקים ואשרי לכם. אלא לכאורה אחרי שמענישים על הספיקות אין כאן שמחה אפי' לישיראל כי שגיאות מי יבין. אך כבר רמז בס' החינוך דמשו"ה מענישים על הספיקות כי לולי שכבר עבר על איסור ודאי היה הקב"ה משגיח עליו שלא תבוא ספק עבירה על ידו. והיינו דקאמר היא עשנו וכו' וצאן מרעיתו פי' שמשגיח עלינו כצאן מרעיתו שמשגיח הרועה על מאכלו ומשקה שלו ה"נ רגלי חסידיו ישמור מכל מכשול. והנה יש ראיה להחינוך הנ"ל מוידוי על אשם תלוי ועל שעיר המשתלח המכפר על הספיקות ומה וידוי שייך על הספק אע"כ הקב"ה משגיח ואילולי שחטאו כבר לא בא ס' על ידו. והיינו כששמע מרע"ה שעירים על לא הודע היה מצטער איך יצטרך כפרה על הספיקות א"כ מי יעמוד במשפט אך כששמע והתודה מזה מוכח כי רגלי חסידיו ישמור אמר מזמור לתודה כנ"ל: