אמר ר"י בי בר בון טעם דרב אברהם אסור בכל נשי ישראל וכו'. וקשה דרבותא ה"ל לומר יעקב אסור בנשי ישראל ונשותיו באנשי ישראל דאסורים משום אשת אבי אבותיו אעפ"י שאינו אמו ודוחק לומר דרב פליג אברייתא דנשי אבותיו אין להם הפסק (וברמב"ם באמת ממשיל ביעקב וכן בש"ע) וי"ל דס"ל להירושלמי שניות דר"ח יש להם הפסק אם לא שיהיה משני צדדים בנו מאשתו ממש ולא מאנוסתו ואלו פלגשי יעקב היה להם דין מפותה להפוסקים פלגשים בלא קידושין וכמה מפרשים התנצלו על ראובן בזה ששכב עם בלהה ולפ"ז אזדא ליה ראיות הרמב"ן שהביא הרא"ש פ"ב דיבמות מזה הירושלמי והקצרתי וק"ל:

אי תימר תורה. עיין בתשובת מהרי"ל רס"י פ"ה ונ"ל דלמהרי"ל א"א לפרש כמו שפרשוהו האחרונים וא"ת תורה היא היינו שהוא דאורייתא ממש מפרשת עריות דזה לא יעלה על הדעת מהיכי תיתי לחייב עליו כרת. אך דא"ת תורה היא ר"ל דינא הוא ככל שניות ולא רק משום מראית עין בעלמא וע"ז מייתי מרצפה ומדאמר ליה נביא נשי אדוניך בחיקך נמצא שהותרה אשת חמיו להדיא עפ"י נביא וכללא הוא כל שהותר בפירוש אין כח ביד חכמים לאוסרו כאשר השריש בכמה מקומות וא"א לשלמה לגזור עליו משום שניות כיון שהתירו הנביא לדוד להדיא אבל משום מראית עין יכולין לאסרו לפי שינוי המקום והזמן כמ"ש בקעה מצא. וזהו נ"ל שפירש מהרי"ל בדברי הירושלמי. ועיין עוד פי' אחר בשו"ת ח"ס אהע"ז סי' ל"ח ד"ה מיהו: