ר"פ שני דייני גזירות. בסדר המשנה שבירושלמי גרסי' במשנתינו גזילות ועיי' פ"י מ"ש בזה. ולפמ"ש בירושלמי שלכן נתכנו בלשון גנאי גזילות מפני שלא מיחו כל צרכן ע"ש וא"כ לא הוה פריך הש"ס דלמא ג' דייני גזירות הי' וב' מהם לא מיחו ואותן חשיב במתני'. וכשתני שלשתן קורא אותן גזירות. אע"כ עיקר הגירסא במתני' גזירות ובברייתא גזילות. וניחא למ"ש תוס' דחנן המצרי הי' גדול ביוחסין ויראה דעי"ז היה בידו למחות יותר מחנן בן אבישלום אעפ"י שהי' גדול ממנו בחכמה ע"כ לענין גזילות מקדים חנן המצרי שיש להאשימו יותר על שלא מיחה כל צרכיו. עיי' פ' במה בהמה רישך בקרירא ורישא דרישך בחמימא ושמואל הי' גדול בתורה ממר עוקבא ואפ"ה הי' שמואל בחוץ לענין למחות בעוברי עבירה:

לא ספקו אעפ"י שלא רצו. יש לעיין מ"ט לא רצו הרי לא ספקו וי"ל לא מחמת היוקר לא ספקו אלא שנתוספו להם בני בית וס"ל דאין להטיל כל זה על הציבור. אבל האמת אינו כן כי צריך להספיק לכל צרכי בני ביתו והנלוה עמהם כמ"ש רמב"ם. ומהכא יש להוכיח כן דאל"ה לא ידעתי מנ"ל כן ובתשובה בארתי יותר: