יתמא וארמלתא שלח ופוק. בריא"ף גרס לי' בתרי בבי יתמא שלח ופוק ארמלתא שלח ופוק ולטעמי' דמחלק ביניהם דיתמא היינו לקיט הבעה"ב משלחו ברצונו ומציגו ערום. משא"כ ארמלתא דוקא כשנתאלמנה דמשמיא קנסוהו. אבל כשמגרשה לרצונו בלי שסרחה אינו משלחה ערטלאי. דבלקיט המלבושי' הם רק לטובת והנאת הבעה"ב אבל באשה הוא גם לטובתה ע"כ לאו כל כמיני' להפסידה זכותה. ויש להביא ראי' מש"ס דמפיק ממתני' כרב כדמעיינת בה. וקשה היכי רמיזא. ונ"ל דיל"ד תרתי חדא מ"ט לא קחשיב נמי לקיטו דאין לגזבר בבגדי לקיטו. ותו אמאי לא אמר סתם אין לו במה שנתן הבעל לאשתו ומה לו להאריך. אע"כ בבגדי הלקיט יש לו מפני שהם רק להנאת הבעה"ב ובמתנת אשתו פשוט הוא דאין לו דהוא רק לטובת האשה כמ"ש הראשונים דמתנות שאינם תכשיטים ומלבושים אין שמין אמנם מלבושי' שהוא להנאת שניהם קמ"ל דאין לגזבר בהם: