לכל יש כתובה כו' מה שהקשה מהרש"א כאן י"ל דבודאי היכי דאוכל פירות א"כ בכל שנה אוכל פירות הוה שכיח טפי מכתובה אבל היכי דמוחל הפירות ובמחילה א' נמחלו כל הפירות לעולם א"כ כתובה שכיחא טפי דלכל יש כתובה וכו' וק"ל:

תניא ר"נ דאומר וכו'. הרמב"ם פסק כר"מ וכ' לח"מ כיון דהלכה כר"מ בגזירותיו ובעילתו זנות ממילא הוי איסור ולא ממון ותנאו בטל ויפה כיון. אך מ"ש רמב"ם דאפי' כותבת התקבלתי לא מהני. הוא תמו' מש"ס דב"ק כמ"ש תוס' לעיל ע"א ד"ה מני וכו' דמוכח שם פ"ט ע"א דלר"מ ע"כ כתיבת שובר מהני. ונלע"ד דודאי לר' יהודה נהי דס"ל עבדי' חיזוק יותר משל תורה מ"מ כתיבה מהני. כיון דבשל תורה בממון אפי' אמירה מהני. א"כ בדרבנן מעלי' חד דרגא ואמירה לא מהני. אבל כתיבה מהני. ולר"מ נמי דהוי איסור שהרי בעילתו זנות מ"מ הא ס"ל דאפי' באיסור לא עבדי' חיזוק אלא כשל תורה ולא יותר היכא דליכא קנסא כמ"ש תוס' ד"ה הא כו' מההיא דפ' הזהב. וא"כ תנאי בע"פ לא מהני. ובכתיבה מהני. אך לדינא קיי"ל עשו חיזוק יותר משל תורה וס"ל נמי כר"מ בגזירותיו דהוה בעילת זנות ואי הוה של תורה לא הוה מהני תנאי בע"פ והשתא בדרבנן עבדי' חיזוק יותר חד דרגא דאפי' כתיבה לא מהני וק"ל: