סבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא. לפמ"ש הר"ן דהוה ס"ל דוקא קרקעות אימעוטא ולא שיעבוד קרקעות א"כ י"ל דרמב"ח הוה ס"ל שטר העומד לגבות כגבוי ועומד דמי וה"ל כאלו הבעל נשבע ונוטל והקשה לו רבא ממ"נ אי בעיניך כגבוי ועומד א"כ אין נשבעי' על הקרקע דהשתא ל"ה רק שיעבוד בעלמא אלא קרקע ממש. ואי לא כגבוי דמי א"כ הא כל הנשבעי' שבתורה נשבעי' ולא משלמים. ועיי' בסמוך אי"ה:

**שבועה דאוריי'**פי' רש"י דהנפקותא להיפוך שבועה. יפה כ' פני יהושע ובתומי' דלא הו"מ לפרש לענין תכסיס השבועה דכיון דס"ל דפוגמת וע"א הם שבועות דאורייתא ובחדא מחתא מחתינהו במתני' דשבועו' פוגמת וע"א ויתומים ומשועבדי' ושלא בפניו שהם שבועות דרבנן ש"מ ס"ל לרמב"ח חדא תכסיס לכולהון בנקיטת חפץ וע"כ הוצרך רש"י לפרש לענין היפוך שבועה ונ"ל דגבי ר"פ הוכרח רש"י לפרש הנפקותא לענין חומר השבועה דקשה מה פיקחו' שיוסיף ויתן עוד הפעם מעותיו ויעשנה אנפרות וכן הקשה בתומי'. והי' נ"ל לרש"י דמיירי ר"פ אחר שכבר נשבעה האשה להפיס דעתו של בעל והוצרך לפרוע לה. יהי' פיקח ויתן לה הפרעון בפני ב' עדים עם סהדי קמא. ויחזור ויתבע אותה פעם ב' על הפרעון הראשון ע"י ע"א אעפ"י שכבר נשבעת על זה מ"מ כיון שהשבועה הראשונה הי' רק מדרבנן ובלי נקיטת חפץ צריכה לחזור ולישבע עתה בנקיטת חפץ דקיי"ל האי דיינא דאשבע בה' אלקי ישראל בלי חפץ הוה טעה בדבר משנה וחוזר נמצא דברי רש"י מוכרחי' בדר"פ. ומיושב קו' תוס' מרש"י דגיטין פ' השולח דשמואל דאמר אשבעה חוץ לב"ד מצי סבר כרמי בר חמא. אבל בדרב פפא מוכרח כפירש"י דשמעתין: