באמת אמרו מוזגת לו הכוס. לכאורה י"ל כיון החמרנו עליהם לשמרם בין האנשים והנשים ממילא תו לא חיישי' לקריבות ושרי' במזיגת הכוס משא"כ בנדה ועיי' כה"ג בשבת י"ג ע"א גבי לא יאכל הזב וכו' דיעות איכא ושינוי ליכא ע"ש וק"ל. ומזה יש ראי' לדעת הראב"ד ז"ל דביום מותרי' בייחוד ויש לחוש ליחודם ביום שוב מצאתי מ"ש בזה פ"י ז"ל ומ"ש מהרש"א אהראב"ד דמקיל במזיגת הכוס אפי' באבילות דהכא וכן הקשה הש"ך ססי' שמ"ב ולפע"ד י"ל להס"ד דאבילות קילא לי' משום שמיקל באיסורא דרבנן א"כ צריכי' להוסיף עליו גדרים יותר מבאיסורי תורה. משא"כ למסקנא אבילות חמירא לי' וכמ"ש הרא"ש. ורק אבילות דהכא דלאו משום דקילא לי' מילי דרבנן אלא משום דחזו אנן מקלינן לי' לנהוג ימי המשתה תחלה כמ"ש סבור הוא דקיל לי' לדרבנן בעצמם משום כן עשו לו סימני' דחמירי' לרבנן והיינו שיהי' ישן בין האנשי' וכו' וממילא יודע לו שהוא כשארי איסורי דרבנן ואין צריך גדר דמזיגת הכוס ועמ"ש הש"ך קרוב לזה אבל מ"מ לא נחית למ"ש.

לא עמו בבית עמ"ש תוס' ונדחקו לדברי רשב"א ע"ש ולולי דבריהם היתי אומר עמו במטה הוא בבגדו והיא בבגדה קאמר עמ"ש ברא"ש דשמעתין שוב מצאתי ג"כ מ"ש בזה פני יהושע ע"ש.