תיובתא דבר פדא וכו'. משמע מהר"ן דלרבא ודאי הוה תיובתא ולא ניחא ליה במה שפי' הרא"ש דלרבא רישא וסיפא בקדושת הגוף ובהגה' אם לא אמר מעכשיו. והא דאצטריך תרווייהו חד אי לא הדר ביה וחד אפי' אי הדר בי'. כמ"ש הר"ן עצמו וז"ל וכ"ת מאי קמ"ל הא תנא ליה רישא וכו' י"ל אי מהתם כו' קמ"ל סיפא אפילו הדר ביה וכו'. ונ"ל דס"ל להר"ן דבלא הדר ביה לא אצטריך בבא יתירא דפשיטא ממקדש אשה לאחר שלשים יום וכמ"ש הר"ן ד"ה פשיטא וכו' ע"ש וא"כ תרי בבי למה לי ושפיר כתב דאתותב רבא. אך הרמב"ם פסק כעולא אליבא דרבא ומסתמא דסוגיא משמע דאתותב וי"ל היינו למאי דס"ל לרב המנונא ורבא דהקדש ואשה חד דינא אית להו א"כ קשיא תרי בבי ל"ל דבלא הדר ביה ה"ל כאשה לאחר שלשים יום ואתותב. אבל בהא ס"ל כאביי דאין ללמוד קרבן מקידושי אשה ומ"מ מסברת חוץ ס"ל כרבא דקדושת הגוף לא פקעה שהרי אפילו בשדה אחוזה קיי"ל כר' יהודה (ערכין כה ע"ב) הנ"ל. וברייתא רישא וסיפא בקדושת הגוף וחד אי לא הדר ביה וחד אפילו הדר ביה וא"ש. וע' פי' רש"י וצ"ל דלא מצי לשנויי לרבא תרווייהו בקדושת הגוף ובמעכשיו כפי' רש"י משום דרבא יליף מאשה ואילו אמר היום את אשתי ולמחר מעכשיו לא תהיה אשתי לא מהני ומקודשת לגמרי וה"נ בהיקש: