ובחקותיהם לא תלכו. עיין תוספות נדרים (דף ל ע"ב) על הא דאיתא בגמרא אנשים זמנין דמכסי שהסבירו דמגלו עכ"פ באקראי משא"כ נשים וקטנים לעולם מגלו היינו באקראי ולשון לעולם סובב בין זכרים בין נקבות קטנות. וכתב כן משום דעכ"פ נכון לכסות הראש משום אימתא דשמיא ע"כ דמגלו באקראי. ומ"מ נ"ל הא דבזמננו מקפידים מאד מאד מבלי לגלות ראש ומחשיב את המגלה לפושע לא נהגו אבותינו כן מטעם מנהג פרישות ויראת שמים דא"כ נשים פנויות נמי דלענין זה אין לחלק אדרבא בנשים הוה פריצות טפי שהרי נשואות הוה עוברת על דת אם יוצאה וראשה פרוע. אע"כ לא מטעם חסידות הנהיגו כן אלא מעיקר הדין כמ"ש הט"ז בא"ע סי' ח' מאחר שעשאוהו עע"ז חק לע"ז לילך דוקא בגלוי ראש ולכבד הע"ז בזה א"כ נאסר לנו מן הדין ולא עדיף ממצבה שהיתה אהובה בימי האבות ומשעשאום אמוריים חק לע"ז שנאה הקב"ה ומכ"ש הך. ומנהג זה נהגו בזכרים ולא בנקבות שלהם. אדרבא אית בהו קפידא ביניהם שלא תלכנה בגלוי ראש לבית ע"ז ע"כ לא החמירו אבותינו בגלוי ראש דנקבות פנויות:

הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו. בחי' אגדה שלי כתבתי במתני' איזהו חכם הרואה את הנולד ולא אמר הרואה את שעתיד להיות. והיינו משום מי שמפחד מהעתידות ביותר עליו נאמר אמר עצל ארי בחוץ ברחובות ארצח. ואמרו מן הזהירות שלא תרבה להזהר. ואמנם איש חכם שוקל העתידות במה שכבר עבר וממה שכבר נעשה בעולם כיוצא בזה ומביא ראיה מהעבר על העתיד האפשרי והיינו שאחז"ל הרואה את הנולד שכולל העבר שכבר נולד עם העתיד להולד כבשמעתין וק"ל: