למימרא כי הקדש וכו'. משמע דוקא בנדר אבל בשבועה אה"נ דלא תפול להקדש דוקא אלא לים המלח ע' פי' הרא"ש במתני' ולא משמע כן בפוסקים ובפי' המשנה להרמב"ם. וצ"ל בשבועה שהזכיר שם שמים פשיטא ליה דתפול להקדש רק בקונם אי לאו דהוה כהקדש לא הוה אמרינן תפול הנאה להקדש:

נכסי עליך אם יש לי פרה חוץ מזו וכו'. פי' קושית הש"ס היא למאי דמסיק דאע"ג דאפשר דכוונת הנודר היה לאפוקי דאי אזמניה עליה אפ"ה אסור ליתן במתנה א"כ בנכסי עליך נמי לאסור במתנה. אבל להס"ד לא הוה קשה מידי די"ל בשלמא ככר סתם ככר לאכילה משא"כ נכסי י"ל בהנאה קאמר וכל זמן שהנכסים שלו וכמ"ש פי' הרא"ש אבל ע"כ למסקנא לא נחית להכי דא"כ בככר נמי נימא לאפוקי דאזמניה ופשוט: