או אשר ישחט מחוץ למחנה וכו'. הטו"ז ביו"ד סימן שנ"ג מקשה היכי מיחייב אשחוטי חוץ הא הוה התראת ספק כיון דאיתא בשאלה יעויין שם. ונ"ל ע"פ סברת הר"ש הובא בר"ן נדרים דף ח' ע"ב שיכול ב"ד להתיר אפילו בלי ידיעתו בזה יכונו דברי ט"ז בי"ד סי' שכ"ג דבשחוטי חוץ אנן סהדי דניחא לבעליו להתיר נדרם שלא יתחייב חבירו על ידו וא"כ אפילו אין בעלים לפנינו לא משכחת שחוטי חוץ. ומ"ש בתשו' חו"י משכחת ליה בשמתו הבעלים י"ל בשלהי דבעי' מרבנן מקרא חטאת ליחייב בחוץ וחטאת שמתו בעליה אינה ראויה בפנים ולא מיחייב עליו בחוץ ואפי' חטאת העוף לרש"י בנזיר כ"א ע"ב סוף ד"ה היינו טעמא וכו'. מ"מ מודה רש"י דאינה ראויה בפנים אלא שאינה מתה כמבואר בגיטין כ"ח ע"ב וק"ל: