האילפס והקדרה שהעבירן מרותחין כ' תוספות מכאן אין להוכיח דעירוי ככ"ש דאדרבא דוק מסיפא איפכא כו' ויל"ד בזה דלמא דיוקא דרישא אמת דמותר לערות והא דלא קתני בסיפא אבל מערה הוא היינו לאשמועי' רבותא דנותן לתוכו אע"ג דבשארי דברים אפי' בכ"ש אסור לשרות דמחזי כמבשל כמ"ש תו' לקמן קמ"ל דהכא מותר לתת לתוכו ולעולם ה"ה דלערות שרי כדמוכח מדיוקא דרישא וי"ל דאיכא למימר נמי בהיפך דוקי' דסיפא אמת דאסור לערות ודלא קתני ברישא לא יערה לתוכו משום דר"י דקאי ארישא כדמפרש הש"ס התם ומתיר אפי' לשרות לכן נקט נמי ת"ק לא יתן וק"ל:

לכל הוא נותן. פרש"י תמוה שהוא נגד הש"ס דשבת דהתם מסיק דארישא קאי ר"י אכ"ר וי"ל דהכא ע"כ מוכח דר"ח הוה ס"ל דר"י אסיפא קאי אכ"ש דאלת"ה ק' למ"ל חומץ כלל תי"ל דהקמח נחלט ברותחין ועכצ"ל דבכ"ש היה נותן הקמח כמ"ש רש"י לעיל גבי לא לימחי אינש קדירא בקמחא דאבישנא ע"ש וא"כ כיון דע"כ בכ"ש איירי הכא ור"ח מייתי עלה הא דר"י א"כ מסתמא ס"ל לר"ח דר"י נמי בהכי איירי ולמסקנא דמס' שבת ע"כ יש אומרים דהכא לאו היינו ר"י וק"ל וקרוב לזה מצאתי בשאילת יעבץ ח"ב סי' ק"ד: