כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו כ' קול הרמ"ז מדקדוק לשון כדי שיעלו וירדו דוקא בשבת אחר מנחה שדרך התרנגולים לעלות ולא לירד עוד עד למחר אין כופין דה"ל מבטל כלי מהיכנו וצ"ל אע"ג שבידו להפריחן מ"מ באותה שעה אין דרך להפריחן עיין לעיל מ"ג ע"א תוס' סוף ד"ה בעודן וכו' וחי' רשב"א בשמעתין. והא"ש דמייתי הך דבהמה שנפלה לאמת המים אמתני' קודם פיסקא דתרנגולת שברחה וק"ל:

משום דמקפיא נפשה. מהרמב"ם נראה דגרס דמפקיא נפשה פי' מפקא עצמה מידו של התופסו ותולש כנפים. ונ"ל דאין כוונתו משום תלישת נוצה דהא הוה אין מתכוין כמ"ש מג"א סי' ש"ח ס"ק ס"ט אלא הטעם משום טלטול הכנפים ומשום טלטול דתרנגולת ס"ל כיון דאמת הוא שמגבהת עצמה מן הארץ א"כ חי נושא עצמה ולא שייך משרבטה נפשה ובר"ה פטור כה"ג וממילא ליכא למיגזר אטלטול. וממ"נ אי לא תגביה עצמה מן הארץ הרי היא כעגלים וסייחין שהתירו משום צער בעלי חיים כמ"ש הר"ן ואי מגבהת עצמה א"כ לא משרבטא ולית בזה חיוב חטאת בר"ה ולא גזרו טלטול בחצר אך משום טלטול הכנפים שנושרין דמפקיא נפשה מן יד התופס כנלע"ד: