(א) **אמון פדגוג.**יתכן שכל אלו מתפרשין על לשון פדגוג וגידול. כלומר שהיה פדגוג מכוסה ופדגוג מוצנע. אף קודם בריאת העולם שהיה אז הנהגת פדגוג בהעלם מכוסה ואף מוצנע. וכן אמון רבתא י"ל שהיה פדגוג וחשוב:

(ב) **מביט בתורה.**והיינו כעין הדיפתרא. ולכן אמר אני הייתי כלי אומנתו ולא אומן עצמו. שבדבר ה' ובמאמרו נבראו. וז"ל תנא דבי אליהו רבא פל"א כמו אומן זה שעוסק באומנתו כו'. ומצייר כו'. כך היה הקב"ה מביט בתורה כו'. ומסיים שם אבל ב"ו בונה כאו"א לבדו כו'. וכולן ברא הקב"ה בב"א. ובזוהר תרומה קס"א א'. וא"ת מאן יכיל למהוי אומנא לגביה כו'. באורייתא כתיב בה בראשית ברא כו' אסתכל בהאי מלה וברא את השמים וכו'. והכוונה שהתורה נותנת קצבה וקו לכל בריאה וגלויי העולמות והיצורים וזהו לשון מביט בתורה. וכמ"ש אז ראה כו' הכינה כו':

(ג) **והתורה אמרה.**בי ראשית ברא. כ"ה בילקוט וכצ"ל ודרש תיבת בראשית כמו בי ראשית שהתורה מדברת בעדה:

(ד) **וישבו תחתם.**אלא העולם ומלואו כו'. כ"ה בילקוט ונכון. והכוונה שהקושיא מ"ט גילה כו' ביום הא' וביום הב' כו'. לאו דוקא על מעשה ימים אלו מקשה. אלא על כל ספר בראשית וסיפורי מעשה הדורות וכקושית האגדה שהביא רש"י (והוא בשיר השירים פ"א על פ' משכני וכו' בשינוי מעט ע"ש) שהיה צריך להתחיל מהחודש הזה לכם. וזהו שמסיים הגיד להם את כל הדורות. והיינו שמסיים מפני שישראל משיבים להם ואתם הלא בזוזה בידכם. כפתורים היוצאים מכפתור השמידום דכתיב בעוים. וכמ"ש בחולין ס'. והביאו בפירש"י שם. דכפתורים השמידו העוים שהיו מפלשתים שנשבע אברהם ויצחק להם וישבו תחתם וטיהרו לישראל לירש ארצם. כי כפתורים אינם מזרעם כלל אלא ממצרים. ולכן הוצרך לכתוב סיפורי הדורות וקורות ב"א שיהיו ישראל יכולין להשיב הלא בזוזה היא בידכם. כגון כפתורים כו'. אלא הקב"ה שברא העולם והציב גבולות עמים כשרצה נתנה כו':

(ה) **כל רוחו.**משמע דבנוד מלא רוח מיירי ודלא כמובא הגירסא בתוס' שלהי ברכות נוד מלא יין ע"ש:

(ו) **והאדם עשו מחילין מחילין.**מה דנקט פליאה זו בפירוש עושה נפלאות יותר משארי פליאות הבריאה (ולפ"ד תוס' ברכות שם י"ל דנתכוונו לרמוז כוונת יסוד מטבע ברכת אשר יצר ע"ש) י"ל שנסמך למקרא (תהלים קל"ט י"ג) נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד שנפשי יודעת להבחין זה בפליאת קישורה בגוף להחיותו שעיקרו ברוח כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים ונקרא רוח חיים וז"ש שם אח"ז לא נכחד עצמי ממך כו' וממקרא זה נלמד לדרוש כן גם קרא דהכא בעושה נפלאות כו':

(ז) **אימתי נבראו.**לקמן ספ"ג ושוח"ט כ"ד ונראה דגרסינן האי אימתי בתר אידך דרשא ד"א כי גדול אתה כו' אתה לבדך כו' שלכן לא נבראו מלאכים ביום א'. וכ"ה בילקוט תהלים:

(ח) **הוא לבדו מתקלס כו'.**וז"ש לקמיה אין כמוך באלהים כו' ויכבדו לשמך לומר שאף באלהים מלאכי מעלה אין כמוך ולפיכך אין לקלסם ולשבחם כי גדול אתה ה' לבדך שלבדך בראת העולם וכלם נבראו אח"כ ומהראוי שכל גוים יכבדו לשמך לבדך:

(ט) **ששה דברים קדמו כו'.**פר"א פ"ג. תדא"ר פל"א. שוח"ט צ"ג. מדרש משלי פ"ח. ועיין ספרי עקב:

(י) **ר"ב אמר בזכות משה כו'.**מפרש"י בחומש משמע שהיה כתוב לפניו בזכות ישראל ג"כ כאן וכ"ה בויק"ר פל"ו ר' ברכיה אומר בזכות ישראל שנאמר ראשית תבואתה ורא"א בזכות משה. ועיין בפירוש הרמב"ן עה"ת:

(יא) איתחרשן אישתתקן אתפרכן כו'.(ע' מ"כ) ואפשר ג' לשונות אלו היינו שתחלה משתקין בנזיפה לדורש במע"ב ואם אינו שומע מקללין אותו. יתפרכון שיוחלש כח הדבור שלו (ולגי' יתכרכון פי' שידובקו שפתותיו) ואם לא שמע מקללין אותו שיתחרש ויתאלם דישתקל מילוליה לגמרי:

(יב) **שנאמר קומי אורי בפסיקתא.**פי' הדרשה כולם כתובה בפסיקתא דקומי אורי. ולפנינו לא נמצא שם רק ענין אורו של משיח וידוע שבפסיקתא שלנו חסר הרבה מאד:

(יג) **גלי עמיקתא ומסתרתא.**ע' יד"מ שהקשה הלא לא נתפרש עד שבא דוד ופירשה והנראה נכון דהאי ולא פירש הוא ענין בפ"ע והא דאריב"ס מתחלת כו' אין כתוב כאן הדרשה וחסר כאן תיבת וכו' וזו הדרשה כתובה להלן ספ"ב דמתחלה כו' צפה כו' שהם עמיקתא ומסתרתא:

(יד) **אלהים.**ואין אלהים אלא אמת שנאמר (ירמיה י') וה' אלהים אמת כ"ה בילקוט וכצ"ל. ובא ליישב מה שהתחיל בשם אלהים ל"ר שיש בו פ"פ לתועים כדלקמן פ"ח ובירושלמי פ"ט דברכות ומפרש שבא לומר ראש דברו אמת ושגם משפטו ודינו שהוא בשם אלהים הוא אמת וצדק. ומפו' שמכ"מ אין לטעות בלשון אלהים ולומר שתי רשויות בראו כו' שהרי תשובתם בצידו שכתוב ברא לשון יחיד:

(טו) **תהו ובהו וחשך ורוח.**כצ"ל וכדמפרש ואזיל. חשך יוצר אור כו' וכן במדרש תמורה (הנדפס בספר הפרדס הגדול לרש"י ובספר אגדת בראשית) אמרו חשך לא מצאנו לו בריאה עד שפירש ישעיה:

(טז) **במעשה בראשית כהדא דבר קפרא.**כצ"ל ופירושו ס"ל כב"ק דמותר לדרוש במע"ב דסבר דמן היום שנבראו אתה דורש וכ"ה בירושלמי פ"ב דחגיגה (דאמר שם אין דורשין במע"ב כר"ע ברם כר' ישמעאל דורשין ושואל שם לעובדא ר"ל אם יש לנהוג כן למעשה הלכה. ואמר ממה דר"י בן פזי ישב ודרש במע"ב כו' הדא הלכה כרי"ש. ולבר קפרא דהכא אמר שם ג"כ דלדידיה מותר לדרוש מן היום כו' ע"ש) ובפיסקא דעשרת הדברות קמייתא. ולמה נברא הוא דבור בפ"ע:

(יז) **ארירה.**פי' רובו שלא לטובה ועיין בזוהר ויגש (ר"ה) ועי' תדבא"ר פל"א:

(יח) **מלמטה מאחוריו.**בירושלמי חגיגה פ"ב ליתא תיבת מלמטה ופי' לפ"ז עוקץ שלמעלה מלאחריו וכמ"ש בס' התרומה סוף הלכות תפילין ע"ש:

(יט) **והוא מראה להן בעוקצו שלאחריו ואומר ה' שמו.**פי' בסה"ת שם שמראה כלפי אות א' שלפניו שהוא אחד (והוא שמו של הקב"ה כמ"ש בילקוט ריש פ' בראשית בשם אותיות דר"ע) ובירושלמי דחגיגה הגי' אדון שמו:

(כ) **בואו ונעשה בית הועד.**שלא יבטל. כ"ה בירושלמי מגילה פ"ק ה"ט:

(כא) **ור"י ור"ע.**תיבת ור"ע ליתא בירושלמי דמגילה פ"ק וכן הנכון. כי ע"ה היה בילדותו כדאיתא באדר"ן פ"ו שלא למד א"ב עד מ' שנה וא"כ איך אפשר שלמד בילדותו יחד עם ר"א ור"י רבותיו שהיו זקנים ממנו הרבה:

(כב) **באנכי דר"מ וכו'.**עיין מ"כ ולא פירש למה יקרא ספרו בשם אנכי ודוחק לומר שהוא לשון אינך כההיא דפ"ק דעבודת כוכבים (ח). ואפשר י"ל לפירושו שהוא כמו אנ"ך הרגיל להיות במסורה שפירושו אורייתא נביאי כתובי. (כמו שאנו קורין תנ"ך) אבל באמת אחרי שום לב דמאמר מנצפ"ך אין לו שייכות כאן כלל. נראה נכון בס"ד. דכאן היה כתוב מאמר י"ג דברים שינוי לתלמי המלך הכתוב בירושלמי דמגילה שם. סמוך למאמר מנצפ"ך ואגביה העתיקו מאמר המנצפ"ך כאן ודלג המעתיק. וקצר הא דתלמי המלך וציין וכתב באין בין דריש מגילה וכו' ר"ל שם כתוב כל המאמר (או דירושלמי דמגילה) וכתב בר"ת בר"מ. ונשתבשו אח"כ לכתוב באנכי דר"מ. והמאמר דתלמי המלך נכתב כאן עיקרו משום השינוי דאלהים ברא בראשית שבאו הדרשות דרבי יודן ודבן עזאי דלהלן ליישבו כמש"ל אי"ה. (וחשבתי עוד בדרך אחר שהיה כתוב באנכי דר"ט בטי"ת ור"ת דרשי טובי. ורצה לומר בפסיקתא רבתא דאנכי דעשרת הדברות שם כתוב עוד דרשות על הא ד"א דאנכי. וכן באמת שם כתוב גם לפנינו כל המאמר דלעיל ע"ש):

(כג) **פריביטאות.**פי' במ"כ מרחצאות ותענוגות ב"א. ונכון הוא שכן בנשא רבה אקרא דתענוגות ב"א אמרו דימוסאות ופריבטאות וכ"מ בירושלמי שביעית פ"ח שכן פירש פריבטאות ודלא כמוסף ערוך ע"ש:

(כד) **בתחלה מזכיר שמו ולבסוף קטיזמא שלו.**מיותר כאן וצ"ל להלן בדבן עזאי כמש"ל אי"ה:

(כה) **בתחלה פעל ולבסוף נתקלס.**בא ליישב הא דכתיב בראשית ברא ואח"כ אלהים שהוא ענין קילוס שנקרא שמו כן ע"ש הממשלה והיכולת כידוע וכדבן עזאי דלהלן:

(כו) **מזכיר שמו ואח"כ שבחו.**בילקוט שמואל הגירסא כאן ואח"כ קטיזמי שלו וכן בערוך ערך קטיזמי מפורש שכ"ה הגירסא ושבס"א כתוב שבחו כנוסחא דידן והמעתיקים שבשו לכתבו בדר' יודן וכמש"ל:

(כז) **שם שמים על הקרבן.**כצ"ל ועי' בנדרים פ"ק (י'). ובת"כ ויקרא פ"ב ובספרי האזינו פ"א:

(כח) **המחרפים ומגדפים והעובדים עבודת כוכבים.**היינו כדור אנוש שהחלו לקרות בשם ה' לכוכבים שלהם כמ"ש הרמב"ם בחבורו (והוא גרוע יותר מן המחרפים ומגדפים) והיינו דמסיים עאכ"ו שימחו מן העולם ר"ל כדור המבול שנמחו מן הארץ (ונמח שמם מדה כנגד מדה שפגמו בשם הקדוש) ודור המבול השלימו חטא דור אנוש כמ"ש בלקוטים בס"ד:

(כט) **והארץ החדשה.**שמים חדשים וארץ חדשה אכ"כ אלא הארץ החדשה כ"ה בילקוט וכצ"ל ובילקוט ישעיה מסיים כאן הא דלעיל דאת השמים שמים שעלו במחשבה ואת הארץ שעלתה במחשבה שגם הן נכללו בבריאת שו"א הראשונים וע"ל פכ"ב וס"פ נ"ג:

(ל) **ואם רק כו' בשעה שאין אתם יגעים בו.**שלשון ריק פירושו שאף ע"י יגיעה לא נמצא בו דבר תועלת וכמ"ש לא ייגעו לריק. לריק יגעתי וכמ"ר:

(לא) **לרבות חמה ולבנה כו'.**אילנות ודשאים וג"ע. פי' רבינו בחיי שהן כלל כל הנבראים בעלי הגוף ולקמן פי"ב וירושלמי פ"ב דחגיגה מבואר שהן הן תולדות שהוציאו שמים וארץ ביומו ע"ש וברש"י בחומש ע"פ יהי מאורות הגי' לרבות תולדותיהן ע"ש וע"ל ס"פ י"ד:

(לב) **אם נתת מכיסך צדקה כו'.**בילקוט משלי שם משמע דדרש בכסלך. בכיס לך. ולכן דרש ליה ושמר לך לנגד זה בממונך מהלכד בפיסים כו'. והיינו דכתיב בתריה אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות:

(לג) **ממקום שהמקרא מסייע לבית שמאי.**דגרסינן לעיל בדב"ש וב"ה קראי כמ"ש המ"כ ובמדרש שמואל פ"ה ע"ש (והיינו כמו דקאמר ר' יהודה אף דין מסייע כו' שכבר הביא מקרא אחר) והיינו דקאמר שממקרא זה עצמו ראיה לב"ה:

(לד) **ולשכלול הארץ קדמה.**עיקר פי' שכלול הוא יסוד שכן מתורגם לשון יסוד בת"י שכלול. והיינו דכתיב לשון יסוד בכל הני קראי דמוכח דארץ קדמה. וכן קרא דביום עשות ה"א ארץ ושמים. פי' עשות היינו תיקון וגמר הדבר ובחנם דחק המ"כ בזה:

(לה) **אלא כאלפס וכסויה.**היינו אלפסין ערניות דביצה ל"ב לפר"ת בתוס' שם. והראב"ד בפי' לעדיות ע"ש:

(לו) **אבל אמרו חכמים האב קודם כו'.**ומכל מקום שניהם שקולין בנתגרשה כדאמרינן פ"ק דקדושין: