(א) **זה נח שהיה סגור בתיבה יב"ח.**ז"ל התנחומא והיה מתפלל תמיד הוציאה ממסגר נפשי שנאמר על זאת יתפלל כל חסיד וגו' רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו ר"ל מן המבול:

(ב) **לתת הודיה לשמך.**כדין היוצא מבית האסורין שצריך להודות וכדמסיים כי תגמול עלי רמז לברכת הגומל:

(ג) **יתכללון בי צדיקיא.**עיין מ"כ ובפר"א פ' ס"ג הלשון ויכתירו לך הצדיקים כתר מלכות שהוצאתני מן המסגר הזה:

(ד) **צדיק יבחן זה נח שנאמר צא מן התיבה.**נראה חסר כאן תשלום דרשת המקרא דדריש רשע ואוהב חמס שנאה נפשו אלו דו"ה שנאמר בהן מלאה הארץ חמס וכתיב ימטר על רשעים זה גשמים של דו"ה כי צדיק ה' צדקות אהב זה נח איש צדיק כדלעיל פרשה ל"ב:

(ה) **בפשע שפתים כו'**ממרד שמרדו כו'. שמרידתה היה בשפתיהם שאמרו סור ממנו כלום אנו צריכין כו':

(ו) **מקומך אל תנח וכו' אלא ברשות.**אע"פ שראה כבר שא"צ עוד לישיבתו עם הבע"ח שם שיכולים להתפרנס חוץ לתיבה בכ"ז לא הניח להתרפות ממלאכתו לזונה ולפרנסם. וז"ש מסיפא דקרא כי מרפה יניח וגו':

(ז) רומש מלא פרט לסירוס למשפחותיהם פרט לכלאיםכצ"ל. ומיעוט רומש על סירוס אפשר מפני ששרצים ורמשים ענין אחד. ולשון שריצה מונח על פריה ורביה וא"כ הוא פרט לסירוס:

(ח) **על מזבח הגדול שבירושלים.**וכ"ה בתרגום ירושלמי ובפדר"א פכ"ג:

(ט) **ריחו של א"א.**ענין ריח נופל על היורד באש כמ"ש בחמ"ו וריח נור וגו'. וגם בנשרפין כליל כתיב ריח ניחוח:

(י) **פלטין על הים.**דור המבול שהחזירו העולם למים במים:

(יא) **בזכות זה דור דורשיו.**כצ"ל. ומקרא זה מפרש קראי דלקמיה מי יעלה בהר ה' דקאי על קרא דעל ימים יסדה:

(יב) **העיסה כו' השאור כו' הנטיעה כו'.**מ"ד העיסה ממשיל על כל גוף האדם. כי ברע הוא טבעו. ומ"ד השאור מפני שעיקר הגוף יפה עשאו רק השאור שבעיסה מעכב ומקלקלו. ומ"ד לנטיעה סובר אף שהגוף כולו הכינו גם חקרו הקב"ה לטוב אך כשהאדם מרגיל טבעו מנעוריו. מוליד בגוף שהרע בו הוא כענין הנטיעה שצמת והולך בעינן לא טוב:

(יג) **השאור שמי שבדא אותו.**כצ"ל בד' וכדתנן (במנחות נ"ב) בודה לו שאור מתוכו:

(יד) **מנעריו כתיב.**עי' בירושלמי ספ"ג דברכות:

(טו) **באותה שעה.**ותופר ביום ההוא מקרא הוא (זכריה י"א) וקאי אדכתיב לעיל להפר את בריתי אשר כרתי כו' ומפרש שהוא הברית שכרת כאן עם נח אבל לע"ל שהארץ כבגד תבלה תופר הברית:

(טז) **קור וחום.**חמה חכאבית. מדלא נזכר כאן פי' על קור דקרא נראה שהוא חולי הקדחת שיש בו קור וצמרמורים וגם חום (וע"ל פ"נ גבי ישמעאל) ובערוך ערך זרף הא' מצאתי שגורס עבעבית ומשמע שפירושו נפח כמו זירפא שבש"ס ע"ש וע' ערך אביבות:

(יז) **כנימה בבשרו.**פי' בשער בשרו כלומר לתלוש נימת שער בשרו. ולפי' המ"כ צריך לגרוס ככנימה בב' כפי"ן:

(יח) **אויר יפה כמן הפסח כו'.**כלומר כל השנה היה אוירם יפה כמו שהוא עתה לנו מפסח ועד עצרת שהוא זמן אויר היותר יפה בשנה ממוזג לא קר ולא חם ביותר ולכן אמרו בשבת (קמ"ז.) כולהו שקייני מדיבחא עד עצרתא ועמ"ש בס"ד ביאורו לפר"א פמ"א בזה:

(יט) **בלא עדים.**בירושלמי ריש קדושין ליתא וכן נכון שהרי כבר אמר בעד א' ואולי יש לדחוק שהוא חוזר על בדיין א' לומר שאם הדיין בעצמו ראה בלא עדים כלל יכול לדונו ולא אמרינן שאין עד נעשה דיין:

(כ) **אף החונקו.**עיין בירושלמי שם ומפרשיו.

(כא) **לכשיבא אדם.**נראה כשיבא משיח דכתיב ביה וארו עם ענני שמיא כבר אינש. וכן בפרשת ואתחנן ככה ולפנינו שם נדפס לכשיבואו בני אדם וט"ס הוא:

(כב) **חן למקום כו'.**עיין בירושלמי יומא רפ"ד: