(א) **מגן ישעך זה אברהם.**כד"א אנכי מגן לך כ"ה באג"ב פי"ט. ועיין יד"מ:

(ב) **וימינך תסעדני בכבשן האש.**בפר"א פכ"ו פשט הקב"ה יד ימינו והצילו מכבשן והא דרעבון אפשר דלשון תסעדני קדריש.

(ג) **אחר שמלתי א"ע.**דרש אחר עורי. אחרשהסירותי עור הערלה:

(ד) הרבה כו' להדבק בזאת כו' דרש נקפו שהקיפו וסבבו הרבה לזאת הברית. או י"ל נקפו לשון מכה. שהיא המילה:

(ה) **אלולי שעשיתי כן מהיכן כו' עלי.**אף שכבר נגלה לו מקודם גם כן. מ"מ אחר המילה זכה לגלוי מדרגה גדולה יותר כמ"ש בזוהר כאן. ובפרשת לך לך (צ"ד) ע"ש.

(ו) **ד"א אם אמאס משפט עבדי ואמתי זה אברהם כו'.**כצ"ל ועבדי זה ישמעאל בן האמה ואמתי זה הגר (ועלה קאי בריבם עמדי. כשהיתה מריבת שרה עבור הגר עמדו כדלעיל פמ"ה. וכן כשאמרה שרה גרש האמה ואת בנה):

(ז) **ויקח אברהם את ישמעאל בנו וגו' אמר אלולי כו'.**י"ל שע"י המילה הוא שזכה שיהיה הוא יושב ושכינה עע"ג כדלקמן. וז"ש מה אעשה כי יקום אל. ר"ל אלמלא עשיתי זאת למול עבדי ובני אמתי. מה הייתי עושה כשקמה שכינה ע"ג.

(ח) **אברהם שמל עצמו לשמי.**דמילה אקרי קרבן כדאמר כורתי בריתי עלי זבח. וע' פר"א ספ"י ובזוהר בכ"מ קרי ליה קורבנא דרביא. וע"ל פכ"ב ומדרש שמואל פ"א.

(ט) **זה לוקה וזה כו'.**כן פחדו בציון חטאים ישראל כשראו מפלתן של עובדי כוכבים.

(י) **ובנין אב כו'**רעדה חנפים. שא"א לפרש חניפה ממש. מדכתיב בתטאים פחד ובחנפים רעדה שהיא גדולה מן פחד דמשמע שעון חנופה גדול ביותר:

(יא) **הוא מרומים ישכון.**דל"ג הב"ר מלדרוש מקרא שבנתיים אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע ודרש לרישיה לעיל ר"פ מ"ג ולסיפא לקמן פר"ג ע"ש וסופו דעוצם עיניו מראות ברע שדרשוהו ספ"ג דב"ב על השתכלות בנשים ודאי מדריש כפשטיה באברהם כדאמרינן ספ"ק דב"ב דאפילו בדידיה לא איסתכל:

(יב) **אלו ענני כבוד.**אם לא נרצה לדחוק לפרשו על עתיד לישראל. י"ל בא"א וכדאיתא בתנחומא חיי שרה עוז והדר לבושה אלו ענני כבוד שהיו באהל שרה. וע"ל פ"ט:

(יג) **מלך ביפיו תחזינה וירא אליו כו'.**כמש"ל בשם הזוהר שעתה ראה במדרגה גדולה ויופי יותר:

(יד) **וקורין ק"ש והן יושבין.**משמע דק"ש בישיבה דוקא וכשיטת בני בבל במחלוקת ב"ב ובני א"י. וע' זוהר חיי שרה (קל"ב) בזה:

(טו) **לכבודי ואני על גבן.**נראה דגרסינן והן יושבין ואני בכבודי עומד על גבן וכיוצא בו הגירסא בשה"ר ובמ"ר שם פרשה י"א:

(טז) **איטימוס.**עיין מ"כ. והיינו בשבח דבר שבקדושה שבעשרה (כדלקמן מואתה קדוש) דקדמא שכינה ואתיא כמ"ש (בברכות ו'.):

(יז) **לע"ל אברהם כו'.**ערפ"ב (דעירובין י"ט) ובשמ"ר פ"ט ותנחומא סוף פרשת לך לך:

(יח) **נקב מגיהנם.**בפר"א פכ"ט הלשון והרתיח היום כיומן של רשעים. ר"ל כדכתיב יום בא בוער כתנור וע"ל פ"י:

(יט) **שהחימום יפה.**בילקוט הגי' שהחמין. ואף שהאמת חמין יפה למכה כדאיתא בשבת (קל"ד) מ"מ כאן הענין מדבר בחום היום וגי' דהכא עיקר:

(כ) **וירא בשכינה וירץ במלאכיה.**כ"ה הגי' בשה"ש רבה פ"א פי"ט וכצ"ל:

(כא) **ממתנת עליהן.**יודעני שהן בני אדם מהוגנין ואם כו' כבוד זל"ז יודעני שהן מהוגנין. כ"ה הגי' בערוך ע' הגן השני:

(כב) **אהל פלן.**עמ"כ דגרס פילון. ותיבת אהל הוא פי' למלת פילון וכי"ב בב"מ. ובילקוט הגי' אנפיליון ועיין פרש"י ספ"ב דברכות:

(כג) **וסעדו לבבכם אכ"כ. אע"ג דבקרא דשופטים הביא בסמוך כתיב ג"כ לבך. שם מדרש כדאמרינן בב"ב (יב.) שקודם שאכל יש לו ב' לבבות ואחר שאכל אין לו אלא לב א'.**אבל במלאכים א"ל כן (ואף שאברהם לא ידע שהן מלאכים מ"מ התורה יש לה לכתוב הלשון לפי האמת מידי דשייך במלאכים) לכן דרש שאין להם יצ"ה. ועיין אג"ב פכ"ג:

(כד) **מיום שברא כו'.**עברתם הד"א ויהי כן ויאמרו כן תעשה כצ"ל. ומקרא דויהי כן דמעשה בראשית מביא לדרוש על כן מיום שנברא העולם. וכ"ה בשו"ט מז' א' אקרא דע"כ לא יקומו:

(כה) **תשע סאין אפתה.**דרש שלש סאין כמו משולש שלש של שלש (שלש קופות של ג' סאין). ובאדר"ן פי"ג ותנחומא כאן דרשו ג' סאין כמשמעו קמח הרי שש כלת הרי ט':

(כו) **המעולה א' מששים.**רמז לדנר וחמאה גי' ס':

(כז) **המעולה אחד ממאה.**רמז לדבר חלב וחמאה גי' ק' (גם י"ל חמאה דרשינן חד ממאה):

(כח) **נראין כאוכלין.**בתוס' ב"מ שם הביאו בשם תדא"ר (פי"ב) שלכבודו של אברהם אכלו. וכ"מ בקה"ר פ"ג פי"ג (אבל בלוט דכתיב ומצות אפה ויאכלו. וודאי מתפרש נראין כאוכלין) ועיין ויק"ר פל"ד:

(כט) **וסתות ואני אחרי בלותי היתה לי עדנה.**זמני (היינו ווסתות) האשה הזו כ"ז שהיא ילדה יש לה עדוין (פי' עיבורים בל' תרגום) ואני אחרי בלותי היתה לי עדנה עדויין וכ"ה. בילקוט וכ"מ שהיה הגי' לפני המ"כ וכצ"ל:

(ל) **טוחן.**כד"א תטחן לאחר אשתי:

(לא) **אכלת אשקת לוית.**עיין סוטה (י"ז):