(א) **בימי קציר חטים וימצא דודאים.**צ"ל כאן תחלת הפרשה הא דלהלן רחבא"א יברוחין כו' עד שמורים מכל הגזל ואח"כ צ"ל הא דחנוך לנער עד לעבדיך. ור"ל כמ"ש בקה"ר פ"א ס"פ י"ד שבט ראובן וגד שהרחיקו עצמן מן הגזל לפיכך נתן להם הקב"ה נחלה במקום שאין בו גזל. שנאמר והנה המקום מקום מקנה ממהיר שהוא ט"ז מיל על ט"ז מיל והוא שם מדבר בעבר הירדן. ומפני שאין מגדלין בהמה דקה בא"י מפני גזל וישוב א"י ורק אמרו מרעין בחורשין אמרו בירושלמי ספ"ז דב"ק דכגון ממהיר. וט"ז מיל היינו כמ"ש בבכורות דעד ט"ז מיל שלטא עיניה דרועה ולכן בקשוהו שהוא מקום ראוי למקנה בלא גזל כמו שבילדותו מצא דודאים הרחוק מן הגזל כן נתחנכו בניו אחריו:

(ב) **שבעים בלחם כו'.**ג"ז אין כאן מקומו וצ"ל להלן סוף הפרשה אחר לידת דינה שילדה לאה כבר שבעה ורחל חדלה:

(ג) **ה' ממית ומחיה.**כמ"ש ואם אין מתה אנכי וכדלעיל פע"א שחשוב כמת:

(ד) **והוא מיישב להם ההלכה כהל"מ כו'.**כצ"ל ועל פיהם דרשו כמו ע"פ ה' ביד משה:

(ה) **זבד טוב וגו'.**יזבלני אישי השדה הזו כו' כצ"ל ובחנם דחק המ"כ להחלוף האותיות:

(ו) **תפקד עוד זאת.**כאן צ"ל דרשה דשבעים בלחם שבראש הפרשה כמו שכתבתי לעיל בס"ד: