(א) **ה' פעמים מקים.**בשוח"ט מז' י"ד ובילקוט ובפסיקתא דותאמר ציון הגי' בספר ראשון של תהלים וכצ"ל. שבכל ספר תהלים יש כמה פעמים:

(ב) **מאנקת אביונים עתה אקום.**ר"ש בר יונה כו' כצ"ל:

(ג) **באפר כביכול.**ר"ל כביכול אף הוא כן וכ"ה בשי"ר פ"ד פ"ג:

(ד) **מן עבדך יהודה למרן כו'.**בויק"ר ר"פ כ"ו אמרו שנענש אבנר על שכתב מן אבנר לדוד ואפשר היה מנהג לא לכתוב תחלה שם הכותב אף שהוא העבד וכלשון המקרא לעבדך ליעקב כו' לאדוני לעשו:

(ה) **ויכול לעמוד כנגד ת' איש.**בילקוט הלשון ועשוי על ת' איש וכדמסיים כאן כאו"א עשוי וכו':

(ו) **ונטל אגרומי.**צ"ל שמצרים היו אז המושלים בכל א"י ובעברי הנהרות וכ"כ היפ"ת. ואפשר צ"ל אגרומי המצרים ופי' מכס של מצרים והגבולים:

(ז) **אנא אימא ליה כו'.**אפשר לומר לפמ"ש לקמן ס"פ ע"ו שנטל דינה והטמינה בתיבה לזה היה מבקש מכס והוא לא היה רוצה לפתחה כדלעיל פ"מ באברהם ומתוך כך יעמוד עליו:

(ח) **ד"א וישלח.**ז"ש ע"י שלמה ברכות לראש צדיק אין למאמר שייכות לכאן כלל ולא לקרא דוישלח ומקומו הראוי נראה שהוא בסוף הפרשה אחר יענך ה' ביום צרה ישגבך וכו' ומייתי ע"ז האי דרשה דברכות לראש צדיק דמסיים בה בשש צרות כו' אל תירא וכן בכל הפרשה עירבובי דברים והוספות שכדומה אינו מן הב"ר כ"א מילמדנו:

(ט) **ד"א וישלח אל תתן ה' גו'.**ג"ז המאמר אין לו שייכות לכאן ולא לקרא דוישלח ומקומו הראוי בסוף הפרשה אחר ותבונה כו':

(י) **מסתפי ולא קטליה.**הוא לשון הש"ס בסוטה מ"א. ונראה מזה שאינו מן הב"ר שהוא אגדה ירושלמית אלא הוא הוספה מהילמדנו שנסדר אחר סידור הבבלי כבר וכמ"ש בס"ד בהגהותי לס' שמות שהוא ילמדנו כ"פ:

(יא) **לפיכך בא דוד ליתן.**נראה שכ"ז אין מקומו כאן וראוי להיות בסוף הפר' אחר יענך ה' ביום צרה שבא לסיים לדרוש כאן מקרא דאלה ברכב שבאותו מזמור:

(יב) **אם רחקת ונטשת כו'.**וז"ש שם נודי הרכם צפור שינוד למקום רחוק:

(יג) **זו אביגיל.**לא נמצא מאביגיל וזרעה מושיע רב לישורון אף שזכתה ויצאה ממנה כלאב שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה. ובתדב"א הביא הגירסא שפחה זו רות שיצא ממנה דוד. אלא שכאן דקאמר עבד זה דוד אין מתיישב כ"כ לגרוס רות דהיא היא. ושם בתנחומא דרש עבד זה משה:

(יד) **ס"ת שאתה עתיד.**אפשר דרש כי ירא אנכי רמז לעשרת הדברות שמתחיל אנכי. או דרש היטב איטיב עמך ואין טוב אלא תורה: