(א) **יראו כו'.**כמ"ש לעיל ס"פ שהלך אל ארץ מפני הבושה:

(ב) **עזרתני במלחמה של שכם.**כ"ה בילקוט תהלים. נחמתני בברכת אבלים כדלעיל ס"פ הקודמת:

(ג) **כתיב מי יעלה בהר ה'.**חסר כאן כל הדרשה וכתובה בשוח"ט ובילקוט תהלים שם ומסיים שם ישא ברכה מאת ה' ויברך אותו:

(ד) **כתיב כה אמר וגו'.**ע' מ"כ ולעיל מיניה כתיב הציבי לך ציונים גו' והוא ציון על המת ותמרורים עליו. ואח"כ כתיב ברכה זו כענין ברכת אבלים:

(ה) **וירא אלהים אל יעקב.**לא יקרא עוד שמך יעקב כ"א ישראל וגו'. מקים דבר עבדו כו' כצ"ל:

(ו) **משמקים דבר עבדו.**ע"ל פע"ח ובמ"כ ובהגהותי שם בס"ד:

(ז) **וירא אלהים וגו'.**עוד בבאו מפדן ארם ריב"ח עוד כבראשונה כו' על ידי מלאך כצ"ל ור"ל הראשונה בעת יצא מפדן ארם שנאמר ויאמר אלי מלאך אלהים בחלום וגו' והשניה בכאן. והכוונה לומר שבמראה זו היה ג"כ המלאך שם כדמפרש להלן ולעיל שם ושם ידבר עמנו:

(ח) **עוד פעם אחת.**והוא בירידתו למצרים בסדר ויגש:

(ט) **וקרבו גוי וקהל גוים כו'.**ואף שאפרים ומנשה מן המנין אבל לוי אינו מן המנין. וכדהכא כ"ה הגי' בפתיחה דאיכה רבתי (שציין המ"כ). אבל בירו' שלהי תענית הנוסחא משובשת ע"ש:

(י) **בשעת איסור הבמות.**ר' יוחנן מייתי לה מהכא עמים הר יקראו כו'. ומקבל את קרבנם. ר"ח מייתי לה מהכא ויקח אליהו וגו' יהיה ממך. ר' שמלאי כו' יהיה ממך תני גוי וקהל גוים יהיה ממך לחייב כו' כצ"ל. ורי"א לחייב על כל שבט כעל כל הקהל כצ"ל. כיון דשבט אחד קרוי גוי וקהל קרוי גוי וקהל סובר ר"י דכל שבט קרוי קהל גוים לענין שגורר שאר שבטים שלא חטאו שיביאו גם כן כדאיתא בירושלמי פ"ק דהוריות וע"ש בבלי ה':

(יא) **שהארץ חלולה ככברה והבר מצוי.**גירסת רש"י הניר מצוי. וכמדומה שבדברי ר"א דדריש כברת לשון כברה מפרש כן בשעת הניר שהארץ מנוקבת ע"י הניר. אבל לרבנן דדרשי כברת לשון בר א"א לגרוס ניר. ומ"ש והשרב עדיין לא בא זהו כמש"ל בשם הפסיקתא שהיה בין פסח לעצרת זמן היפה שבאוירים שבא"י כמש"ל פל"ד בס"ד. ונ"ל ענין המאמר כאן לומר שהזמן היה יפה להוליכה רק ע"פ הדיבור קברה שם על הדרך כדאי' בפסיקתא שם ופירוש רש"י סדר ויחי:

(יב) **טוב מי שהוא חוכר שדה כו'**הרבה ומובירן. היינו ס"ד מרדף ריקים שרודף להשיג שדות הרבה שאין בו כח לעובדן ונשארו בורות וריקות ישבע ריק וכ"כ היפ"ת:

(יג) **אלא תאומה יתירה נולדה עם בנימין.**וכההוא דאמר אבא חלפוי בר קוריי כל שבט ושבט נולדה תאומתו כצ"ל:

(יד) **בר צערי בלשון ארמי וכו'**בלה"ק. ע' רמב"ן. ונראה מפני שמלת און בלה"ק יתפרש ג"כ לשון כח כמו ראשית אוני לכן מפרש שקראה לו בל' ארמי שבל' זה אינו משמש רק ל' צער. והא דבנימין בלה"ק דקאמר אפשר בא להוציא מפי' רשב"ם שפי' לשון ימים כמו יומין בל' ארמי ולכן אמר שהוא לה"ק ופי' ימין ממש:

(טו) **סמוך למיתה.**שאין משהין מטת נשים ובפרט של יולדת כדאמרינן שלהי מ"ק וכ"מ אח"כ להרמב"ן ר"פ ויחי:

(טז) **בלכתך היום מעמדי מעם קבורת רחל.**במד"ש שם הגי' הן באין מקבורת רחל אתה הולך והן באין ומוצאין אותך בגבול בנימין בצלצח. וכ"ה בתוספתא פי"א. אבל כאן דמסיים וכך אתה למד שבגבול בנימין היה כו' משמע שגי' הספר דייקנית ולא כמ"כ שרוצה להעמיס בלשון הב"ר כדברי מד"ש הל"ל:

(יז) **דבריהם הם זכרונם.**ד"א ותמת רחל כו' מה ראה אבילו יעקב לקברכו' על בניו למדנו שנקרא ישראל כו' כצ"ל:

(יח) **שנקראו ישראל ע"ש רחל.**מפורש לעיל פע"א תני רשב"י כו' כאן קצרו בהעתק וכתבו רק סוף המאמר לשם בן בנה שנאמר הבן יקיר לי אפרים וענין המאמר לכאן לפרש בדרך אפרת פי' בדרך שילכו ישראל הנקראים ע"ש אפרים בן בנה:

(יט) **רי"א מפני הבושה.**לקמן ר"פ וישב הגי' ריב"ל ובקה"ר ספ"ט הגי' רשב"ן ונכון:

(כ) **חברבר וחיה.**שבעטתו פרדה לבנה וחיה. כ"ה בירושלמי ברכות שם ובערוך ערך חברבר וכצ"ל: