(א) **לא שלותי מלבן ולא שקטתי כו'.**כ"ה בילקוט איוב ובזוהר קע"ט וכצ"ל:

(ב) **א"ר הונא אברהם כו'.**כצ"ל.

(ג) **וישב יעקב וגו'.**אלה תולדות יעקב יוסף כך אמרו חכמים התולדות הללו כו' כצ"ל:

(ד) **זה נתברך בעשר וזה נתברך בעשר.**כצ"ל. וכ"ה להדיא בבמ"ר שם ובילקוט כאן ובפר"א ס"פ ל"ב שעשר ברכות נתברך יעקב נגד י' מאמרות. וכן יסד הקלירי ביוצר יום א' של ר"ה זכר מברך גביר בעשר ונמנו כאן כ"ד דברים ששוה יעקב ליוסף וסימנך כדכ"ד. (וזהו שמשותיך ששניהם נקראו שמש ביוסף פרשה פ"ט סוף סימן ג' רז"ו):

(ה) **בן י"ז שנה ואת אמר והוא נער.**משמע דנער סתמא הוא פחות מבן י"ז. וע' מדרש משלי פ"א דמשמע דלכ"ע עד כ' נקרא נער. וע' רמב"ן ר"פ שמות:

(ו) **על אמה"ח.**דרש דבתם רעה קאי אדסמיך ליה הוא רועה את אחיו בצאן. ומן רעיית הצאן הביא דבתם שהיו אוכלים אליות כבשים חיים. כמ"ש בפר"א פל"ח ובת"י:

(ז) **תולין עיניהם כו'.**ע' זוהר (קפ"ב). אשה רעה:

(ח) **מזלזלין כו'.**דרש דבתם של בני בלהה וזלפה שהיו אחיהם מזלזלים בהם ומדברים עליהם לגנאי היה מביא אל אביהם:

(ט) **עד פס ידו.**באג"ב פס שהיה הארגמן שלו מגיע עד פס ידו. וע' גיטין נ"ט א':

(י) **שלכם רקיבים.**כי אפשר שבמצרים אוצרות כלם הרקיבו ושל יוסף נתקיים:

(יא) **תסובינה אלומותיכם.**נגד ה' פעמים. בילקוט משמע דדרש קמה. נצבה. וגם נצבה. תסובינה אלומותיכם (שזהו ג"כ ענין הכנעה שסבבוהו עוטרים עליו סביב). ותשתחוין לאלומתי. וכאן דלא פרט אפשר דדייק מן הא דתסובינה ולא כתיב תסובו כמו תשתחוין:

(יב) **כפול לפיכך הוא מעמיד מלכים.**כמדומה שצ"ל מלכים ומושלים כמו שאמרו גו'. המשול וגו'. ומושלים היינו גדעון שנאמר בו משול בנו. וכן המשול בכם. או אפשר צ"ל מעמיד מלכים כפולים ור"ל כמ"ש פפ"ב מחלציך יצאו זה ירבעם ויהוא. ששניהם העמידו שלשלת מלכים ירבעם הוא ובנו ויהוא דור רביעי (ועי' מ"כ מ"ש שאאחב מיוסף לא מצאתי מפורש זה):

(יג) **נהג בו בכבוד.**ולא כמורא האב על הבן כצ"ל. ופי' שיעקב א"ל בל' כבוד ובקשה לך נא. ולא דרך גזרה כמורא האב על הבן ובכ"ז מרוב צדקתו וזהירתו בכבוד אביו מיהר לקיים רצונו. וז"ש ריב"ח אח"כ הדבר הזה היה יעקב נזכר כו' והיה מצטער שהוא גרם לזה וז"ש כי ארד אל בני וגו'.

(יד) **נסעו מזה ממדותיו של מקום.**ברש"י בחומש גרס נסעו מן האחוה (וע' בזהר קפ"ד. את אחי אני מבקש דהוה תבע אחוה דיליה) ובילקוט גרס הא דממדותיו של מקום על דותינה ע"ש:

(טו) **אתם אמרתם ונראה ואני כו'.**נראה שלשון זה בעלמא אתמר על הרשעים שאומרים כן כמ"ש ישעיה ה' למען נראה ותקרב וגו'. וה' אומר ונראה כמ"ש (שם מ"א) ונשתעה ונראה יחדו. ואמר ונראה דבר מי יקום כמ"ש (ירמיה מ"ד) דבר מי יקום וע' ויק"ר פט"ז הוי ותקרב כו' דמאן קיים כו':

(טז) **בכור כו' תלוי בי.**שהוא הגדול והי"ל למחות בהן וי"ל עוד לפי שנטלה הבכורה ונתנה ליוסף יחשדוהו דאיקני ביה. וע' ברכות ו' ע"ב בזה וז"ש הילד איננו כו':

(יז) **של שבטים זכות היא לעולם.**כ"ה בפסיקתא דפ' החודש:

(יח) **ריחן של ערביים.**עיין מ"כ ובמכילתא איתא ריח גמלים. ועתה הזמין המקום שהערביים היו נושאים סחורה של מדינים שהיה מסחרם בצרי גלעד הסמוכה למדין כמ"ש הרמב"ן ע"ש:

(יט) **בשבח יהודה.**ר"ל לאפוקי מדר"מ (סנהדרין ו') דהבוצע ה"ז מנאץ והמברך את יהודה כו' קמ"ל דשבח עדיף כמ"ד מצוה לבצוע (וכ"ה ביפ"ת ומוסיף עוד ממה דאיתא בשמ"ר ובתנחומא ומובא ברש"י גבי וירד מאת אחיו שהורידוהו מגדולתו הלא המה סוברים שעשה שלא כהוגן. והוא סובר שעשה כהוגן ובעבור זה עשו אותו למלך עליהם). והא דבג' מקומות כו' מתחיל ענין בפ"ע דלא כמ"כ:

(כ) **עברו אותן הדינים.**כצ"ל. ופי' שכשהסכימו למכרו כבר עברה ונתקיימה הגזרה שהיה נצרך שימכר שיתגלגל הדבר שירד יעקב ובניו מצרימה. ולזה הקשיח המקום לבב האחים. ועתה שעברה כבר חזרו רחמיהם ואהבתם על אחיהם ושמעו לדברי יהודה שאמר כי אחינו בשרנו הוא וז"ש למה תתענו כו' כשרצית כו' שבהשגחה פרטית היה הדבר:

(כא) **לשנוא.**וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף אמר הקב"ה אתם מכרתם בכורה של רחל כו' כצ"ל וכ"ה בירושלמי פ"ב דשקלים ה"ד ובבמ"ר פ"ד:

(כב) **אלא מב"א גדולים.**עיין בירושלמי תענית פ"ג אין אדם חשוב רשאי ללבוש שק אא"כ נענה כיהורם:

(כג) **בא פוטיפר ולקחו מדימוסי'.**והא דכתיב ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים אשר הורידהו ודרש לקמן פפ"ה שהן היו הערבים עבורו ומפני שהן היו הקונים הראשונים וז"ש אשר הורידוהו שמה: