(א) **בעוה"ז מרפא כו'.**שתחלת הדרשה אקרא דמחצתי ואני ארפא (דברים ל"ב) ומחץ מכתו ירפא (ישעיה ל') שדרשו מחץ מכתו של עולם ירפא וז"ש כל מה שהכה כו' בעולם כו' מרפא:

(ב) **למה לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה וכו'.**כמ"ש (דברים שם) ראו עתה כי אני אני הוא (ודרשו בפר"א ר"פ ל"ד אני בעוה"ז ואני בעוה"ב) וגו' (אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא) ובמקרא שלפניו כתיב הוציא עם עור ועינים יש וחרשים ואזנים למו והיינו כדהכא שעומדין במומן ואח"כ מרפא כדי שיאמינו:

(ג) **וכן ביוסף אומר.**וירא יוסף אתם את בנימין אמר ר"י כו' כצ"ל ומדכתיב אתם מביא שהיו ממצעין אותו ביניהם לשמרו:

(ד) **מקניכם וגו'.**ויתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר ובחמורים. הסוס לקבלי וקלף בציליא כן צריך להיוח. ומפרש זה שנתנו לו תחלה הסוסים להשיב באוכל נפש כמשל שאומרים טוב להשליך הסוס מנגדו (למוכרו) ולקלוף בו בצלים לקנות במעותיו בצלים ותפש בצלים שהם מאכל רע ומאכל עניים ושומה המשל בפיהם של המצרים להוציא מלב שכיניהם הערביים שמחבבים את סוסיהם כנפשם. ולפי גי' הס' שמביא מקרא קמא ויאמר יוסף הבו מקניכם. י"ל שזה מוסב על מ"ש ליוסף ולמה נמות לנגדך כי אפס כסף וא"ל יוסף הבו מקניכם. וע"ז אמרו המשל למאמר יוסף בניחותא הרי הסוס לקבלי לנגדי (ואפשר גרסינן לקבלך) תן אותו לי בלחם ולך קלוף בציליא: