(א) **וכל הענין בפרשיות.**נראה שהוא בפסיקתא ר"פ החדש ובשה"ר שם. אבל לפנינו לא נמצא שם לשין זה:

(ב) **כי הנה הסתיו עבר.**עי' בשה"ר שם:

(ג) אלו הלוים אסף הראש ומשנהו זכריה.(ד"ה א' ט"ז):

(ד) **חנטה פגיה אלו הצדיקים והישרים.**לעיל ספ"א ובשה"ר שם דרש לה על הרשעים שהרהרו לעשות תשו בה וע' מש"ש בס"ד. ונראה שגם כאן צ"ל הרשעים במקום הישרים ותיבת הצדיקים ט"ס:

(ה) **הקדוש ברוך הוא שנקרא ראשון כו'.**ב"ר פס"ג וש"נ:

(ו) **פתגמא.**ובמימר קדישין שאלתא אף אני ואתם מסכים [ואפשר צ"ל מחכים כלומר מצפים] על מה כו' כצ"ל ועיין בב"ר פ"ב:

(ז) **של משה ואהרן כו' שני בני היצהר.**בתורת כהנים פרשה צו פי"ח דרש לה על אהרן ודוד שנמשחו בשמן המשחה ומייתי לה בבמדבר רבה ס"פ נשא ובאיכה רבה פ"א סוף אות ע' וכאן דדרש לה על משה ואהרן שמשה לא נמשח בשמן המשחה. אפשר משום דדרשינן בויקרא רבה סוף פ"ג ובשיר השירים רבה פרשה א' פ' ט"ו היורד על הזקן זקן אהרן שהיה משה שמח כאלו על זקנו יורד ואפשר מדרש עליו שני בני היצהר כדדרשינן בסנהדרין (כ"ד) על תלמידי חכמים שבארץ ישראל שנוחין זה לזה כשמן. וכן משה ואהרן היו נוחין ושמחין זה בגדולתו של זה:

(ח) **אמר רבי שמעון בן לקיש גדולה חבתן כו'.**כ"ה ברבינו בחיי:

(ח) **אהבי אהב ומשחרי ימצאוני וגו'.**כצ"ל וז"ש שוחרים ומתפללים וז"ש ונמצא להם בעת צרתם כמ"ש ימצאונני:

(ט) **שנדמית אסתר ללבנה.**ע' בפירש"י מגילה (י"ג) ד"ה אסתהר שפי' שהיא לבנה וכ"פ הערוך ערך סהר שהיא כמו סהרא. וממה שאין מביא זה כאן לראיה על אסתר שנדמית ללבנה. משמע יותר שפירוש אסתהר הוא כפי' מ"ע ערך אסתרא (וע' ערך אסתהר) שהיא כוכב הנוגה. וקצת משמע בילקוט בראשית רמז מ"ד במעשה הריב"ה שקבעה בכוכב כימה וקראוה אסתהר שהוא כוכב מכוכב כימה ע"ש:

(י) **סנדריאוס אם אליאוס.**פי' מ"ע בית העצה גלוי לשמש ברחוב:

(יא) **וכן הקב"ה א"ל כו' החלש יאמר גבור אני.**לעיל מיניה כתיב ובני יהודה וירושלים מכרתם לבני (המקדונים) ועל זה אמר העירו הגבורים החלש יאמר גבור אני (וכמ"ש במטבע על הנסים גבורים ביד חלשים):

(יב) **כל אויביך ה'.**ואהביו כצאת השמש בגבורתו לקיים מ"ש ברה כחמה כצ"ל כלומר שנשארו ברורים להקב"ה כחמה אף בגזירות המשילם כחמה (וכן דרש לעיל בבבל):

(יג) **מן הקב"ה.**ומן המלאכים כצ"ל:

(יד) **קק"ק והם אומרים אלהי אי"ו.**משמע שענין ג' קדושות הוא נגד ג' אבהן עיין ברע"מ אמור (צ"ג) בתלת דרגין דאבהן בכללא חדא כו':

(טו) **והציפום שנאמר עושה כימה וכסיל וגו'.**הקורא למי הים וישפכם ע"פ הארץ כצ"ל (עמוס ה') ועי' בראשית רבה ס"פ כ"ג:

(טז) **כלביא יקום מכאן אתה למד.**פי' כמו מהיכן אתה למד:

(יז) **כלביא יקום וגו'.**לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה לפיכך אמר כו' כצ"ל. ור"ל שהן שוכבין בבתיהם ואויביהם נופלים חללים לפניהם:

(יח) **משל למלך שהיה לו בן כו'.**אין לזה שום ענין לכאן ואפשר מקומו להלן אחר דרשה דויתן להם וגו' שמסיים המאמר שם הכל בזכות אברהם כו' ותורותיו ינצורו ומביא ע"י המשל שאף מקום בהמ"ק בזכות אברהם:

(יט) **ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך וגו'.**דרש ליה על מקום השראת שכינה שהיה בחלקו של יוסף בשילה כדאיתא (בזבחים קי"ו:) ומשום שרוצה לדרוש קרא דאחלקה שכם ועמק סוכות על אברהם כדלקמן:

(כ) בקדשו אעלוזה אחלקה שכם ועמק סוכות אמדדכצ"ל ודרש ליה על מקום בהמ"ק (כד"א ויהי בשלם סכו) ודרש ליה על אברהם משום דכתיב לעיל מיניה נתת ליראיך נס להתנוסס שדרשוהו על נסיונות של אברהם:

(כא) שלח חשך ויחשיך משלשל ויורד.(פי' הדורש היה משלשל ומסדר כאן הדרשות וקצרו בהעתק כאן מפני שכתובים כבר במ"א.) המאמר נראה חסר. וכמדומה שצ"ל במקום קרא דשלח חשך ויחשיך קרא דשלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו וע"ז מתחיל לדרוש סדר ביאת משה ואהרן לפרעה:

(כב) **עד שהוא מגיע לשמח מצרים בצאתם כצ"ל.**ונראה שחסר כאן הדרשה הכתובה באותיות דר"ע אות ק' דדרש בצאתם כי נפל פחדם עליהם מקיש ביאתם ליציאתם מה בצאתם נפל פחדם עליהם אף בביאתן נפל פחדן (של משה ואהרן על פרעה) עליהן. וע"ז מתחיל לספר המשל. והא דנפל פחד משה ואהרן על פרעה ועבדיו בבואם חסר כאן ג"כ וכתיב בילקוט ס"פ שמות רמז קע"ה בסוף מאמר דהכא (אחר הוא אלהים חיים ומלך עולם) בשם מדרש אבכיר. וע' בספר המכונה בשם הישר (והילקוט והרמב"ן קראוהו מלחמות בני יעקב וד"ה של משה):

(כא) **משל לעני שהיה במדינה.**נראה נכון שצ"ל לעירני פי' בן עיר קטנה שבא למדינת כרך שיושב בה הגבור ולא היה יודע ומכיר במוראו כלל לפיכך לא הרגיש עד שנגעה בגופו כו':

(כב) **כמו לוז.**בארץ אחרת היה כו' כצ"ל:

(כג) **ומהו כו' להצדיק כו' צדק למדו כו'.**לכן אמר ה' הצדיק שראה שמשפטיו לארץ בצדק וכתיב מסיר לב ראשי ע"ה וגו' ימששו חשך וגו' ומהו כן שאמר כו' כצ"ל ור"ל מכת חשך וימש חשך:

(כד) **לא ידעתי נפשי שמתני.**עי' שה"ר שם:

(כה) **למה בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו.**כן דרשו בירושלמי סוף פ"ק דברכות שצריך להזכיר תורה בברכת הארץ (ועיין בפירש"י ברכות מ"ח: ד"ה שצריך שיזכיר תורה שפי' ממקרא אחר). אבל כאן לענין המאמר אפשר ר"ל בעבור ישמרו חקיו הן חוקי ר"ח כמ"ש כי חק לישראל וגו' וכתוב בו שמירה כמ"ש שמור את חדש האביב. וזהו ענין דרשא דהכא לפסוק החדש הזה לכם. שיצ"מ ומתנת א"י היו בשביל שישמרו ישראל חקי ר"ח להעיד על הקב"ה שהוא מחדש חדשים וקדש את ישראל לקדש חדשים לשמו:

(כו) **ובו נולד יצחק.**כדאיתא פ"ק (דר"ה י"א.):

(כז) **ובו נעקד.**זהו שלא כמ"ש הריקאנטי פר' וירא שביוה"כ נעקד ועמ"ש בבחורי לפר"א ס"פ ל"א בס"ד:

(כח) **ובו קבל יעקב הברכות.**כ"ה בפר"א פל"ב ובת"י פר' תולדות שבליל פסח נתברך יעקב וע"ש בב"ר ובפרש"י שם:

(כט) **מעול ברזל.**לעול חיים כצ"ל והיינו לעול תורה כדמפרש:

(ל) **לי ולכם שאני רואה דם הפסח ומכפר עליכם שנאמר כו' ישראל ויקחו להם וגו'.**הרי הלקיחה בשבילם ואח"כ כתיב פסח הוא לה' וכתיב זבח פסח הוא לה' שהוא לשם גאולה:

(לא) **אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו.**ע' בקה"ר רפ"ז וש"נ:

(לב) **כל עדת בני ישראל שתהא שמחתכם שלימה אפי' מי שהוא עני.**אפשר רמזו לפסח יאשיהו דכתיב (ד"ה ב' ל"ה) וירם יאשיהו לבני העם וגו'. מרכוש המלך. וכאן נרמז אפי' עני ממ"ש ואם ימעט הבית גו':

(לג) **ליטול מ"מ שאתם רוצים.**פי' בין מכבשים בין מעזים (שהן נגד בכור אדם ובהמה) ודלא כיד"מ:

(לד) **אתם שוחטים פסח ואני כו'.**ע' שה"ר פ"ב פי"ד:

(לה) **קשה היא שנאמר ועברתי וגו'.**אפשר דרש לשון עברה וכעס:

(לו) **לדוכוס שזרקו לו הלגיונות פורפירא.**היינו בגד מלוכה שזרקו לפניו והמליכוהו והנמשל שביצ"מ קבלו ישראל מלכותו של הקב"ה עליהם לקבל עול מצותיו ונודעה מלכותו בעולמו כמ"ש וידעתם כי אני ה' בקרב הארץ וכמ"ש בכ"מ אני ה' אלהיכם אשר הוצאתיך ממצרים ואמרו (בר"ה ל"ב.) אני ה' אלהיכם זו מלכיות וזהו שמסיים לקיים מ"ש בי מלכים ימלוכו. שמעת קבלת עול מצות ועול תורה נחשב ראש למלכותו של הקב"ה כביכול בעולמו:

(לז) **לכך כתיב שלח כו' המה ינחוני.**שהם אינן אלא מנהיגים ומנהלים אבל התשועה עצמה ע"י הקב"ה היתה (וידרוש מ"ש שם מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי (לומר איה אלהיך שהבטיחך אנכי אעלך) עוד עודנו ישועות פני ואלהי. כי הוא בפניו יושיענו ויגלה כבוד אלהותו ומלכותו עלי:

(לח) **לכך אמר ואשלח לפניך כו'.**וכתיב לעיל מיניה כי העליתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך כלומר אני בעצמי ואת משה ואהרן ומרים שלחתי לפניך רק להודיעם וכתיב שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו (ור"ל דשם ג"כ כתיב בסוף כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו (שהבטיחו דן אנכי כדלעיל) ויוציא (בכבוד עצמו יתברך) עמו בששון ברנה את בחיריו כיון שנכנס כו' כצ"ל:

(לט) **וכן באלהיהם כו' והטמינום כו'.**בא לפרש שזהו שייכות שפטים באלהיהם למכת בכורות על שהיו בוטחים בהם והטמינום שם. ועשה ה' שפטים באלהיהם עמם:

(מ) **וכן ישעיה אומר כו' דרך גו' המוציא גו' ועזוז יחדו ישכבו בל יקומו.**מביא ראיה להא דמשגיא לגוים ויאבדם מדכתיב המוציא כו' שהקב"ה המוציא סוס רכב פרעה וחילו (ונתן בהם עוז לאמץ את לבבם לרדוף אחר ישראל. ואפשר ועזוז רומז לשר של מצרים שהוא מעוז ראשם) בכדי לאבדם כולם ויחד ישכבו בים סוף:

(מא) **הטיוסין שלהם.**פי' מ"ע זבח וימי החג:

(מב) **לא נגפתיו.**מפורש בילקוט מלכים שנשכו נחש כדכתיב בסיפיה דקרא דעמוס משם אצוה את הנחש ונשכם:

(מג) **נתנה בפלקי.**והלך לו המלך והיה עמה בפלקי כצ"ל:

(מה) **ורצץ את ראשו.**כן דרך לרצצו בראשו כמ"ש טוב שבנחשים רצוץ את ראשו וכדכתיב הוא ישופך ראש. ואמרו באג"ב פר' פ"ב שאם מכהו על מקום אחר מגופו אינו מת:

(מו) **ומעכשיו מהו טוב.**כצ"ל כלומר מהו שוה כלום:

(מז) **פרע מהם.**שנאמר למכה מצרים בבכוריהם וגו' ונער פרעה גו' כצ"ל:

(מח) **אמר רוה"ק.**הקב"ה עתיד לגאול כו' שכשם כו' כך הוא כו':

(מט) **פרוסביטוס.**פי' אדם חשוב:

(נ) **פרוטומו.**פי' מ"ע צורת אדם עד הטבור:

(נא) **וכתיב הראשונות הנה באו.**וחדשות אני מגיד לקיים מ"ש מצרים לשממה כו' כצ"ל:

(נב) **שנתפס ע"י בעל מלאכתו.**פירוש בגרמתו של בעה"ב ובנמשל ע"י גזירת ה' כי גר יהיה זרעך כו':

(נג) **קדוש החודש בשלשה.**פ"ק דסנהדרין (י':) וע' רפ"א דר"ה:

(נד) **אבל עבור השנה בעשרה.**אתיא כר"א דאמר הכי בפר"א פ"ח ופליג אתנאי דריש סנהדרין דס"ל בג' או בז' (ובויק"ר פכ"ט איתא בחמשה) (ובביאורי לפר"א שה פי' בס"ד):

(נה) **ואב"ד עמהם.**בסנהדרין (י"א.) אין מעברין את השנה אלא א"כ ירצה נשיא כו':

(נו) **ונועלין את הדלתות.**שם (כ"ו) כי מטו להתם סלקי לאגרא שלפיה לדרגא מתותיה כו':

(נז) **והוא א"ל מה שדעתכם כו'.**פי' והאב"ד אומר לב"ד. וע' בפר"א שם שהיה ראש הישיבה מזכיר את השם והיו שומעין ב"ק כו':

(נח) **שנאמר זרח בחשך אור לישרים.**שבחשך בחצי הלילה היה זורח להן אור (ויש לרמוז לישרים לי' שרים שהן עשרה שליטים כדלקמן):

(נט) **משבעה משיבי טעם.**טעם הוא לשון עצה וזהו עיבור שנה כמ"ש פ"ב דחגיגה. יועץ זה שיודע לעבר שנים ועמ"ש בס"ד בביאורי לפר"א שם:

(ס) **שהיה שלמה תופס פיו כו' בפני מי שגדול ממנו.**אלא שבעה אלו הן היו משיבים לפניהם ולכן נקראו משיבי טעם:

(סא) **ושמת סכין בלועך.**עיין חולין (ו'.):

(סב) **והיו שם כו' וגד החוזה.**חולק על מ"ש בפדר"א פ"ז שהרגו המלאך במעשה דהסתה ועמ"ש בחידושי שלהי ברכות בזה בס"ד:

(סג) **שיהיה.**ואין כל חדש תחת השמש אלא כו' כצ"ל:

(סד) **מאיר מ"ט חלקי אור.**ודכתיב והיה ה' לך לאור עולם. צריך לדחוק שה' יחזיר לך אור עולם ר"ל אור שנברא מששת ימי בראשית ונגנז ויחזירנו לך לע"ל וז"ש אח"כ לא יבא עוד שמשך כו':

(סה) **נחלים יהיו וגו'.**וירפאו וחי כל אשר יבא שמה הנחל השלישית כו' כצ"ל:

(סו) **עוטה אור כשלמה והדר נוטה שמים כיריעה.**כמ"ש ששמים נבראו מאור לבושו:

(סז) **ג' בריות כו'.**הרו וילדו כו' ובשש בריות כו'. עיין בספר יצירה רפ"ג:

(סח) **המים הרו וילדו אפלה.**כמ"ש חשך על פני תהום וכמ"ש (תהלים י"ח) חשכת מים. וז"ש בזוהר בראשית (ל"ב:) ופ' וירא (ק"ג:) מיא אעדו (פי' הרו) ואולידו חשיכה (ועיין בפי' הראב"ד לס"י פ"א מי"ב שפירש האי אפלה אש היסודי שהוא חשוך). אבל מדברי המדרש כאן אין נראה כן ובביאורי לפר"א רפ"ד פי' בס"ד:

(סט) **לפיכך דוד אומר ברכי כו'**כל המאמר עד סופו בתנחומא חיי שרה ע"ש:

(ע) **ב' עולמים אין חשובין עליו כלום.**מסיים שם בתנחומא שהרי נבראו בחצי השם:

(עא) **לכך נאמר ה' אלהים גדלת מאד.**ר"ל ששני עולמים אין חשובין כלום לפניך (ויש לפרש ה' אלהים הן ב' עולמות שנבראו ביו"ד ה"א):

(עב) **משמתח מעזיבה בונה עליה.**היינו מעזיבה העליונה שעל העלייה והוא משל לעולמות עליונים שעל השמים. ובתנחומא הגירסא משמתח הכסא כלומר שעל גבי השמים ממעל:

(עג) **האיסטים שלו.**פי' מ"ע מושב בלשון (יוני). ונכון יותר שהוא מלשון איסטטינו של עולם בבראשית רבה פרשה ס"ז שפירש הערוך עמידתו וקיומו (ובתנחומא נאמר כזה):

(עד) **שהבית.**שהוא מחזיק כו' כצ"ל:

(עה) **לפניו ב' עבדים.**הכה את האחרונים והראשונים רצין כו' כצ"ל:

(עו) **או שמא בצד פטרון.**פי' אצל הסלע. וכ"פ במ"ע ערך פטרא. אבל בתנחומא הגי' תיטרון וכן עיקר:

(עז) **סטרו מסטר א"ל על שער פלטון של אפרכוס שלחתיך.**ולכן לא פירשתי לך שהיה לך להבין שכ"ה מסתמא כוונתי. וכן בנמשל במים היה להם להבין שאל מקומו של לויתן שהוא שותה מים הרבה שלחתים:

(עח) **אלא.**היו חוזרין והולכין יעלו הרים כו'. כ"ה שם וכצ"ל:

(עט) **זה יסדת להם.**וזה מקום של לויתן כצ"ל:

(פ) **שס"ה חלונות כו'.**קפ"ג כו' וקפ"ב במערב כו' עיין זה בפר"א פ"ז ומ"ש בס"ד בביאורי שם:

(פא) **ללבנה.**שהיא עולה ושט אחריה כצ"ל פי' שהלבנה שטה אחר החמה:

(פב) **שכל השנה מונה לחמה.**למדרש שמש ידע מבואו קאתי. שהשמש מודיע לשני עולם ולשני ב"א רק שירח עשה למועדים ועי' ב"ר רפ"ו:

(פג) **כמה שנים ראה השמש.**תפס לשון זה לרמוז ללשון המקרא בקהלת (ז' י"א) שקורא להחיים רואי השמש. כי חיים וקצו תלוי בשמש שהוא ראש כל המזלות:

(פד) **וכל הימך.**עי' מ"ע ע' כל הימך שפי' בזה פי' חדש אבל אין נכון לענין המאמר:

(פה) **ושמטין ויובלות שלכם.**שנאמר והיתה שבת הארץ לכם ואומר יובל היא כו' כצ"ל:

(פו) **היאך צריך לברך בזמן שהיו ישראל מקדשין את החדש יש כו'.**פשט הלשון משמעו שבזה"ז אין לברך ברכה זו. והוא תימא (ואפשר ברכה דהכא היינו ברכת קדוש החודש שבמס' סופרים ספי"ט ה"ט אבל אין הלשון משמע כן). ובירושלמי פרק הרואה מייתי לה בסתמא על הרואה לבנה בחידושה משמע אפי' בזה"ז. וכמדומה שלשון זה בזמן שהיו ישראל מקדשין את החדש. מקומו הראוי לו הוא להלן אחר הא דאם אין ישראל מקדשין אותו אין אותה קדושה כלום וע"ז אמר שהיינו בזמן שהיה נוהג קה"ח. אבל בזה"ז מאיליו קדוש ועי' בדברי הרמב"ם והרמב"ן בס' המצות עשין קנ"ג שכתבו שאנו סומכין על חשבון הלל הנשיא:

(פז) **כלכליו לדורות מיהו כו'.**כצ"ל:

(פח) **המועדים שתלויין בהן ואין חילוק אלא כו'**כצ"ל:

(פט) **או עבד.**או שהוא לוה כו' כצ"ל:

(צ) **כתב לו הגרמטיון.**כ"ה גי' מ"ע ופירושו שט"ח:

(צא) **ודסקוס שלה מתמלא.**פירש מ"ע עיקר מלת דסקוס ענינו כלי עגול. ומתפרש יפה כאן בלבנה כן:

(צב) **פוחתין והולכין כו'.**עמ"כ. ובבמ"ר פי"ג (רנ"ג סע"ד) הלשון ט"ו מלכים מלך בן מלך (וכמ"ש שם במזמור משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך) ונראה דיהויקים דחשיב כאן ט"ס. ולא חשיב מן ג' בני יאשיהו אלא צדקיהו לבדו אבל אחיו יהואחז ויהויקים וכן יהויכין בן יהויקים לא חשיב. וכ"מ המנין בילקוט ד"ה א' רמז אלף פ"ב (ועיין מאמר זה בדברי רבינו בחיי פ' וישב בענין פרץ וזרח) והוו להו ט"ו לבד מן צדקיה שהוא אחר שהחשיך מאור עיניו:

(צא) **עד ל' דור.**וזהו עד בלי ירח שעד שיום הירח בלה והולך לו:

(צב) **מהו דן כו' שנקרא נגע.**כמדומה שרומז לדרוש מדכתיב (דברים יז) בין דין לדין בין נגע לנגע. לומר שנגע נקרא דין [וכ"כ היפ"ת]:

(צג) **שאבותם ברכו אותן במעשיהם.**כצ"ל ופי' שע"י מעשים טובים של אביהם אברהם סבב הדבר לברך מלכי צדק מלך שלם להקב"ה בשם אל עליון. ולשון עליון הוא ענין בכורה וראשון במעלה וכמ"ש (תהלים פט) בכור אתנהו עליון למלכי ארץ:

(צד) **שנגע בשר שלמעלן כו'.**מביא זה כאן לומר שלכן נעשה גם ע"י הקב"ה לפקוד על צבא המרום במרום:

(צה) **כדי שלא יהיה להם עמידה.**שלכן כתיב ולא יכלו לעמוד כו' היו השחין בחרטומים שכיון שנגע בשר שלמעלן נחלש כחם ובביאורי לפר"א פמ"ח פי' בס"ד ע"ש:

(צו) **בנימוס מלכות.**חסר כאן כל המאמר הכתוב לפנינו בתנחומא בא ס"ד ובפסיקתא דבחצי הלילה ובילקוט ס"פ וארא (ובערוך הביאו בשם ילמדנו ס"פ וארא) בטקסיס של מלכים הביא עליהם המכות כו' ע"ש:

(צז) **הרי הגיע הסימן.**לשון נגע אחד כמש"ל שנגע נרמז בלשון דן אנכי שאמר לאברהם (שנקרא אחד כד"א אחד היה אברהם):

(צח) **מד' דברים שהראהו.**במנחות (כ"ט.) ע"ש בתוס' ובמכילתא בא ובפסיקתא דס"פ החדש לא חשיב שמן המשחה (ונראה משום דהאי זה שכתב שם דרשינן ליה בהוריות ובכריתות ובויק"ר ספ"י דכל י"ב לוגין מנין זה קיים לדורות):

(צט) **שהראהו את בן הנפילים כו' הצב כו' הדואר כו' הסלמנדרא כו'.**בחולין (קכ"ז.) ובת"כ ס"פ שמיני מרבינן מלמינהו דצב בן הנפילים והסלמנדרא והערוד (ובת"כ הגי' חברבר והיינו הך. שערוד בלשון ירושלמי חברבר ובערוך ערך בן נפל הביא הגירסא גם בש"ס דחולין כן רק שט"ס בלשונו שכתב הברבר וצ"ל חברבר) ונראה נכון דהאי דואר דהכא ט"ס וצ"ל ערוד וחושב כאן לפ"ז הצב וג' מינים שמרבה בת"כ (והערוד גדל במדבר כדאיתא בריש (ר"ה ג') שדומה לערוד במדבר ובזוהר ר"פ בלק (ר"ה.) וערוד מדברא תקיפא כו'. וז"ש בו זעזע את המדבר. אבל דואר זה לא מצאנו לו חבר לשמו ולמקומו בשום מקום וגם במ"ע לא מצא לו פירוש ע"ש):

(צט) **לפי שחדשים מתנה הם לישראל.**וכן ימים טובים כדאמר לעיל לכן אמר למועדיכם: