(א) **קורין לינוקא פתיא.**סנהדרין (ק"י.) טירון היה ופי' מ"ע איש שלא נתחנך עדיין לאיזו מלאכה שעושה נקרא כן. וכדבריו מתפרש בירושלמי רפ"ה דעירובין כמ"ש בהגהותי בס"ד:

(ב) **לא בקשת עכשיו שבקשת איני מבקש.**כן מסיים לקמן ס"פ מ"ה במאמר זה וכ"ה פ"ק דברכות:

(ג) **והם לא קבלו על מה שעשו.**עיקר הפי' שהוא לשון בתמיה וכי לא קבלו הן עונשן ע"ז ע"כ יפה עשה משה שהסתיר פניו:

(ד) **העם המתים.**על השוא מלעשותו כצ"ל. (וי"ל גם גי' הספר ופליגי ב' הדרשות בהא. לדרשא קמייתא שהן ממיתין עצמן לעשות שוא ולד"א הן נענשין ונהרגין על שעושין השוא):

(ה) **הדבר הזה שפט עתניאל.**דכתיב האי וישפוט בין ותהי עליו רוח ה' לויצא למלחמה לכן דרש ליה שאינו לשון שפיטת שררה על ישראל (ורש"י בשופטים העתיק דרשא זו בשם התנחומא על ותהי עליו רוח ה' אלא ששפט משפטן לפני ה' ומלפניו הוציא כאור משפטם (ונראה שהדרשה שדרשו בירישלמי פ"ב דתענית ה"ז ובמדרש שמואל פר' י"ג נתעטף שמואל בחלוקן של ישראל כו' עיקר הדרשא הוא על וישפוט שמואל האמור שם שאין פי' לשון משפט בין אדם לחבירו כדפרש"י שם אלא ששפט משפטן לפני ה' כדהכא שאף שלא עשו עדיין תשובה שלמה יושיעם. וכ"מ הכתובים (בשופטים ב') ויעזבו את ה' וגו' ויצר להם מאד ויקם להם שופטים וגו' ואין מזכיר שם שעשו תשובה. וכן אחר כך כתיב וגם אל שופטיהם לא שמעו כי זנו וגו'. אעפ"כ כתיב והיה ה' עם השופט כל ימי השופט כי ינחם ה' מנאקתם מפני לוחציהם ודוחקיהם:

(ו) **אני אמרתי ליעקב אנכי ארד כו'.**ועתה ירדתי כו' בא לפרש שמ"ש ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה. אין פירושו כפשוטו בשעת ירידה לגלות מצרים. שא"כ למה חזר לכתוב כאן וארד להצילו. אלא עיקר ירידה זו על הירידה הלזו להצילם נאמרה:

(ז) **לכה וודאית הה"א שבסוף התיבה.**כלומר אליך ובך הדבר תלוי (ויהיה פירושו כמו לכה לישועתה (תהלים פ') ע"ש בפרש"י) ולא יתפרש לשון הליכה כפשוטו. וא"כ שהיא לשון אליך הה"א יתירא שנכתוב תמיד לך בלא ה' (רק ה' נמנו במסורת הכתובים עיין בפרש"י תהלים שם) לכן אמר שהה"א וודאית כלומר נכתבה לבירור הדבר בוודאי שלך הדבר מצפה אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם (ונראה מ"ש בירושלמי פ"ד דסוכה ה"ג על קרא דלכה לישועתה לך יודייה היא ט"ס וצ"ל וודיה ופירושו כדהכא. עי' בשוח"ט שם ובויק"ר פ"ט). ועיין במ"כ ויק"ר פ"א מ"ש בזה:

(ח) **היכן אני.**משכינם בקיץ כו' כצ"ל:

(ט) **מן חררה שהיא יוצא עמהן.**דרש כן על צאי לך בעקבי הצאן כדדרש ר"א בשי"ר שם:

(י) **אלא למי שהוא מתירא.**והיינו מפני שלא היה להם זכות. ועב"ר ר"פ ע"ג (ואפשר נתכוונו כאן לענין מאמר ההוא):

(יא) **וזה לך האות כו'.**לפי שאהיה עמך. זהו כעין פי' הרשב"ם ע"ש וכפי פסוק הטעמים נמשך וזה לך האות למעלה. ושלא כפירוש של הרמב"ן ע"ש:

(יב) **משם ד"א מהו שא"ל האלהים.**כי אנכי כו' כצ"ל:

(יג) **ובאנכי אני מעלה אתכם.**אפשר רומז למ"ת שהתחיל באנכי (שהיא עיקר תכלית ההעלאה לישראל ממצרים). וז"ש כי אנכי שלחתיך וגו' תעבדון את האלהים על ההר הזה:

(יד) **אמר משה עתיד אני להעשות סרסור כו'.**עיין רמב"ן שמפני מ"ת שהודיעו הקב"ה הוא ששאל משה מה שמו שידע שהתורה לא תנתן בשארי שמות אלא בשמו הגדול שבו היה העולם. ונראה דיליף ג"ש האי הנה אנכי בא מהא דכתיב הנה אנכי בא אליך בעב הענן במ"ת. וגם דרש הנה אני בא לומר להם בשמך לשון אנכי (אע"פ שאמרו מפי הגבורה שמעו אנכי ולא יהיה לך מ"מ ע"י משה היו):

(טו) **שלחני אליכם.**וא"ל מה שמו אותה שעה כו' כצ"ל:

(טז) **נתברר משה על עסקיו.**עיין ויק"ר פי"א ומ"ש בהגהותי בס"ד (ואם האי באותה שעה נמשך ג"כ למעלה עם מ"ת דקאמר וכמו שנראה מלשון הרמב"ן. אפשר לומר שמפני ששם אמרו בני ישראל רצוננו לראות את פני מלכנו כמ"ש בשה"ר פ"א פ"ב לכן היה צריך משה לברר להם יפה מה שמו):

(יז) **וכשאני תולה על חטאיו של אדם אני נקרא א"ש.**ששם א"ש הוא היסוד שהוא המכריע (ובו אשם תלוי) ולכן נמצא בו במקרא תמיד שמייחס לו העונש והתוכחה ומייסר עלעון כמ"ש ברות ובאיוב בכ"מ וכן נמצא בו הברכה בפרט על פריה ורביה וכן הרחמים. ועי' עה"ק להר"מ ן' גבאי חלק היחוד פי"ג. וכאן אפשר רמזו למ"ש למטה בר"פ וארא אל או"י וגו' בא"ש. שהזכיר לו למשה שבזה נגד מה שבס"פ שניות בסמוך לו בקשה מדת הדין לפגוע במשה על שאמר למה הרעותה כו' ותלה לו במדת הרחמים העונש על להבא כמ"ש במדרש שם עתה תראה במלחמת פרעה ואי אתה רואה במלחמת ל"א מלכים:

(יח) **ר' יצחק אמר כו'.**אני שהייתי כו' עי' רמב"ן:

(יט) **ולטיט ולבנים הם הולכין.**אולי ידרש הכתוב (נחום ג) באי בטיט כמסי חומר החזיקי מלבן (האמור על נינוה) ג"כ על גלות ישראל וכי"ב מצינו נדרש במדרשות בכ"מ:

(כ) **עם איוב מן השערה שנאמר כו'.**כצ"ל. כלומר מבין שערות ראשו וכ"ה בב"ר פ"ד:

(כא) **חסר וא"ו שלא יהגה כו'.**כמ"ש בפסחים (נ.):

(כב) **חמדת כל הגוים.**וכתיב בתריה לי הכסף ולי הזהב וגו':

(כג) **פקדתי פקד על הים.**פקדתי במצרים פקד להבא כו' כצ"ל ונשתבש הנוסחא מלשון הברייתא במכינתא ר"פ בשלח דדרש שם כן על לשון פקד יפקד ע"ש וטעה לכתוב כאן על לשון פקדתי ג"כ כן:

(כד) **חלק כבוד לזקנים.**ע"ל פ"ה:

(כה) **למה קורא אותן עברים כו'.**עב"ר ס"פ מ"ב. מכאן נראה דדרש מדכתיב הכא עבריים בשני יודי"ן. ולהלן וכן בכ"מ כתב העברים בחד יו"ד. לכן דרש עברו ים (ועמ"ש בהגהותי בב"ר ס"פ ל"ז על לודיים):

(כו) **כי העושק יהולל חכם.**הדרשה מפורשת בקה"ר שם שכעס ע"י עשק דתן ואבירם עמו ע"ש. וכאן לענין המאמר אפשר ר"ל העושק שעשק פרעה לישראל דמעות העשוקים ההם העבירו למשה להטיח דברים מרוב צערו וכמ"ש במדרש סוף סדר זה שבשביל צערו על ישראל אמר כן:

(כז) **את ידי וגו'.**אשר אעשה בקרבו אעשה מה שדברתי כו' כצ"ל. ולשון אשר אעשה דרש כד"א עד אשר אם עשיתי אשר דברתי לך (בראשית כ"ח):

(כח) **כדי למדוד כו'.**אשלם להם אל חיקם. רומז ללשון המקרא (ישעיה ס"ה) ומדותי פעולתם (הראשונה כמ"ש כאן ואח"כ יצאו כו') אל חיקם:

(כט) **הוא מכסיף.**עמ"כ. ובב"ר פ"ס הגי' הוא מסתגף וכן הלשון לקמן פכ"ו ובמכילתא שם נענין בהמה:

(ל) **כמצונה שאין בה כו'.**ברכות (ט'):

(ל) **אנה היה בורח לשמים לים או ליבשה.**נראה רומז ללשון המקרא (תהלים קל"ט) אנה מפניך אברח אם אסק שמים וגו' אשא כנפי שחר (כלומר כנפות קצות הארץ) אשכנה באחרית ים וגו':

(לא) **כמ"ש.**במעשה רחב"ד (ברכות ל"ג):

(לב) **הגדול.**ואומר (ישעיה כ"ז) על לויתן נחש בריח כצ"ל:

(לג) **למען יאמינו כו' לך ועשה כו'.**כי במקרא לא נאמר זה שיעשה רק כתיב אח"כ והיה אם לא יאמינו וגו' לקול האות הראשון. לכן הוצרך לבאר שזה נרמז במאמר למען יאמינו כו'. ועי' רמב"ן:

(לד) **כך הקב"ה עתיד לטהר לישראל כמו שכתוב.**אפשר רמז למ"ש וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. אך יותר נראה דהאי כמו שכתב ר"ל כמ"ש המאמר הזה במ"א. והוא בפר"א פמ"א שמשם הועתק מאמר זה ע"ש (וכאשר כתבתי בהעדה בס"ד שבימי סדור הילמדנו לס' שמות כבר נכתב הש"ם וכמה ספרי דאגדתא):

(לה) **שלא להונציא לעז על בשרו של משה.**כלומר על בשר גופו לומר כשנצטרעה ידו מבפנים בחיקו נדבקה ח"ו הצרעת גם בגופו (כי בשר הגוף מפני חומו והזיעה שעליו קרוב יותר להדבק בו כידוע לרופאים):

(לו) **שע"י דבר שיאמר לישראל כו'.**והוא ילקה על ידיהם. והורמז מ"ש ולא ישמעו לקולך ולקחת ממימי היאור. שע"י זה שלא ישמעו לקולו יהא כן (ואפשר דרש ולקחת שיקח עונשו משם וכן רגיל הלשון במדרשות לקח את שלו מתחת ידו):

(לז) **ופקח לראייה ופקח לשמיעה.**וכן פי' הראב"ע וערמב"ן.

(לח) **לעשות בך נס כו'.**בעת שתדבר כו' שאני אהיה עם פיך. בזה יבינו שדבר ה' בפיו (כמ"ש שהשכינה מדברת מתוך גרונו של משה) וכמ"ש מורה אני דברי לתוך פיך כו':

(לט) **א"ר שמעון.**בר יוחאי הלב ששמח כו'. כ"ה בשה"ר פ"א פט"ו וכצ"ל. ועי' שבת (קל"ט):