(א) אשר תעשה להם הה"ד לעולםכצ"ל:

(ב) **ונעשו שמים.**שהן עומדים תמיד (וכן דרך המקרא לתפוס תמיד הזמן במשל כימי השמים):

(ג) **קדושי ולא נמות כו' הייתי אומר כו'**כצ"ל:

(ד) עליו מיתה להוכיח את הבריותכצ"ל וכסיפיה דקרא בחבקוק. וצור (זה אדה"ר צור חוצבו של עולם) להוכיח (ע"י שגזרת מיתה עליו) יסדתו. וכמ"ש כי טוב מאוד זה המות:

(ה) **כשהוא רוצה קוראה לשון נקבה כו' לשון זכר.**נראה שעל הכפרה שבאה על חטא העגל קאי. שכשרצה נתן כפרה זו בנקבה פרה אדומה כמ"ש תבא אמו ותקנחנו כו' וכשרצה נתנה בפר כדהכא כדמפורש (ועיין בפסיקתא דפרה בתחלתה ושם דחוק לפרש כן):

(ו) על מה שעשה שנא' ויאמר אל אהרןכצ"ל ור"ל על שעשה העגל. ומפני שכאן בפר' מלואים דהכא לא נתפרש שהפר היה לכפרה לכן מביא מקרא דמילואים דפ' צו שכתוב בו לכפר עליהם וחוזר ומביא עוד ראיה מקרא מבואר יותר שכתוב באהרן עגל בן בקר לחטאת ה"ז כפרה לחטא העגל (ואפשר צ"ל ונאמר ויאמר גו' עגל בן בקר לחטאת. והוא דבר אחר שברצונו נתן כפרה לחטא העגל בעגל בן בקר ממש):

(ז) **שהלבישו כמלה"ש.**בגדי בד וכמש"ל בס"פ תרומה וע"ל סוף פ' זו:

(ח) **צבאות הוא ותורה יבקשו מפיהו אר"י מכאן אמרו כו' כצ"ל.**ונראה בא לדרוש כאן זה הדבר אשר תעשה להם וגו' לכהן לי. שע"י זה הדבר שהיא התורה תתקיים קדושת כהונתם וא"ל כתיב ואמאסאך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך וגו':

(ט) **שכן ג' אלפין.**אלף לשון חשיבות אלוף לראש (מ"כ):

(י) **וא"ל ראה כו'.**ארץ עיפתה כמו אופל כו' שאין רגיל כו' ולא סדרים אפשר דרש שפתי כהן ישמרו דעת. שראוי לכהן (שנבחר למורה בתורה) לשמור דעת אלו ד"ת והשמירה היא ע"י שיהא שונה וחוזר לסדר תלמודו ותהיה שמורה וערוכה בפיו (וז"ש בקדושין (ל"ז.) ובכ"מ בת"כ וספרי תשמרון זו משנה). שאם ישאלנו אדם למשפט אלהיו יורנו. וא"ל יבא להכשיל רבים בתורה ויענש בארץ עיפתה כו' ולא סדרים על שלא סדר תלמודו כראוי:

(יא) **שהרשעים פורחים (בה) כעוף.**מפני עומקה כשנופל לתוכה דומה לפרוח כעוף והוא מדה כנגד מדה שלא השגיח לשמור תלמודו ושכחו כמ"ש התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים וגו' (משלי כ"ג):

(יב) **שהרשעים עייפים בה.**על שהיה עיף ויגע מלשנות תורתו וכמ"ש כי יגעת בי גו' כולי יומא ולא לעי אתי למיגרס באורייתא ולעי כו'. וז"ש אם יגע בה וכו':

(יג) **תלמידיו של הקב"ה.**אפשר דרש יבקשו מפיהו. מפיהו של הקב"ה (שישראל יבקשו מכהן אשר יהיה בימיו שישמע את דבר ה' ויגידה לנו) וכמ"ש ישקני מנשיקות פיהו וכמ"ש בשה"ר שם ממה שבתוך פיו:

(יד) **ומה אמרתי לו נטה בכידון.**כמדומני שדורש בכידון לשני תיבות בכי דון. שע"י הבכי הזה שבכו (כשנפלו יהושע והזקנים על פניהם לפני הארון והעלו עפר על ראשם) נשמעה תפלתם וא"ל נטה ידך כי בידך נתתיו:

(טו) **בימי השופטים בבכי שמעתי זעקתם שנאמר ויהי כי זעקו גו'.**על בכי עיקר הראייה מדכתיב (שופטים ב) ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים וגו' וישא העם את קולם ויבכו. ומקרא זה מביא רק על הזעקה ותפלה (ומשום שכתוב שם וידל ישראל מאד ודרשו בתנחומא פ' בהר (וע' ויק"ר פל"ד מש"ש בהגהותי בס"ד) ממעשים טובים ושלא היו בידם להביא אפי' קרבן דלי דלות. והוא דומה למ"ש כאן אין לנו להביא קרבנות כו' ד"ת אין אנו יודעין כו'. ונענו רק בבכי וזעקה:

(טז) **שנאמר ויזעק שמואל גו'.**וכתיב שם וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו. ואמרו (בירושלמי תענית פ"ב הל' ז') ששפכו לבם בתשובה. ולענין דהכא ששאבו מים שהורידו כנחל דמעה לפני ה':

(יז) **איני אומר להקריב לך אלא לשמיע בקול תודה.**קול הודאה ותפלה (והרמת קול בבכי ותחנונים) וכתיב סיפיה ואסובבה את מזבחך ה'. והיינו בבכי ותחנונים כמ"ש (יואל ב) בין האולם ולמזבח יבכו גו' וכתיב (מלאכי ב) כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה וכמ"ש בב"ר פי"ח שהיו מקיפות את המזבח כו':

(יח) **בקול תודה שאני מודה לך על דברי תורה.**כמ"ש בתוספתא מנחות פ"ז (והובא בילקוט פקודי רמז תנ"ד) זבח לאלהים תודה שתהא מודה בי וששלם לעליון נדריך:

(יט) **אלו ישראל שבזכותן העולם עומד.**נראה דדרש ליה בסיפיה ומתחת זרועות עולם. שישראל סומכין (מתחת מעונה של אלהי קדם) בזרוע צדקם את העולם. ואפשר מעונה אלהי קדם דרש. שבשביל שמקדם בריותו של עולם ישראל עלו במחשבה להיותן מעונו של הקב"ה לשכון כבוד בהם. לכן נברא העולם:

(כ) **צר למעלן כו' לאבות כו'.**נראה לשון צר הוא כאדם שעינו צרה בטובתו של חבירו ומיצר על זה אבל אינו יכול לעשות לו דבר. וזהו כענין צר למעלן או לאבות שכבר מתו ואין בידו לעשות להם כל רע. אבל אויב ירדוף ישיג בידו עד כלותם וזהו למטן ולבנים דור שבימיו. ולפ"ז הא דלהלן צר לי ואויב לך נראה טעות סופר וכצ"ל להיפוך צר לך לאחשורוש וכמ"ש כי אין הצר שוה בנזק המלך (וכמ"ש במגילה דאקני בושתי ומיקני נמי בדידי) ואויב לי שרוצה להשמיד אותי ואת עמי. גם דרך כבוד הוא להזכיר תחלה צער המלך ואח"כ צער עצמה:

(כא) **בדד עין יעקב אין עין אלא נבואה.**אפשר ר"ל כתרגומו מעין ברכתא דיעקב שהוא בנבואה. או י"ל כמ"ש בקש משה שלא תשרה שכינה רק על ישרים ונתנה לו וז"ש בטח בדד עין יעקב לבדו תזכה לראות בשכינת עזו של הקב"ה ולקבל שפע נבואתו (וז"ש ויעצה את עיניכם. עין הנבואה הנתונה לכם לבדם מימי משה):

(כב) **ארשב"ג כו' משנה כו'.**ע"ל פכ"ה:

(כג) **וכן אף שמיו יערפו טל.**אפשר מלשון אף קדריש. שגם מהארץ תעלה שכבת הטל ואף משמים ירעף:

(כד) **שפשט צוארו כנגד החרב.**המאכלת שלקח אברהם לשוחטו (ובזכות זה ינצלו ישראל):

(כה) **ויקח המן את הלבוש.**עיין מתנות כהונה:

(כו) אשר נעשה וגו' וילבש שק ואפר וגו' ויזעק וגו':

(כז) **אלא וישב מרדכי.**כדמפורש ששב לשקו כו':

(כח) **להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן וגו'.**ור"ל זהו שאמר כאן וזה הדבר אשר תעשה להם. שצוהו ה' על העתיד לדבר דברי תפלות ובקשות עבורם:

(כט) **על שיגע בתורה.**כמ"ש משפחת סופרים יושבי יעבץ. וכמ"ש בתמורה (טז:) ובספרי בהעלותך ובכ"מ:

(ל) **בזכות התורה שהיה יגע.**בזכות זה הדבר זכו אשר תעשה להם כבוד זה:

(לא) ****(במ"כ ד"ה יבוא קודש כו' מנחות (נ"ג:):

(לב) שנא' לאהרן קדוש ה'.(תהלים ק"ו):

(לג) **באיזו זכות אהרן יכנס כו'.**ויק"ר פכ"א ועי' פסיקתא דיוה"כ:

(לד) כתונת ומגבעות תעשה גהם כשם שכתוב וילבש כו' כצ"ל.(ובלשון המאמר הוה שהובא ברבינו בחיי לא נזכר אהרן כלל):

(לה) **שבטי ישורון.**זהו כשיטת הבבלי ביומא (ע"ב:) אבל בירושלמי שם אמרו כל אלה שבנוי ישראל: