בפירש"י בד"ה אי הכי כו' (הס"ד תשליכון אותו) [תשליכון אותו הס"ד] לאחרים הס"ד ובד"ה ואינה צריכה כו' ולא שייך הכשר אלא בטומאה קלה דאוכלין וכן מחשבה כו' עכ"ל ור"ל דמחשבה נמי לא שייך אלא בטומאת אוכלין ולא לענין שאר טומאות מיהו חל מחשבה לענין טומאת אוכלין אפי' בדבר שיש בו טומאה חמורה וק"ל:

בד"ה בכפרים כו' עם שאר אוכלין ובד"ה ואינה צריכה הכשר הואיל ומטמא טומאה חמורה עוד שהיה כו' מחוברת בנבלה עכ"ל וכצ"ל:

תוס' בד"ה מה להלן כו' לית ליה ק"ו וא"ת מאן דדריש ליה מקודש ואית ליה ק"ו תיפוק כו' הנאה מכל בקודש באש כו' עכ"ל כצ"ל היינו קרא דמייתי התם מעיקרא דנילף מיניה כל היכא דכתיב קודש והתוס' דפ' כל שעה הקשו קושיא דנילף מקרא דכתיב בנותר דמייתי בתר הכי שם קודש וק"ק לדבריהם דהכא אמאי לא הקשו לתנא דהכא נמי דדריש מקודש לאיסור אכילה נילף מקודש דכתיב בנותר אף לאיסור הנאה וע"ש בתוספות שסתמו דבריהם וק"ל:

בד"ה נבלת כו' לא מזבין אלא לעובדי כוכבים כו' התם ובתים מלאים כל טוב כו' ואמרינן וישנה לטוב כו' לישראל ומה"ט מהני לר"ש כו' עכ"ל כצ"ל והד"א: