בד"ה ספק לא טבל כו' מדפריך בתר הכי אדרבה כו' עכ"ל וה"ה דה"מ להוכיח כן ממאי דפריך מעיקרא מהך דספק טבל אספק עירוב דאימא בספק טבל שהוא טמא משום דהוי ספק ספיקא משא"כ בעירוב דלא הוי אלא חד ספק אלא דאיכא למימר דהמקשה לא ס"ד לפלוגי בין חדא ספיקא לתרתי וק"ל:

גמ' ורמי דאורייתא אדאורייתא כו' היינו אהך דתחומין דהוי דאורייתא אליבא דר"מ ואהך דספק טבל דבטומאה חמורה הוי דאורייתא ספיקו טמא אפי' לר"מ והא דלא קשיא ליה מההיא דנגע בא' כו' דמטהר ר"מ אהך דספק טבל כו' דטמא לר"מ בדאורייתא י"ל דידע לתרץ לר"מ העמד טמא על חזקתו כדמתרץ לקמן לר"י בדרבנן אלא דהויא קשיא ליה לר"י אדרבה בדרבנן ניזיל לקולא בתר חזקה והעמד מקוה על חזקתו כו' משא"כ לר"מ בדאורייתא אזלינן בתר חזקה לחומרא וק"ל:

תוס' בד"ה אמר ר' ירמיה כו' והכי נמי י"ל כו' אפי' סבר ר"מ עירובי תחומין דרבנן כו' עכ"ל לסברת המתרץ י"ל הכא אבל המקשה הא קאמר ורמי דאורייתא אדאורייתא כו' וליכא לשנויי הכי אלא צ"ל דלא אסיק המקשה אדעתיה הך חזקה דשלא עירב ודו"ק: