בפרש"י בד"ה אבל יתרות כו' כמנומר אלא כשכותב ומגיה בין השיטין כו' ובד"ה בחומשין כו' ובהר סיני וירדן יריחו יכול לכתוב באמצע כו' שאינן של ס"ת אבל כו' מודה דבסוף כו' כצ"ל:

גמ' משה חי וכתב וימת כו' ובפ' השותפין גרסי' משה מת וכתב כו' ע"ש:

שם ג' לכאן ושש לכאן אלא כו' אלא אימא פסוק א' כו' כצ"ל:

בפירש"י בד"ה פחות מכן כו' ולא ארוכות שלא להרחיקן יותר מדאי עכ"ל הס"ד ולא פירש טעם בזה אמאי לא ירחיק התפירות כו' דמסברא יפה יותר בלא תפירה ובת"י כתבו הטעם לפי שיש טורח לגלול לעמוד על התפר וק"ל:

בד"ה ולא ימעט כו' לעשות ג' ביריעה אם יריעה גדולה כו' ובד"ה אלא אימא כו' דף קצר מן התיבה א' בשיטה א' כדי שיגמור כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אבל יתירות כו' אותה מלאה משום דיתירות לית כו' ובד"ה שמונה פסוקים כו' במסכת ביכורים שהתקינו מקרין כו' דנדה שהתקינו מטבילין כלים ע"ג כל הנשים עכ"ל ובד"ה מכאן ואילך כו' מלעסוק בתורה משום דאמרינן חכם כו' כצ"ל:

בא"ד ויש לתמוה דכתב על העתיד ולר"ש כו' ומיהו קשה דבסדר עולם כו' עכ"ל לשון ומיהו קצת מגומגם אבל לפי לשון מרדכי ות"י ניחא דלר"י קיימינן והפסוק נאמר על העתיד ע"ש:

בד"ה ומשה כותב כו' אע"ג דמייתי ראייה מברוך שמא גם כו' עכ"ל מיהו להך מלתא דמשה אומר וכותב ראיה ודאי דליכא מברוך ועי' בפרק השותפין מה שפרש"י שם ודו"ק:

בד"ה כגון למשפחותיכם כו' דהיינו כשהכתיבה דקה אבל גסה הכל כו' ובד"ה פסוק א' בדף א' כו' כמו שיש בדפין אחרים ס' שיטין אלא א"כ יעשה בדף כו' כצ"ל ושיטין ארוכות היינו אותיות ארוכות מלמעלה למטה ושיטה א' מחזיק הרבה משאר שיטין וע' ברא"ש וכ"ה בת"י וק"ל: