תוס' בד"ה דם היוצא מפיו טהור כו' דאל"ה טמא משום צחצוחי רוק עכ"ל ולרב בההיא דתני מי האף ומשום צחצוחי רוק הא דלא תני נמי דם היוצא מפיו באינו שותת ומשום צחצוחי רוק ומשום דלא פסיקא ליה למתני דאפילו בנגררין דרך הפה זימנין דאינו מטמא דהיינו בשותת וכן בההיא דט' משקין כו' בין בכלל הטהורין בין בכלל הטמאין דלא פסיקא ליה למתני דם היוצא מפיו אך קשה אמאי לא תנא בכלל הטהורין דם היוצא מפי האמה ואפשר דהוי בכלל דם מגפתו דאין דם יוצא מפי אמה אלא ע"י חולי הגוף ובמתני' דידן דלא תנא מי האף ורגלים משום דלא חש להאריך כמ"ש התוספות גבי כיחו דתני ניעו דאתי מריבויא וה"ה כל אינך:

בפרש"י בד"ה שמתעגל כו' רוק ומי רגלים וש"ז עכ"ל וצ"ל בש"ז אף אם הוא מתעגל ויוצא אינו חוזר ונבלע דאל"כ לפי האמת לטמא ש"ז במשא לכ"ע כמו מי רגלים דהוי דומיא דרוק ובפרק כיצד הרגל אמרינן אפילו למאן דמטמא ש"ז במשא אינו אלא מק"ו דטהור בטהור כו':

בד"ה מתניתין ומטמא בין לח בין יבש הכתם כו' עכ"ל כצ"ל:

במשנה והלח אינו מטמא אלא עד שעת שיהא יכול להיות לח כצ"ל: