בד"ה כמה הוו כו' דרצועה נפקא לא"י כו' חוץ מבבל כו' עכ"ל לשון מגומגם הוא וע"כ ר"ל דרצועה יוצאה מא"י עד ט"ו יום עד פרת בתוך בבל ור"ל מחוץ חוץ לגבול וק"ל:

בא"ד ועוד הרי ירדן מן המזרח מהלך יום כו' עכ"ל הכי איתא לקמן בפרק יו"ט כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום לכל צד כו' וירדן מן המזרח וק"ל:

בד"ה לא היו זזים כו' שהיוצא חוץ לתחום כו' בפרק מי שהוציאוהו נתנוהו כו' דחשיבא כר"ה כו' כצ"ל:

בא"ד עוד תנן כו' הנותן עירובו בתוך עיבורה של כו' עם עיבורה כד' אמות כו' עכ"ל בתוס' ישנים זו הראיה אינה ודו"ק:

בד"ה שיהו מהלכין כו' משום דבהך לא קשה לן מידי כו' עכ"ל ר"ל דמשום הכי לא חשיב הך דהכא התם משום דלא קשה לן מידי כיון דמתני' היא הכא וליכא טעמא אחרינא דאכל הני דהתם פריך לה הכי תנינא ומשני לה שפיר דאיצטריך למיתנינהו משום דאיכא טעמא אחרינא ויש מגיהין משום דבהנך לא קשה כו' וק"ל:

בד"ה או דלמא כו' וא"ת כיון דאיסור שבת עלייהו האיך יוצאין מחצר לחצר כו' עכ"ל הך קושיא בת"י אינו גם קשה מי הכריחם לומר שהיו יוצאין מחצר לחצר דהא לא קתני אלא חצר גדולה היתה כו' ולא היו זזין משם כו' ויש ליישב דבריהם בדוחק לפירושם דהכי קמבעיא אי אותו מקום צר להם דהיינו שלא היה החצר זה פתוח לחצרות אחרים או שהיה מרווח שהיו חצרות אחרים פתוחים לה ואהא קשיא להו ואם תאמר כיון דאיסור תחום שבת עלייהו האיך יוצאין מחצר כו' ודו"ק: