גמרא נ"מ למי שנתחייב ב' מיתות כו' נ"ל דבפלוגתייהו במתני' איכא נ"מ לשנים שנתחייבו ב' מיתות ונתערבו דנידונין בקלה והכי איתא בהדיא במתניתין בפרק הנשרפין אבל אדר' יוחנן דנקט פלוגתייהו בכה"ג נערה המאורסה בת כהן כו' ובת כהן שזינתה מאביה דאיכא ב' מיתות בחד גופא קאמר דאיכא נ"מ למי שנתחייב ב' מיתות וכו' ודו"ק:

שם מה כשהוציא הכתוב נשואה כו' להחמיר אף כשהוציא כו' ארוסה להחמיר כו' לכאורה נראה מדתלה ארוסה בנשואה דלית ליה לר"ש מדאפקה לבת כהן ע"כ להחמיר הוא והא דפשיטא ליה בנשואה בת כהן דלהחמיר כתבו התוס' דהיינו בג"ש דלעיל דמה אביה כו' עיין בתוספות וכתב מהרש"ל על זה יש מקשים איך עלה על הדעת להקל בבת כהן מבבת ישראל וצ"ל דסד"א בת ישראל יותר מחללת אביה מבת כהן שהוא כהן כו' עכ"ל ע"ש והוא דחוק דהא בבת כהן הזכיר הכתוב את אביה היא מחללת ולא כתב כן בבת ישראל גם הסברא מצד עצמה דחוקה ועוד דבכולה שמעתין לעיל מוכח דבין לרבנן ובין לר"ש סברא פשוטה היא מדאפקה לבת כהן שהיא חמורה וכן לקמן לרבי ישמעאל דמוקי לה לקרא דבת כהן דוקא בארוסה ופסיקא ליה לתלמודא דשריפה חמורה מסקילה ע"כ דהיינו מדאפקה ליה לארוסה בת כהן מכלל ארוסה בת ישראל ש"מ דשריפה חמורה וע"כ נראה דלרווחא דמלתא תלה הכא בברייתא ר"ש הארוסה מנשואה דלהחמיר דא"נ ליכא סברא להחמיר בבת כהן קאמר דע"כ להחמיר הוא מבנין אב דמה כשהוציא הכתוב נשואה כו' וכמ"ש התוס' וק"ל:

תוס' סד"ה ת"ל ובת כהן כו' דדריש וי"ו ומיהו ע"כ לר"ע גופיה כו' וצ"ל דס"ל כר"א עכ"ל כצ"ל ר"ל אף דהאי ברייתא בסתמא קתני איכא לאוקמא כר"ש מיהו ע"כ בהך ברייתא דלקמן דר"ע גופיה קאמר יכול אפילו פנויה ע"כ דאית לן למימר כמ"ש בתירוצא קמא דס"ל לר"ע כר"א דאפילו פנויה אם היא מופקרת בכמה ביאות נעשית זונה וק"ל: